מערך שיעור בהיסטוריה על דמגוגיה, הדחקה, שואה וסוריה

יש קשר ברור ומובהק בין מלחמת העולם השנייה לבין הניצול שלה כתירוץ למלחמות נוספות על אינטרסים חשודים לאורך הדורות. הלקח ההיסטורי מהמחיר ששילמו כולם הוא הקשר המובהק בין שואת הילדים היהודים לבין המתת ילדים סורים בגז באין מפריע – אדישות והכחשה פושעת

מערך שיעור בהיסטוריה על דמגוגיה, הדחקה, שואה וסוריה

יש קשר ברור ומובהק בין מלחמת העולם השנייה לבין הניצול שלה כתירוץ למלחמות נוספות על אינטרסים חשודים לאורך הדורות. הלקח ההיסטורי מהמחיר ששילמו כולם הוא הקשר המובהק בין שואת הילדים היהודים לבין המתת ילדים סורים בגז באין מפריע – אדישות והכחשה פושעת

יש מורים בקהל? שלום לכם. עייפתם מאנשים שאומרים לכם מה לעשות ונוזפים בכם על אי מילוי תפקידכם בהנחלת לקחים היסטוריים, אני יודעת. בכל פעם שמנהיג מפגין בורות או מתפרע ובועט בשיעור שההיסטוריה אמורה הייתה ללמד אותו, מחפשים אתכם. קצתם באשמה הקולקטיבית הזאת, ברור לי. אבל אנא, הרשו לי לעשות לכם פיצ'ינג למערך שיעור בהיסטוריה אחרון אחד.

הרעיון שלי גנוב במתווה שלו, למען האמת, מהמורה המופלא שלי להיסטוריה בתיכון "תגר" באשקלון. התברכתי בכמה וכמה מורים נהדרים כאלה, מורים לחיים, אבל למר משה זמברג, היה ייחוד אחד. הוא התעקש לחבר את העבר להווה כדי להוכיח לנו איך אנחנו יכולים להשפיע על העתיד, ואיך אנחנו יכולים לזהות את אותם מודלים חוזרים בכל תקופה, בשינויים קלים בלבד. באותה מתכונת אני מציעה לכם להכין את מערך השיעור הבא: צלמו את המסכים של אתרי החדשות בימים אלה ואספו עיתוני נייר שעוד מתפרסמים. כל הכותרות בנוגע לסוריה מוצפות למעלה מרוב פאניקה. שמרו אותם בתיקייה שתפתחו כשתגיעו לשיעורים על הימים שלפני מלחמת העולם השנייה, וכך תוכלו להמחיש לתלמידים שלכם היכן בדיוק היה העולם לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה, אחריה.

רעיון נוסף ומעניין לדיון, שכבר חזר ונשנה בטוקבקים אין ספור מאז פרוץ האינטרנט הוא הדיון: מה היה קורה לו היה אינטרנט בזמן השואה? אסור להשוות, כמובן, כמעט שלא. אבל הנה, יש לכם לנגד עיניכם היסטוריה שחוזרת על עצמה בדינמיקת ההדחקה, ההתכחשות, ההתחשבנות וההתעלמות. טוב יהיה אם תביאו גם את שיקולי הרווח וההפסד הכלכליים של המלחמות העולמיות האלה, כולל מחיר מאגרי הנפט והאינטרסים של הלוביסטים בתעשיית הנשק לסוגיה. אסור להסתיר מהתלמידים את כל הפרטים המלוכלכים והקרים באמת של ענייני המלחמה, משום שכאשר ייתקלו בארכיונים ובמוזיאונים בספרי החשבונות ובמסמכים המפרטים עלויות מול חיי אדם, יבינו היטב את המוטיב החוזר של רווח והפסד בכל סיטואציה היסטורית, גם היום.

768px-Rows_of_bodies_of_dead_inmates_fill_the_yard_of_Lager_Nordhausen,_a_Gestapo_concentration_camp
גופות מאות אסירים בחצר מחצה הריכוז נורדהאוזן (צילום: ויקיפדיה)

עוד יותר קריטי ובהול הוא הדיון בסוגיה "האם תסכימו להקריב את חייכם ואת חיי קרוביכם המגויסים למען כמה אלפי אזרחים סורים מומתים?". כלומר, צודקים האמריקאים והבריטים והגרמנים שאינם מוכנים להקריב חיילים שלהם, שגם בעיניהם הם "הילדים שלנו". ולנוכח זה אנו שואלים את עצמנו היום מה היה בה, במלחמת העולם השנייה, שכל השיקולים האלה הושלכו הצידה למען יבשת שסועה ושמועות שהושתקו בתקשורת על מחנות ההשמדה? מה, בשם שמיים, גרם לאנשים של פעם להשליך חייהם מנגד למען מדינות שבהן לא חיו, ולשחרור אנשים שלא הכירו מדיכוי אלים ונפשע? האם ערכים כמו חופש, חיי אדם, זכויות אדם, פשיזם רצחני וטיהור אתני פג תוקפם?

אני חוששת שיש לקח היסטורי ברור ומובהק בין מלחמת העולם השנייה לבין הניצול שלה כתירוץ למלחמה עולמית על אינטרסים שונים, חשודים למדי. כל מלחמה כזאת, מיותרת כמו מלחמות המפרץ, מלחמת עיראק, אפגסניטאן, איי המלווינאס (פוקלנד לאנגלופילים), ושלל מלחמות ישראל התמוהות, כולן דרדרו בתורן את ההתגייסות ההומנית להצלת האדם. כל מלחמה והלקח שלה, והציניות מובנת כעת יותר, והיא בועטת באינטרנט, שאותו אני מבקשת מכם להציג לתלמידיכם. זהו השיעור בהיסטוריה החשוב ביותר שאי פעם תוכלו ללמד, משום שהוא קורה כאן ועכשיו, כמו שחזור היסטורי בזעיר אנפין של הדה-הומניזציה שעשו לקרבנות השואה.

כמו כן, אני מציעה לכם חילול קודש מסוים. אני תוהה אם התעקשות שלנו על כך ששואה כמו שלנו היא חד פעמית אינה הסיבה לכך שהתגייסות עולמית כזאת חד פעמית אף היא. אין ספק, המחיר בדם של מלחמה כזאת איום ונורא. אין ספק שלאנשים שאינם מעורבים בסכסוך יש הצדקה מוחלטת לא לסכן את עצמם. השיעור שאני מציעה ללמד אם כך, מורים יקרים, הוא השיעור שבו ידונו על מגבלות רוח האדם, על הקשר הברור בין גורל הילדים הסורים לבין גורל הילדים היהודים, שכולם הומתו בגז.

מאמר זה מתפרסם גם בבלוג שלי לא קורקטית

humas body count syria
גופות מהפצצות בחומס מוצגות בפני המצלמות, ארכיון

4 Comments

  1. בן
    1 בספטמבר 2013 @ 18:05

    כתוב היטב

  2. שוקי
    31 באוגוסט 2013 @ 13:05

    חלק מההשוואות נועד כדי למנוע שואה נוספת ואוי לנו אם נסרב לעשות השוואה כזאת." לזה אני מסכים מאוד
    לגבי כל השאר יש פנים לכאן ולכאן .
    "אנחנו מסרבים להודות ששואה קורית בכמה וכמה מקומות בעולם כבר כמה עשורים"
    מי זה אנחנו ? אני ואת ? זה מנהיגים שמתעלמים, אנו מצפים מקומץ מנהיגי המערב מנהיגי המדינות "הנאורות " שיתנהגו אחרת. כן והם מאכזבים.

  3. שוקי
    31 באוגוסט 2013 @ 12:30

    משפט אחד שמקפיץ מאוד " ושלל מלחמות ישראל התמוהות " המשפט הזה עומד בסתירה מוחלטת עם הכותרת "שיעור בהיסטוריה על דמגוגיה " כיצד מי שמנסה ללמד מורים להיסטוריה יכול בכלל לכתוב משפט כזה?
    נכונים דברי המשורר " רק מי ששכל את הטוב ברעיו אותנו יוכל להבין "

    עוד משפט שנילקח מהמאדים "אני תוהה אם התעקשות שלנו על כך ששואה כמו שלנו היא חד פעמית "
    ממתי אנו מתעקשים על התובנה הזו . נהפוך הוא כל מה שהמורים המחנכים המנהיגים הוגי הדעות אנשי הרוח מתראים הינו כי זה יכול לקראת שוב ויש לעמוד על המשמר.

