Skip to content

ארץ ממש לא נהדרת

השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה […]

ארץ ממש לא נהדרת

השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה […]

השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה אפשר לעשות עם טקסטים שנונים וחריפים, ומה עושים כשאין כאלה? יורדים לביבים

מאת אורה עריף כץ

אמנם נכון. מדי פעם מבליחה שם בדיחה טובה שמצליחה להעלות חיוך על השפתיים. החיקויים של כוכבות 'מעושרות' היו נפלאים. אלא ששחקני ליגת העל של התכנית נופלים בה לרוב קרבן למניפולצית תוכן הזויה ואף סרת טעם. השבוע, התעלו יוצרי התכנית על עצמם בירידה למצגת של גזענות צרופה, כפי שהוצגה בדמותו של נתן אשל ושל טמטום חושים, כפי שהשתקף בהצגת דמותו של משולם ריקליס שכל חטאו בכך שנשא לו אישה צעירה ממנו.

מחקרים על הבניית תורת הגזע בשירות האנטישמיות מתארים כיצד נבנתה הסטיגמה של היהודי, נדבך על נדבך וחדרה וחלחלה לשיח הציבורי עד שהפכה למוסכמה חברתית ואף מדעית שאין לערער עליה. כך, למשל, תואר היהודי המדדה על רגליו העקומות, היהודי בעל האף הארוך.

השבוע, הצליחו לייצר סטיגמה דומה ליהודי חובש הכיפה העובד בשירות ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש השמן והמרושל, שכיפתו הסרוגה מהופכת על ראשו, שמלקק את שפתיו ומתרפס כאחרון הכלבים בכל שיחה עם רעיית ראש הממשלה. נתן אשל, שנושא ההטרדה המינית שהודבק לו לא הוכח ולטענת מכרים לא היה ולא נברא, חטף מהתכנית את העונש הכבד ביותר. אם בעבר החרצופים הרסו את תדמיתו הציבורית של 'מיצי' דן מרידור, הרי התכנית הזו העלתה את חוסר הטעם לשיאים של פורנוגרפיה.

ומשולם ריקליס, יהודי חביב עשיר מאוד, שהעז להגיע לגיל מבוגר ולבקש ליהנות משארית חייו, הוצג כסמרטוט העומד בכל רגע לגווע, כשהשיא המה-זה-משעשע של השפלתו בא כשבת זוגו טלי מחליפה לו חיתול. איזה צחוק. ממש כמו בהצגה של כתה ג'. על מי בדיוק ביקשו יוצרי התכנית לרדת בקטע הזה? על העשירים? על הזקנים? על הנשים שמתחתנות בשביל הכסף? מי שצחק שיקום.

,

 

3 Comments

  1. hagr
    6 בפברואר 2012 @ 22:33

    אולי הם רוצים להיות פרובוקטביים. אבל גם לפרובוקציה יש גבול.גם להגזמה יש גבול,
    עודף הגזמה כמו שעשו לריקליס מעוררת גועל ואיחולים שכותבי המערכון יזדקקו בעצמם לחיתול
    ובגיל צעיר יותר מריקליס.
    מוגבלים, נכים , חולים הם מחוץ לקונצזוס הצחוק.

  2. חגי קמרט
    5 בפברואר 2012 @ 12:18

    הדברים הרבה מעבר לנאמר ונדמה לי שיש לחפש את מקור הביש של המיקרו במקרו.
    וכשאני אומר מקרו אני מתכוון כמעט לכל תחומי החיים הפוליטיים המדייניים החברתיים במדינה הזאת.
    ואם אנו באים לומר שהסאטירה באה להציב מראה בפני פני הציבור הרי שארץ נהדרת היורדת לביבים היא שיקוף נכון של מציאות ביבים שאנו חיים בה. עד כדי כך שאנו מודעים לביב העמוק שאנו שקועים בו כמעט עד צוואר.
    מי שזוכר את תוכניות ניקוי ראש המעולות יבין מיד במה דברים אמורים. יחסית להיום, היתה זו תקופה טובה יותר ביחס להתנהגויות חברתיות פוליטיות מדיניות ,שעולות ,היום, על פני השטח, חדשים לבקרים. אז היינו מעט תמימים, טובים יותר, מתחשבים יותר סובלנים יותר. גם השחיתות, אם היתה, לא היתה עוצמתית כמו היום. ומתפשטת ונוגעת כמעט בכל תחומי החיים.
    ארץ נהדרת כללית ירודה , גם העם הירוד. תוכניות הטלוויזיה רחוקות מלהיות מקוריות . הכל העתק זול של תוכניות מחו"ל שיצאו כבר מכל החורים גם כוכב נולד, גם בית ספר למוסיקה ועכשיו דה וויס . ומה מחר? "מקהלת הקשישים הגריאטריים" או אולי "מקהלת תינוקות צדיקוב"?

    • שרית פרקול
      5 בפברואר 2012 @ 13:23

      ניקוי ראש אכן היתה מעולה. גם ארץ נהדרת, בעונות קודמות.

      לא בטוח שהיתה אז שחיתות פחות עוצמתית. נדמה לי שפשוט לא כתבו על זה בעיתונים.

