נשים חרדיות עושות מהפכה

שירה ג'רג'י ורות קוליאן, נשים חרדיות שמתמודדות על מקום במועצת העיר, הן מהפכה. ורסיות שונות של פריימריז בקרב הציבור החרדי בבחירות המוניציפליות הן ההוכחה שלמרות ההבדלים התהומיים והמדינה הזאת שהגוונים בה כל כך מורכבים – עדיין יש כאן בסיס משותף

נשים חרדיות עושות מהפכה

שירה ג'רג'י ורות קוליאן, נשים חרדיות שמתמודדות על מקום במועצת העיר, הן מהפכה. ורסיות שונות של פריימריז בקרב הציבור החרדי בבחירות המוניציפליות הן ההוכחה שלמרות ההבדלים התהומיים והמדינה הזאת שהגוונים בה כל כך מורכבים – עדיין יש כאן בסיס משותף

מכירים את השמות שירה ג'רג'י ורות קוליאן? סביר שלא. זה לא סקסי כמו יודה ונינט, זה לא מעורר הדים כמו פירון והבגרויות, זה אפילו לא מתקרב לכותרות כמו אסד ואובמה – אבל ג'רג'י וקוליאן הן מהפכה. ג'רג'י וקוליאן הן נשים שמתמודדות על מקום במועצת העיר בבחירות המקומיות בצפת ובפתח תקווה (בהתאמה), ולא רק נשים – הן נשים חרדיות.

רות קוליאן, מתמודדת בבחירות בפתח תקווה

קל לנו, החילוניים, לא לחבב את החרדים, יש ויאמרו כי בצדק. הלבוש, המנהגים, החצרות האפלות שדוחות מכל וכול את הקדמה, הסגידה לאנשים שממלמלים ולא ממש דבקים בעובדות המדע, ובעיקר – הנושא שתמיד מאחד אותנו – הם, הם לא עושים צבא ומה יהיה עם המסים שלנו. אנחנו מנסים בכל הכוח להפוך אותם לכמונו, משתיקים את השאלה כמה יעלה בכלל לגייס אותם. אף אחד, אגב, לא העלה על דעתו לגייס נשים חרדיות כי עליהן אפילו אין לנו כוח להתעצבן, אבל למי אכפת – תמיד יהיו תלמידי הישיבה לכוון אליהם את תותחי היחצ"נות של "יש עתיד". הרי בכל עת משבר וקיצוץ יאיר יגיד "גיוס חרדים" והאחדות בעם תשוב על כנה.

התקשורת שמחה לספר לנו על מעשים מגונים בילדה חרדית, על מעשי סדום בילדים בישיבות, על שחיתויות במוסדות להעברת תרומות, אבל על שתי נשים שמראות פנים אחרות של החברה החרדית, ומרצונן או שלא מובילות מהפכה, קצת פחות מעניין לדבר. הרי מאז ומעולם בחירות מוניציפליות לא היו הנושא החם ביותר בשטח.

אז כן – עכשיו. אנחנו לא נצליח לשנות אותם. גם אם נדחוף בכוח לימודי ליבה לא בטוח שנצליח לשכנע מישהו שם שניטשה צדק ושדארווין אינו אביה של תאוריה איזוטרית. בסופו של דבר – אנחנו אזרחים וגם הם, ואם המטרה שלנו היא לשמור על תפקוד המדינה, צריך לחשוב איך פחות שונאים ויותר מבינים, או לפחות מנסים לעזור בשכל ולא בכפייה, בהבנה של דמוקרטיה ולא במה שנהפך לאבן היסוד שלנו – המיליטנטיות.

שירה ג'רג'י, מתמודדת בבחירות בצפת

שירה ג'רג'י ורות קוליאן הן מהפכה. ורסיות שונות של פריימריז בקרב הציבור החרדי בבחירות המוניציפליות הקרבות באלעד, בבית שמש, באשדוד ובצפת לדוגמה, הן ההוכחה שלמרות ההבדלים התהומיים והמדינה הזאת שהגוונים בה כל כך מורכבים – עדיין יש כאן בסיס משותף.

אנחנו יכולים רק לדמיין לעצמנו כמה זה קשה. כמה עצמאות ותעוזה דורש המעשה של ג'רג'י וקוליאן. קשה במיוחד יהיה לנו להבין מה המשמעויות של פריימריז במגזר – הליך שנראה לנו כל כך מובן מאליו ומוצדק, אך לאחרים הרבה פחות. אנחנו לא חייבים לקבל את האלוהים שלהם ולא את החוקים שלהם, ובטח ובטח שלא חייבים לבחור בהן או בהם.

אבל במדינה שהשד העדתי בה, בצדק או שלא, לא נרדם לעולם, והשד המגדרי בה מתרוצץ הלוך ושוב בשקט ומדי פעם זוכה לכותרת (אכן נחמד שארבעים נשים יתמודדו בבחירות הקרובות אבל עדיין רחוק מלספק) – ניצנים של דמוקרטיה ונאורות במגזר שאנחנו כל כך אוהבים לא לאהוב, חשוב לטפח.