    השיעור שאת מציעה ללמד : " מגבלות רוח האדם "
    לצורך כך אני ממליץ ש: יוקרן הסרט ניצחון הרוח ( אגב זהו סרט על דוד שלי ) , יסופר על צ"ג בנות , ילמדו על יאנוש קורצ'אק , יסופרו הסיפור על החייל נתן של שמו קרוי מחנה נתן ועוד אלפי סיפורי גבורה של חיילים שחרפו נפשם והגיעו למגבלת רוח האדם.

    "על הקשר הברור בין גורל הילדים הסורים לבין גורל הילדים היהודים, שכולם הומתו בגז." למעט "הומתו בגז" אין שום קשר !

    הייתי מוסיף ומלמד "מהו נשק להשמדה המונית " ומדוע חלק מהעולם מזדעזע
    ומדוע יש מדינות כמו רוסיה וסין שמקבלות אותו בשיווין נפש.

    • אילת מריה מיטש
      31 באוגוסט 2013 @ 12:36

      מלחמת לבנון א', מלחמת לבנון ב', ועוד מלחמות תמוהות שלא ברור למה קרו, ואם קרו נוהלו בדרך תמוהה, ולא זה המקום לדון בכך.
      לא כל הילדים הסורים הומתו בגז, וגם לא כל הילדים היהודים. גזרתי מהקבוצות את החיתוך המסוים הזה משום שרק הגז הקפיץ את אמות עולם.
      אנחנו מסרבים להודות ששואה קורית בכמה וכמה מקומות בעולם כבר כמה עשורים, ואנחנו מסרבים להשוות, בצדק חלקי.
      חלק מההשוואות מופרך, חלק מההשוואות נועד כדי למנוע שואה נוספת ואוי לנו אם נסרב לעשות השוואה כזאת.
      מגבלות רוח האדם – בשיעור מורשת קרב שהעברתי בקורס קצינות, הציעה לי הקצינה שהדריכה אותי לשים לב לכך שמעשי גבורה קורים
      במקום שבו יש מחדלים גדולים של מנהיגות צבאית ומדינית, ודי לחכימא ברמיזא.

יש מורים בקהל? שלום לכם. עייפתם מאנשים שאומרים לכם מה לעשות ונוזפים בכם על אי מילוי תפקידכם בהנחלת לקחים היסטוריים, אני יודעת. בכל פעם שמנהיג מפגין בורות או מתפרע ובועט בשיעור שההיסטוריה אמורה הייתה ללמד אותו, מחפשים אתכם. קצתם באשמה הקולקטיבית הזאת, ברור לי. אבל אנא, הרשו לי לעשות לכם פיצ'ינג למערך שיעור בהיסטוריה אחרון אחד.

הרעיון שלי גנוב במתווה שלו, למען האמת, מהמורה המופלא שלי להיסטוריה בתיכון "תגר" באשקלון. התברכתי בכמה וכמה מורים נהדרים כאלה, מורים לחיים, אבל למר משה זמברג, היה ייחוד אחד. הוא התעקש לחבר את העבר להווה כדי להוכיח לנו איך אנחנו יכולים להשפיע על העתיד, ואיך אנחנו יכולים לזהות את אותם מודלים חוזרים בכל תקופה, בשינויים קלים בלבד. באותה מתכונת אני מציעה לכם להכין את מערך השיעור הבא: צלמו את המסכים של אתרי החדשות בימים אלה ואספו עיתוני נייר שעוד מתפרסמים. כל הכותרות בנוגע לסוריה מוצפות למעלה מרוב פאניקה. שמרו אותם בתיקייה שתפתחו כשתגיעו לשיעורים על הימים שלפני מלחמת העולם השנייה, וכך תוכלו להמחיש לתלמידים שלכם היכן בדיוק היה העולם לפני מלחמת העולם השנייה, במהלכה, אחריה.

רעיון נוסף ומעניין לדיון, שכבר חזר ונשנה בטוקבקים אין ספור מאז פרוץ האינטרנט הוא הדיון: מה היה קורה לו היה אינטרנט בזמן השואה? אסור להשוות, כמובן, כמעט שלא. אבל הנה, יש לכם לנגד עיניכם היסטוריה שחוזרת על עצמה בדינמיקת ההדחקה, ההתכחשות, ההתחשבנות וההתעלמות. טוב יהיה אם תביאו גם את שיקולי הרווח וההפסד הכלכליים של המלחמות העולמיות האלה, כולל מחיר מאגרי הנפט והאינטרסים של הלוביסטים בתעשיית הנשק לסוגיה. אסור להסתיר מהתלמידים את כל הפרטים המלוכלכים והקרים באמת של ענייני המלחמה, משום שכאשר ייתקלו בארכיונים ובמוזיאונים בספרי החשבונות ובמסמכים המפרטים עלויות מול חיי אדם, יבינו היטב את המוטיב החוזר של רווח והפסד בכל סיטואציה היסטורית, גם היום.

768px-Rows_of_bodies_of_dead_inmates_fill_the_yard_of_Lager_Nordhausen,_a_Gestapo_concentration_camp
גופות מאות אסירים בחצר מחצה הריכוז נורדהאוזן (צילום: ויקיפדיה)

עוד יותר קריטי ובהול הוא הדיון בסוגיה "האם תסכימו להקריב את חייכם ואת חיי קרוביכם המגויסים למען כמה אלפי אזרחים סורים מומתים?". כלומר, צודקים האמריקאים והבריטים והגרמנים שאינם מוכנים להקריב חיילים שלהם, שגם בעיניהם הם "הילדים שלנו". ולנוכח זה אנו שואלים את עצמנו היום מה היה בה, במלחמת העולם השנייה, שכל השיקולים האלה הושלכו הצידה למען יבשת שסועה ושמועות שהושתקו בתקשורת על מחנות ההשמדה? מה, בשם שמיים, גרם לאנשים של פעם להשליך חייהם מנגד למען מדינות שבהן לא חיו, ולשחרור אנשים שלא הכירו מדיכוי אלים ונפשע? האם ערכים כמו חופש, חיי אדם, זכויות אדם, פשיזם רצחני וטיהור אתני פג תוקפם?

אני חוששת שיש לקח היסטורי ברור ומובהק בין מלחמת העולם השנייה לבין הניצול שלה כתירוץ למלחמה עולמית על אינטרסים שונים, חשודים למדי. כל מלחמה כזאת, מיותרת כמו מלחמות המפרץ, מלחמת עיראק, אפגסניטאן, איי המלווינאס (פוקלנד לאנגלופילים), ושלל מלחמות ישראל התמוהות, כולן דרדרו בתורן את ההתגייסות ההומנית להצלת האדם. כל מלחמה והלקח שלה, והציניות מובנת כעת יותר, והיא בועטת באינטרנט, שאותו אני מבקשת מכם להציג לתלמידיכם. זהו השיעור בהיסטוריה החשוב ביותר שאי פעם תוכלו ללמד, משום שהוא קורה כאן ועכשיו, כמו שחזור היסטורי בזעיר אנפין של הדה-הומניזציה שעשו לקרבנות השואה.

כמו כן, אני מציעה לכם חילול קודש מסוים. אני תוהה אם התעקשות שלנו על כך ששואה כמו שלנו היא חד פעמית אינה הסיבה לכך שהתגייסות עולמית כזאת חד פעמית אף היא. אין ספק, המחיר בדם של מלחמה כזאת איום ונורא. אין ספק שלאנשים שאינם מעורבים בסכסוך יש הצדקה מוחלטת לא לסכן את עצמם. השיעור שאני מציעה ללמד אם כך, מורים יקרים, הוא השיעור שבו ידונו על מגבלות רוח האדם, על הקשר הברור בין גורל הילדים הסורים לבין גורל הילדים היהודים, שכולם הומתו בגז.

מאמר זה מתפרסם גם בבלוג שלי לא קורקטית

humas body count syria
גופות מהפצצות בחומס מוצגות בפני המצלמות, ארכיון

4 Comments

  1. בן
    1 בספטמבר 2013 @ 18:05

    כתוב היטב

  2. שוקי
    31 באוגוסט 2013 @ 13:05

    חלק מההשוואות נועד כדי למנוע שואה נוספת ואוי לנו אם נסרב לעשות השוואה כזאת." לזה אני מסכים מאוד
    לגבי כל השאר יש פנים לכאן ולכאן .
    "אנחנו מסרבים להודות ששואה קורית בכמה וכמה מקומות בעולם כבר כמה עשורים"
    מי זה אנחנו ? אני ואת ? זה מנהיגים שמתעלמים, אנו מצפים מקומץ מנהיגי המערב מנהיגי המדינות "הנאורות " שיתנהגו אחרת. כן והם מאכזבים.

  3. שוקי
    31 באוגוסט 2013 @ 12:30

    משפט אחד שמקפיץ מאוד " ושלל מלחמות ישראל התמוהות " המשפט הזה עומד בסתירה מוחלטת עם הכותרת "שיעור בהיסטוריה על דמגוגיה " כיצד מי שמנסה ללמד מורים להיסטוריה יכול בכלל לכתוב משפט כזה?
    נכונים דברי המשורר " רק מי ששכל את הטוב ברעיו אותנו יוכל להבין "

    עוד משפט שנילקח מהמאדים "אני תוהה אם התעקשות שלנו על כך ששואה כמו שלנו היא חד פעמית "
    ממתי אנו מתעקשים על התובנה הזו . נהפוך הוא כל מה שהמורים המחנכים המנהיגים הוגי הדעות אנשי הרוח מתראים הינו כי זה יכול לקראת שוב ויש לעמוד על המשמר.

    השיעור שאת מציעה ללמד : " מגבלות רוח האדם "
    לצורך כך אני ממליץ ש: יוקרן הסרט ניצחון הרוח ( אגב זהו סרט על דוד שלי ) , יסופר על צ"ג בנות , ילמדו על יאנוש קורצ'אק , יסופרו הסיפור על החייל נתן של שמו קרוי מחנה נתן ועוד אלפי סיפורי גבורה של חיילים שחרפו נפשם והגיעו למגבלת רוח האדם.

    "על הקשר הברור בין גורל הילדים הסורים לבין גורל הילדים היהודים, שכולם הומתו בגז." למעט "הומתו בגז" אין שום קשר !

    הייתי מוסיף ומלמד "מהו נשק להשמדה המונית " ומדוע חלק מהעולם מזדעזע
    ומדוע יש מדינות כמו רוסיה וסין שמקבלות אותו בשיווין נפש.

    • אילת מריה מיטש
      31 באוגוסט 2013 @ 12:36

      מלחמת לבנון א', מלחמת לבנון ב', ועוד מלחמות תמוהות שלא ברור למה קרו, ואם קרו נוהלו בדרך תמוהה, ולא זה המקום לדון בכך.
      לא כל הילדים הסורים הומתו בגז, וגם לא כל הילדים היהודים. גזרתי מהקבוצות את החיתוך המסוים הזה משום שרק הגז הקפיץ את אמות עולם.
      אנחנו מסרבים להודות ששואה קורית בכמה וכמה מקומות בעולם כבר כמה עשורים, ואנחנו מסרבים להשוות, בצדק חלקי.
      חלק מההשוואות מופרך, חלק מההשוואות נועד כדי למנוע שואה נוספת ואוי לנו אם נסרב לעשות השוואה כזאת.
      מגבלות רוח האדם – בשיעור מורשת קרב שהעברתי בקורס קצינות, הציעה לי הקצינה שהדריכה אותי לשים לב לכך שמעשי גבורה קורים
      במקום שבו יש מחדלים גדולים של מנהיגות צבאית ומדינית, ודי לחכימא ברמיזא.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן