שנים שאני צופה בשקיקה בסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק על כרישי ההארד-קור האלה ומנסה לדמיין איך זה יהיה לראות אותם מתחת למים, והנה זה קורה! מאת גיגה פרקול
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
שנים שאני צופה בשקיקה בסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק על כרישי ההארד-קור האלה ומנסה לדמיין איך זה יהיה לראות אותם מתחת למים, והנה זה קורה!
עוד כמה שעות ואני מגשימה חלום של שנים ארוכות, חשבתי לעצמי ולא האמנתי. במסגרת הטיול באזור כף התקווה הטובה בדרום אפריקה, כשעתיים מזרחה מהמפגש עם הפינגווינים האפריקנים, בילינו את הלילה במקום שנקרא חנסביי Gansbaai, עיירה בת כ-20,000 תושבים. הגענו למועדון, קיבלנו ארוחת בוקר קטנה ותדריך. ציידו אותנו בחגורות הצלה ועלינו על הסירה. 20 דקות ואנחנו בבית שלהם…
עמלצים לבנים, או כמו שרובכם מכירים אותם – הכרישים של "מלתעות". בדיעבד הסתבר לי שאנשים סביבי לא ממש התלהבו מהחלום הספציפי הזה הזה ואפילו התקשו להבין שלזה אני קוראת חלום. אבל עבורי זה היה כזה בהחלט. שנים שאני צופה בשקיקה בסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק על כרישי ההארד-קור האלה ומנסה לדמיין איך זה יהיה לראות אותם מתחת למים, והנה זה קורה!
האמת, יצא להם שם רע אבל הם לא כאלו נוראיים… הם היו די חמודים. וגם לא נראה שעניינו אותם יותר מדי. אנחנו דווקא קיווינו למפגש יותר אגרסיבי, אבל הם רק חלפו לידינו משועממים למדי.
הצלילה היא בתוך כלוב שצמוד לדופן הסירה, כששבעה צוללנים עומדים בו עם הראש מעל המים. כשהמשקיפים מלמעלה, שרואים טוב יותר מה שנעשה במים ורואים את הכריש המתקרב (מפתים אותם באמצעות תערובת של דגים ודם לאזור הסירה), צועקים "צוללנים מימין. למטה!" , צריך לקחת אוויר ולהכניס את הראש למים. ככה רואים אותם בסביבתם הטבעית בלי לפגוע בהם בעצם.
אז היה מאוד רטוב וגם קצת קר, ובאיזשהו שלב בלעתי קצת מים, אבל זה לחלוטין היה שווה את זה ומאוד מרגש! בדרך הספקנו לעבור גם ליד אי קטן מלא כלבי ים, שהיה מצחין ורועש אבל מקסים.