אפשר לדבר על גיוס חרדים עד מחר. אין ספק ששיוויון בנטל צריך להיות יסוד ברזל יצוק ולא סיסמת בחירות וכי צריך לחתור לשוויון זכויות והזדמנויות לכול. אבל אולי אם נתחיל בביצה ולא בתרנגולת, ונתמוך בהבנה וקבלה של ערכים בסיסיים, כדי שבתור התחלה יהיה לנו משהו ממשי יותר להישען עליו חוץ מספר אחד ואדמה, שגם הם כבר לא קונצנזוס, יהיה לכולנו קצת יותר קל להתקדם.

מכירים את השמות שירה ג'רג'י ורות קוליאן? סביר שלא. זה לא סקסי כמו יודה ונינט, זה לא מעורר הדים כמו פירון והבגרויות, זה אפילו לא מתקרב לכותרות כמו אסד ואובמה – אבל ג'רג'י וקוליאן הן מהפכה. ג'רג'י וקוליאן הן נשים שמתמודדות על מקום במועצת העיר בבחירות המקומיות בצפת ובפתח תקווה (בהתאמה), ולא רק נשים – הן נשים חרדיות.

רות קוליאן, מתמודדת בבחירות בפתח תקווה

קל לנו, החילוניים, לא לחבב את החרדים, יש ויאמרו כי בצדק. הלבוש, המנהגים, החצרות האפלות שדוחות מכל וכול את הקדמה, הסגידה לאנשים שממלמלים ולא ממש דבקים בעובדות המדע, ובעיקר – הנושא שתמיד מאחד אותנו – הם, הם לא עושים צבא ומה יהיה עם המסים שלנו. אנחנו מנסים בכל הכוח להפוך אותם לכמונו, משתיקים את השאלה כמה יעלה בכלל לגייס אותם. אף אחד, אגב, לא העלה על דעתו לגייס נשים חרדיות כי עליהן אפילו אין לנו כוח להתעצבן, אבל למי אכפת – תמיד יהיו תלמידי הישיבה לכוון אליהם את תותחי היחצ"נות של "יש עתיד". הרי בכל עת משבר וקיצוץ יאיר יגיד "גיוס חרדים" והאחדות בעם תשוב על כנה.

התקשורת שמחה לספר לנו על מעשים מגונים בילדה חרדית, על מעשי סדום בילדים בישיבות, על שחיתויות במוסדות להעברת תרומות, אבל על שתי נשים שמראות פנים אחרות של החברה החרדית, ומרצונן או שלא מובילות מהפכה, קצת פחות מעניין לדבר. הרי מאז ומעולם בחירות מוניציפליות לא היו הנושא החם ביותר בשטח.

אז כן – עכשיו. אנחנו לא נצליח לשנות אותם. גם אם נדחוף בכוח לימודי ליבה לא בטוח שנצליח לשכנע מישהו שם שניטשה צדק ושדארווין אינו אביה של תאוריה איזוטרית. בסופו של דבר – אנחנו אזרחים וגם הם, ואם המטרה שלנו היא לשמור על תפקוד המדינה, צריך לחשוב איך פחות שונאים ויותר מבינים, או לפחות מנסים לעזור בשכל ולא בכפייה, בהבנה של דמוקרטיה ולא במה שנהפך לאבן היסוד שלנו – המיליטנטיות.

שירה ג'רג'י, מתמודדת בבחירות בצפת

שירה ג'רג'י ורות קוליאן הן מהפכה. ורסיות שונות של פריימריז בקרב הציבור החרדי בבחירות המוניציפליות הקרבות באלעד, בבית שמש, באשדוד ובצפת לדוגמה, הן ההוכחה שלמרות ההבדלים התהומיים והמדינה הזאת שהגוונים בה כל כך מורכבים – עדיין יש כאן בסיס משותף.

אנחנו יכולים רק לדמיין לעצמנו כמה זה קשה. כמה עצמאות ותעוזה דורש המעשה של ג'רג'י וקוליאן. קשה במיוחד יהיה לנו להבין מה המשמעויות של פריימריז במגזר – הליך שנראה לנו כל כך מובן מאליו ומוצדק, אך לאחרים הרבה פחות. אנחנו לא חייבים לקבל את האלוהים שלהם ולא את החוקים שלהם, ובטח ובטח שלא חייבים לבחור בהן או בהם.

אבל במדינה שהשד העדתי בה, בצדק או שלא, לא נרדם לעולם, והשד המגדרי בה מתרוצץ הלוך ושוב בשקט ומדי פעם זוכה לכותרת (אכן נחמד שארבעים נשים יתמודדו בבחירות הקרובות אבל עדיין רחוק מלספק) – ניצנים של דמוקרטיה ונאורות במגזר שאנחנו כל כך אוהבים לא לאהוב, חשוב לטפח.

אפשר לדבר על גיוס חרדים עד מחר. אין ספק ששיוויון בנטל צריך להיות יסוד ברזל יצוק ולא סיסמת בחירות וכי צריך לחתור לשוויון זכויות והזדמנויות לכול. אבל אולי אם נתחיל בביצה ולא בתרנגולת, ונתמוך בהבנה וקבלה של ערכים בסיסיים, כדי שבתור התחלה יהיה לנו משהו ממשי יותר להישען עליו חוץ מספר אחד ואדמה, שגם הם כבר לא קונצנזוס, יהיה לכולנו קצת יותר קל להתקדם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן