מצטיירת תמונה של שמאל בלתי רלוונטי, שמאל ארכאי שנשאר תקוע בימי גן העדן של תנועות הנוער שבעידן האידיאולוגיות הגדולות. שמאל המכוון-יתר לערכים ולאידיאולוגיות, ואין ביכולתו להציג תוכניות עבודה של ממש. לומר מה עלינו לעשות כשנקום למחרת בבוקר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מן המלל הנשמע מפי אנשי השמאל בישראל והטקסטים הכתובים שהוא מייצר בוקעת שירה מופלאה של בכי ונהי על המצב הרע בישראל. כמה רע, כמה רע.
בעבר הייתה תקופת חסד ורעות, ועתה איש את חברו אוכל / הייתה סולידריות בעם, והיום טייקונים ושאר ישראל מתרוששים / הייתה אידאולוגיה והיו ערכים והייתה תרבות והיום סדרות ריאליטי וסלב ממלאים את כיכרות ערינו / לאן נעלמה ארץ ישראל היפה שלנו / הניאו ליברליזם שוטף את רחובותינו / הכיבוש והגזענות וההתנחלויות / והימין הקיצוני והקנאים הדתיים / המדינה, הברונים השודדים, הקפיטליזם, השוק החופשי, הגלובליזציה אשמים בכל / חטפו לנו את המדינה. זו רוח הדברים.
שירת הייאוש והזעם על ישראל שאבדה ואיננה עוד היא רק הכסות החיצונית לסיפור הרחב והמשמעותי יותר על השמאל בישראל – כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות.
לבקיאים במדע הסמיוטיקה, העוסק בפיענוח הדברים שמאחורי הטקסטים, מצטיירת בבהירות רבה תמונה של שמאל שאיננו רלוונטי עוד לחיינו. שמאל ארכאי שנשאר תקוע בימי גן העדן של תנועות הנוער שבעידן האידיאולוגיות הגדולות.
שמאל המכוון-יתר לערכים ולאידיאולוגיות, ואין ביכולתו להציג תוכניות עבודה של ממש. לומר מה עלינו לעשות כשנקום למחרת בבוקר, כדי שנוכל לחיות כאן יחד טוב יותר ולעמוד באתגרים והאיומים החיצוניים שמזמנת לנו המציאות.
שמאל המסרב להכיר באופיים המורכב של החיים
שמאל נאיבי, הנאחז בעיקרון-על אחד ככלי להתמודדות עם בעיות, והוא המוסר והערכים האוניברסליים, המאפילים על כל יסוד אחר. שמאל שמתעלם ממבחן התוצאה הקובע שחברה מוסרית ואנשים מוסריים נמדדים קודם כל ומעל לכל על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם. שמאל המסרב להכיר באופיים המורכב של החיים, המייצרים אין סוף דילמות מוסריות שיש לתת עליהן תשובה שאיננה פשוטה. קבוצה חשובה ואיכותית של אנשים המסרבת בכל תוקף להיפרד מימי התום של ילדותם ולהפוך לחברה של בוגרים.
די להציץ בדף הדעות המתפרסם מידי בוקר בעיתון הארץ, ולעשות זאת לאורך שנים, כדי לקבל מושג על מה הדברים אמורים. כאן הכול פרוץ, ואף שניתנת בדף זה במה גם לאנשים מהימין, עיקרו חגיגת שמאל אחת גדולה. לעיתים מצטרפים אליה נכבדינו אנשי הרוח הסופרים והאמנים. נדמה להם שעוצמת דביקותם בערכים האוניברסליים מקנה להם יתרון על כל הסובב, ובכישוף אחד כבמעשה פלאים ישכון בקרבנו השלום ותשקוט הארץ 40 שנה. כאילו במילת קסם בודדה כמו סוציאל-דמוקרטיה שוכנים הצדק והשוויון הנצחי. גם חלק מכותבי הדעות של העיתון מגפון שותפים לשירה האדירה הזו.
לעיתים, מיואש וזועף, הוא נוטש את המערכה ומשתקע בחו"ל
כמובן, המציאות תמיד מאכזבת ולא מסתדרת עם תמונת עולם אידיאלי. במקום לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו, השמאלן המצוי בוחר להתמלא בכעסים, ולעיתים, מיואש וזועף, הוא קם ונוטש את המערכה ומשתקע בחו"ל. שברו את הכלים ולא משחקים. אני נקי, אומר הוא לעצמו, ואני מלא בכוונות טובות כרימון. ואף הזהרתי אתכם, אך לא רציתם לשמוע. ועל כן, עם כל אהבתי הגדולה לארץ הזו, אני קם והולך מפה עד יעבור זעם. נו, מה תאמרו על זה?
השמאל בישראל נמצא על פרשת דרכים היסטורית. האם לשוב למודל הבן-גוריוני וזה של האבות המייסדים שלנו, שהקימו כאן סוג של חברה "פותרת בעיות", המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה, או לנטוש בכעס את הארץ, ושלא יבלבלו את המוח עם מציאות ועם דילמות מוסריות, ועם זה שהשלום איננו תלוי אך ורק בנו, ושכדי להתמודד עם בעיות יש לתת משקל יתר לשיקול הדעת המקצועי והאסטרטגי וככה וככה וככה.
למרבה האבסורד, יש דימיון רב בין השמאלנים בישראל לבין הימין הקיצוני השנוא עליהם. שניהם מרוממים את עצמם בשרוכי הנעלים של ערכים ואידיאולוגיות – זה משמאל וזה מימין .
הערכים חשובים וחיוניים לחיינו כבני אדם, אך בשום פנים ואופן אינם חזות הכול ואין בהם די כדי להתמודד עם בעיות.
המציאות אכן קשה והבעיות רבות, אך קינות הייאוש לא יביאו לפיתרון
אין בדבריי אלה משום המלצה לנטוש את הערכים. הם תמיד ילוו אותנו ויכוונו את מעשינו. אך כחפצי חיים, אנחנו נדרשים למפנה גדול במרחב הציבורי שלנו. נצטרך להפסיק להתנאות לשווא במלל ערכי ואידיאולוגי, המשבש את שיקול דעתנו, ולתת מקום של כבוד לתעוזת הרוח בקרבנו ולמחשבה סדורה ומקצועית על אורחותינו הציבוריות במדינה. המציאות בישראל אכן קשה והבעיות רבות, אך קינות הייאוש לא יביאו לפיתרון.
שירת הדיכאון הזו מייצרת למדינת ישראל הפסדים עצומים. השמאל בישראל חייב להבין שבחולשתו הביא עלינו את הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים ואת הימין והקנאים הדתיים. הוא נכשל בגדול, ויכול להלין רק על עצמו. הצטמקותו בציבור היא עדות חותכת לכך.
[related-posts title="מאמרים נוספים"]
נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "
זאב שפיר
28 באוגוסט 2013 @ 23:10
אני מסכים עם הקריאה המרכזית שהשמאל כלוא בתוך כלוב שהוא בנה לעצמו והכלוב הזה עוצר מבעדו להגיב נכון למציאות המשתנה. הכלוב הזה גם שומר ומגן על אלה המצויים בתוכו (גם שלא יעזו לברוח ממנו) כך שכולם שם מרגישים טוב וזחוח. באופן פרדוכסלי השמאל הטוען בתוקף לגישה גמישה וליברלית ולספק המלווה את עמדתו,דווקא הוא כמעט ולא שינה את עמדתו והיא מקובעת במשך עשרות שנים ואילו הימין ,יריבו הפוליטי, שינה כמעט בלא הכר את עמדותיו (לפחות המדיניות ובמעט את החברתיות/כלכליות). השמאל כמעט ולא ערך "חשבון נפש" אמיתי בשנים האחרונות(לפחות 20 שנה) ולא בדק את עמדתו בתחום המדיני,יחסי יהודים-ערבים,יחסו לפלשתנאים ולמדינות ערב,יחסו לדת ולדתיים ועוד.לדעתי השמאל סובל מחוסר אומץ אישי אינטלקטואלי וחוסר בגרות לבדוק באומץ את הקורה איתו וסביבו. הגיע הזמן שכך יקרה לטובתנו כחברה ומדינה ובוודאי לטובתו של השמאל.
דוד שמיר
24 באוגוסט 2013 @ 11:30
מר נמרוד נוי היקר. במאמרך הבנוי לתלפיות חסרה פסקא אחת. פסקא שבה תכתוב מה לדעתך האישית עלינו (מדינת ישראל והחברה הישראלית) לקום ולעשות החל ממחר השכם בבוקר.
ואנא – אל תפנה אותי לספרך "לקראת פרדיגמה חדשה" שבאומץ ובנדיבות רבה פירסמת חינם אין כסף במהדורה דיגיטלית במרשתת. על השידה ליד מיטתי ממתינים לפחות 5 ספרים אחרים לפניו בתור.
אני מצפה ממך ליישם את הכישורים והמיומנויות שרכשת בלימודיך בהנדסת תעשיה וניהול בטכניון, לשלבם בידיעותיך ממדע הסמיוטיקה (עליו שמעתי רבות אך טרם הזדמן לי לרדת לעמקו) ומניסיונך האחר בחיים. אני מצפה ממך לתכן פרוגרמה מעשית (בדיוק כפי שאתה מטיף) ולנסח אותה בפסקא המכילה לא יותר מ- 7 שורות.
אם תעשה זאת – יהיה ברור לכולנו מה לדעתך יש לעשות, ולא רק מה לדעתך אין לעשות. אם לא תוכל לעשות זאת – כל מה שכתבת כאן הוא בבחינת עלים נושרים ברוח.
נמרוד נוי
26 באוגוסט 2013 @ 6:17
היי דוד שמיר, דווקא התרשמתי שהנך איש רציני ואתה מייחס חשיבות לדברים שאני כותב. לרגע נשמעת טוב ומיד פנית לשיח מתלהם ישראלי אופייני נוסח: הציג בפני בחמש שורות מה צריך לעשות למחרת בבוקר לכשקמים, אחרת הנך עוד קשקשן צמרת ותו לא. אז ככה ידידי, את הספר שכתבתי אינך רוצה לקרוא ואתה מעדיף ספרים אחרים. אז מה אתה רוצה ממני. אני את עבודתי עשיתי והצגתי הרבה יותר ממה שהנך דורש. לא חמש שורות אל תוכנית אסטרטגית שלמה מה עלינו לעשות באשר לפוליטיקה בישראל. עליך להבין שהרוח הזאת שאתה מייצג היא חלק מהמנטליות והתרבות הישראלית האופיינית שעומדת בעוכרינו, שאיננה מפרגנת לאיש ובזה לכל ממד של חשיבה מקצועית וסדורה לפחות בכל האמור לחיינו הציבוריים במדינה. אתה מוזמן לשוחח עמי בטלפון: 3611500 052
נלסון
20 באוגוסט 2013 @ 20:14
כמה קל ליצור לעצמך גוף כוללני ללא פנים אך עם שם קולע (שמאלנים) ולהתנגח בו כמיטב המסורת בעשר השנים האחרונות. כנראה שגם יותר מדי קל לימני להסתכל על עצמו כאינדיבידואל פרגמטי ולהתעלם מהאידיאולוגיות שמנחות אותו רק כי הם נפוצות יותר ומבחינתו הן מובנות מאליהן. וקל לעשות את זה שכן האידיאולוגיות האלה נובעות מהבדלה, אינדיבידואליות, היעדר סולידריות ואחריות חברתית. משם קל לגלוש לשנאה וגזענות אליהם נוטה הימין "משום מה" יותר מדי פעמים. בעיניכם אתם פרגמטיים, בעינינו אתם עצלנים מחשבתיים ללא שום אמונה ברוח ובאינטלקט של האדם. ככה זה תמיד היה וככה זה תמיד יהיה.
נמרוד נוי
21 באוגוסט 2013 @ 6:28
נלסון היקר, אינני ימיני כלל וכלל. במאמרי זה עסקתי בשמאל וכמעט שלא נגעתי בימין. לצערי, כולנו מונעים יתר בעת הזאת על ידי ערכים ואידאולוגיה גם מימין וגם משמאל וגם משמיים. אני בא לטעון שהטיית היתר הזאת עומדת בעוכרינו ומפריע לנו להתמודד עם האתגרים באופן מושכל יותר. עברתי כברת דרך ארוכה כדי לומר את מה שכתבתי. גם ניסיון חיים, גם מעורבות בפוליטיקה, וגם קריאה רלוונטית מספיק נרחבת שאיפשרו לי לומר את הדברים. הגיע העת שנרשה לעצמנו להסתכל על עצמנו בכל האמור לחיינו הציבוריים במדינה בעיניים קצת יותר מקצועיות.
בני בן יעקב
19 באוגוסט 2013 @ 22:21
נמרוד נוי היקר איני מקבל את רוח דבריך לראייה :האם לראש הממשלה יש חשיבה אידיולוגית ??לפי מאמרך לא .אך ךצערי או לשמחתי יש לו תפיסת עולם ניאו ליברלית והוא יכול ומיישם אותה .וזה לא השמאל אלא ימין שרחוק מזרח מהמערב מתפיסת מייסד הליכוד זאב זבוטינסקי .נו אז רק השמאל תפיסת עולמו ארכאית .ראה לאן הביא אותנו ביביהו הראשון .אידיולוגיה אינה מילה גסה ויש לה חשיבות ,אך הבעייה של חברתנו שדנים :בטחון .בטחון .בטחון .והשמאל מתיעסק ב..שלום +כיבוש +שטחים כן לא .זאת הבעייה מפלגת העבודה מייצגת את הישראלים החדשים שרוצים זכויתיהם מחדש ולקבל מה שמגיע .האם זן לא אידיולוגיה ??
נמרוד נוי
20 באוגוסט 2013 @ 6:41
היי בני בן יעקוב, נדמה לי שהבהרתי את דבריי היטב. בהחלט הנך צודק. לא רק השמאל הוא אידאולוגי. גם הימין ונתתי לכך ביטוי כלשהו גם במאמרי שהיה מוקדש לשמאל. באופן כללי אנו מרבים להיאחז באידאולוגיות וממעטים להשתמש בכלים מקצועיים המתאימים ורלוונטיים לבעיות הניצבות בפנינו. אליך לדעת שהטיית היתר הערכית אידאולוגית הזו עומדת בעוכרינו ומייצרת לנו נזקים עצומים. בברכה, נמרוד נוי
צדוק התקוה
17 באוגוסט 2013 @ 19:54
מר נמרוד אבחנה נכונה של השמאל "הנאור" שכחתה להוסיף עוד כמה דברים הוא מתנשא חושב שהחוכמה אצלו וכולם טיפשים הוא ילך להביא צעצועים לילדי כפר ערבי בשטחים אבל לא ילך לשכונות ויעזור שם כן הוא יעזור למסתננים יתן להם אוכל בגדים אבל לזקנים בשכונות לא יכנס ואחר כך הוא מתפלא שבשכונות לא אוהבים אותם עיורון זו אחת הבעיות שלו וכמובן שינאה עצמית שהוא סובל ממנה השמאל שוכח שטיקונים היו גם אז אברהם עופר
אשר ידלין מיכאל צור …… אלה היו טיקונים הכוח הכסף היה בידיהם והם גנבו מליונים מי יודע לאן נעלמו כספי העובדים בשנים הללו כאשר ההיסתדרות מכרה את כור ואת שאר מפעלי ההסתדרות האם היא חילקה את הכסף בין העובדים לא אותם פוליטרוקים בנו שכונות בצפון העיר ושם הם גרו האם החברה אז היתה שיויונית הכי קל צעוק פסטים גזעניים אני זוכר כשבגין ז"ל עלה לשלטון הם אמרו הוא יכניס עם הצבא בפועלים יפצח את גלגלות העובדים בגין היה הרבה יותר חברתי מכל אותם יפי נפש עד יומו האחרון לא היתה ברשותו דירה משלו לעומת ההנהגה של "הסוציאליסטים" שחיה בדירות פאר וברווחה כלכלית
עמית מנדלזון
17 באוגוסט 2013 @ 19:17
מר נוי היקר אתה תופתע כמה מהם פנו שמאלה לאחר שיצאו מהמדמינה ולא להיפך, הם מכירים את המציאות לא פחות טוב ממך והמורכבות שלה לא נעלמה מעינהם, הם פשוט ראו עולם, מורכבויות אחרות שאפתר ומתמודדים עימן, הם התרחקו ממקלחת הפרופוגנדה הפשיסטית, הם ניקו את החול מהעיניים ופקחו אותם… הכל נראה אחרת בלי חול בעיניים תאמין לי, הכל…
נמרוד נוי
19 באוגוסט 2013 @ 13:05
היי בני, תודה על דבריך. נדמה לי שהעמדתי את הדברים באופן מאוד ברור. דיברתי על הטיית יתר ערכית ואידאולוגית כדבר שמפריע לנו להתמודד באופן מושכל יותר עם שאלות היסוד והאמת של חיינו בכל האמור לזירה הציבורית שלהם. הערכים מנחים אותנו אך אין לראות בהם את חזות הכל. כך צריך לראות את הדברים.
נמרוד נוי
19 באוגוסט 2013 @ 13:11
היי עמית מנדלסון, נדמה לי שכתבתי תגובה למאמרך האחרון במגופון. דבריי על השמאל בישראל מלווים אותי כבר זמן רב אך מאמרך היה הטריגר ששיחרר הדברים החוצה. אשמח מאוד להיפגש עמך לכשתבוא ארצה.
אשמח גם אם תקרא את ספרי על הפוליטיקה "לקראת פרדיגמה חדשה", שניתן לעיין בו דרך הקישור המופיע בסוף המאמר, וגם דרך הקשת שמו או שמי לחילופין בגוגל.
עמית מנדלזון
20 באוגוסט 2013 @ 19:37
הי נמרוד, עמית יספיק, אשמח להיפגש עימך אבל לא נראה לי שזה יקרה בישראל, אני יודע שהמאמר שלי היוה טריגר אבל בטרם תכתוב על השמאל אתה חייב להבין שהוא איננו אינטגרלי ובטח לא הומוגני. מדובר באוסף של אנשים לא בגוש וכל אחד רכש את גישתו השמאלנית אם תרצה בנסיבות אחרות גם אני כמו כולנו לא נולדתי שמאלני
נמרוד נוי
21 באוגוסט 2013 @ 9:11
תודה עמית על המענה. סה"כ רציתי לומר בדברי שהטיית היתר הערכית אידאולוגית בתוכנו איננה מאפשרת לנו להתמודד כפי שצריך עם האתגרים. לא יכולתי להגיד דבר שכזה לפני שקראתי לפני כ-15 שנים את ספרו של פרופסור גיורא שוהם על תורת האישיות "מרד יצירה והתגלות". התובנות שרכשתי מספר זה אפשרו לי להוציא החוצה דברים שחשתי עמוק בתוכי זמן רב. בנוסף אני מביא עמי ניסיון רב בתחום זה. נולדתי וגדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר והעניין הערכי אידאולוגי ספוג בתוכי עד לעצמותיי. ראיתי, עוד בהיותי נער צעיר, כיצד אנשים טובים המלאים בכוונות טובות כרימון מייצרים תוצאות גרועות העומדות בסתירה לרעיונותיהם הנשגבים. כבוגר אחראי מוטלת עלי החובה לבחון את הדברים ולא לדקלם סיסמאות היפות לתנועת נוער וליושבי בתי קפה על גדות נהר הסיין שבפריז.
עמית מנדלזון
21 באוגוסט 2013 @ 10:47
נמרוד לצערי אתה בוחן דברים מנקודת מבט אינטלקטואלית ולא מעשית. אתה מדבר על תוצאות גרועות של אנשים בעלי כוונות טובות תוצאות גרועות במה ?
שרה
17 באוגוסט 2013 @ 16:43
כל הכבוד לך נמרוד על שאתה ״מעז״ להטיף לשמאל הישראלי הנוקשה, לא פרגמטי ובלתי סלחני. אבל אידיאולוגיה היא כמו דת או אמונה פונדומנטליסטית ובלתי אפשרי לגמש אותה. דוגמאות לא חסרות בימינו בכל העולם. אבל אולי אתה תצליח?
בני
17 באוגוסט 2013 @ 16:08
מר נוי, זה נראה כאילו אתה לא מצליח לראות את המורכבות של הדברים, ומציג איזה שהיא תמונה מעוותת של המציאות. מאשים אנשים (אגב לא ברור מי בדיוק, כי שמאל זה הגדרה לא כל כך ברורה לדעתי) בזה שיש להם תפיסת עולם שטחית למרות שכל מפלגות השמאל מציגות מדיניות אחראית, כל אחת לפי ראיית עולמה. יותר מזה, הפתרון שאתה מביא, הוא לא הגיוני בשום צורה! לא ננטוש את האידאולוגיה אבל ביחד אם זה היא תוביל אותנו, מה זה אומר? אתה מבלבל מושגים, מבלבל את עצמך ומבלבל את הקוראים. הדבר היחידי שיוצא מהמאמר שלך הוא זה שאנשים פשות יגידו "שמאלנים, הבוגדים האלה". יחסית לאדם משכיל, אקדמאי, עם ניסיון חיים, צפיתי ליותר.
פינחס כהן
22 באוגוסט 2013 @ 11:45
בני, תוכן התגובה שלך למאמר מאוששת את המאמר."למרות שכל מפלגות השמאל מציגות מדיניות אחראית" מה יצא מה"אחריות" הזאת רק הקצנה כי זו אחריות של מעט מאוד אנשים מהעם שחושבת שהיה ורק היה יודעת מה נכון.יש שיר של עוזי חיטמן שאומר "…יש כאלה שלקחים מונופול על החוכמה ויודעים יותר טוב ממני ויודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילי ומטב בשבילך.." מכאן נובעת כל דעתו של השמאל לפחות ב30 שנים האחרונות ולא באמת לרצות לפתור בעיות. כן השמאל יודיע להגיד מה לא אבל מה כן זה לא השטח שלו. מה שאתה מסוגל להגיד על האחרים שלא מסכימים עם השמאל זה שרואים בשמאל בוגדים,גם אתה מבין וגם אם לא תודה בזה שכל מה שהשמאל מיצר זה רק ק ו ט ב י ו ת בציבור כדי שימשיך הויכוח והשמאל ישאר מתוקשר ו"ראוי/חכם". לשתוק זה בדרך כלל יותר טוב מלומר את מה שחייבים ולא מה שנכן .והעובדה שמרגע שה"שמאל" נעלם מהמפה הפוליטית השנאה נעשתה יותר עדינה וזה כבר טוב.
גל א
17 באוגוסט 2013 @ 12:37
מר נוי, לך עם זה הלאה. הרי זה לא מקרי, זה לא שהם יתעוררו פתאום ויאמרו "הבנתי למה מצביעי מרצ התחילו להצביע ימין" (כמוני).
איך הם יכולים להביא לשינוי תודעה הנחוץ בתוך השמאל? איך הם יכולים להפסיק לפחד ולשנוא כל כך? זה השינוי הארגוני הנחוץ. לא שזה יביא שלום ואוטופיה, אבל לפחות יהיה שיח ציבורי שאינו אוטיסטי.
נמרוד נוי
19 באוגוסט 2013 @ 13:00
היי גל, תודה על התייחסותך לדבריי. אני מפנה אותך לקישור בסוף המאמר לספר שכתבתי על המערכת הפוליטית בישראל "לקראת פרדיגמה חדשה". עלינו לחולל מפנה גדול בחיינו הציבורים במדינה ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית. ללא עיסוק בשאלות יסוד אלה נמשיך לדדות ולצלוע ולשלם על כך מחירים גדולים.