השאלות הלעוסות על מהי סאטירה ומה ההבדל בינה לבין פארודיה, או סתם בידור, מתגמדות לנוכח ההומור הירוד (לרוב) של ארץ נהדרת. זה כבר לא משנה אם כותבי ובמאי התכנית רוצים להגיש לנו ביקורת פוליטית מחודדת, לבקר את הנורמות החברתיות והתרבותיות שלנו על ידי הצבת המראה מול פרצופנו, או סתם להצחיק אותנו. את כל הדברים האלה אפשר לעשות עם טקסטים שנונים וחריפים, ומה עושים כשאין כאלה? יורדים לביבים

מאת אורה עריף כץ

אמנם נכון. מדי פעם מבליחה שם בדיחה טובה שמצליחה להעלות חיוך על השפתיים. החיקויים של כוכבות 'מעושרות' היו נפלאים. אלא ששחקני ליגת העל של התכנית נופלים בה לרוב קרבן למניפולצית תוכן הזויה ואף סרת טעם. השבוע, התעלו יוצרי התכנית על עצמם בירידה למצגת של גזענות צרופה, כפי שהוצגה בדמותו של נתן אשל ושל טמטום חושים, כפי שהשתקף בהצגת דמותו של משולם ריקליס שכל חטאו בכך שנשא לו אישה צעירה ממנו.

מחקרים על הבניית תורת הגזע בשירות האנטישמיות מתארים כיצד נבנתה הסטיגמה של היהודי, נדבך על נדבך וחדרה וחלחלה לשיח הציבורי עד שהפכה למוסכמה חברתית ואף מדעית שאין לערער עליה. כך, למשל, תואר היהודי המדדה על רגליו העקומות, היהודי בעל האף הארוך.

השבוע, הצליחו לייצר סטיגמה דומה ליהודי חובש הכיפה העובד בשירות ראש הממשלה בנימין נתניהו. האיש השמן והמרושל, שכיפתו הסרוגה מהופכת על ראשו, שמלקק את שפתיו ומתרפס כאחרון הכלבים בכל שיחה עם רעיית ראש הממשלה. נתן אשל, שנושא ההטרדה המינית שהודבק לו לא הוכח ולטענת מכרים לא היה ולא נברא, חטף מהתכנית את העונש הכבד ביותר. אם בעבר החרצופים הרסו את תדמיתו הציבורית של 'מיצי' דן מרידור, הרי התכנית הזו העלתה את חוסר הטעם לשיאים של פורנוגרפיה.

ומשולם ריקליס, יהודי חביב עשיר מאוד, שהעז להגיע לגיל מבוגר ולבקש ליהנות משארית חייו, הוצג כסמרטוט העומד בכל רגע לגווע, כשהשיא המה-זה-משעשע של השפלתו בא כשבת זוגו טלי מחליפה לו חיתול. איזה צחוק. ממש כמו בהצגה של כתה ג'. על מי בדיוק ביקשו יוצרי התכנית לרדת בקטע הזה? על העשירים? על הזקנים? על הנשים שמתחתנות בשביל הכסף? מי שצחק שיקום.

,

 

3 Comments

  1. hagr
    6 בפברואר 2012 @ 22:33

    אולי הם רוצים להיות פרובוקטביים. אבל גם לפרובוקציה יש גבול.גם להגזמה יש גבול,
    עודף הגזמה כמו שעשו לריקליס מעוררת גועל ואיחולים שכותבי המערכון יזדקקו בעצמם לחיתול
    ובגיל צעיר יותר מריקליס.
    מוגבלים, נכים , חולים הם מחוץ לקונצזוס הצחוק.

  2. חגי קמרט
    5 בפברואר 2012 @ 12:18

    הדברים הרבה מעבר לנאמר ונדמה לי שיש לחפש את מקור הביש של המיקרו במקרו.
    וכשאני אומר מקרו אני מתכוון כמעט לכל תחומי החיים הפוליטיים המדייניים החברתיים במדינה הזאת.
    ואם אנו באים לומר שהסאטירה באה להציב מראה בפני פני הציבור הרי שארץ נהדרת היורדת לביבים היא שיקוף נכון של מציאות ביבים שאנו חיים בה. עד כדי כך שאנו מודעים לביב העמוק שאנו שקועים בו כמעט עד צוואר.
    מי שזוכר את תוכניות ניקוי ראש המעולות יבין מיד במה דברים אמורים. יחסית להיום, היתה זו תקופה טובה יותר ביחס להתנהגויות חברתיות פוליטיות מדיניות ,שעולות ,היום, על פני השטח, חדשים לבקרים. אז היינו מעט תמימים, טובים יותר, מתחשבים יותר סובלנים יותר. גם השחיתות, אם היתה, לא היתה עוצמתית כמו היום. ומתפשטת ונוגעת כמעט בכל תחומי החיים.
    ארץ נהדרת כללית ירודה , גם העם הירוד. תוכניות הטלוויזיה רחוקות מלהיות מקוריות . הכל העתק זול של תוכניות מחו"ל שיצאו כבר מכל החורים גם כוכב נולד, גם בית ספר למוסיקה ועכשיו דה וויס . ומה מחר? "מקהלת הקשישים הגריאטריים" או אולי "מקהלת תינוקות צדיקוב"?

    • שרית פרקול
      5 בפברואר 2012 @ 13:23

      ניקוי ראש אכן היתה מעולה. גם ארץ נהדרת, בעונות קודמות.

      לא בטוח שהיתה אז שחיתות פחות עוצמתית. נדמה לי שפשוט לא כתבו על זה בעיתונים.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן