הטקסט הזה הוא מהקשים שכתבתי. בכל פעם שהתחלתי דמעות נפלו ועזבתי.

זה בהחלט אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת את ענת קוריאל, אבל שי הוא זה שאיחד בין שתינו. במותו.
ומאז אנו חברות.

ביום השלושים ערך אגוד הסופרים ערב לזכרו של שי בבית פליציה בלומנטל. לורן מילק ומתי שמואלוב, חבריו הטובים, הנחו.

את ענת פגשתי כשירדה מהבמה לאחר שקראה שיר של שי ואני עליתי לקרוא מחווה שירית שכתבתי לשי לאחר ההשקה לספרו השני וגם הקדשתי לו אותו, בעודו בחיים. על מדרגות הבמה ענת ואני התחבקנו, נפגשות לראשונה.

לאחר פגישתנו גיליתי סופרת, משוררת ואישה עדינה מאוד, הכותבת גם על סיטואציות קשות במחט זעירה ובחוטים דקים.

אנחנו מקדישות לו את אַנְטוּאַנֶט זה.

שי נפטר כשהוא בן 38. הוא הספיק להוציא לאור את ספריו –

• ציון (ירושלים : כרמל, 2003)
• הוא המסמן את מקום: שירים (רמת גן : רימונים, תשע"ב 2012)

שי גם ניהל וערך את כתב העת המקוון לשירה 'כאוס' מ-2010.

במפגש שנערך בבית העם כשבוע לאחר מות שי עלתה ההצעה שמאבק המשוררים ימשיך את כאוס. בסופו של דבר ענת העלתה את ליריקה. יחד עם רונית ליברמנש.
ליריקה ממשיכה את כאוס וממלאת את החסר בכאוס.

ענת: "היכרתי את שי אריה מזרחי דרך הרשת החברתית בשנת 2010. הוא הציע לי חברות ואישרתי. לאחר שבוע, הוא הציע לי שוב חברות (כי פתח פרופיל חדש). כתבתי לו: “חשבתי שאנחנו כבר חברים, ושאפשר לעבור לשלב הבא”. הוא שאל אותי מה השלב הבא, ועניתי: “העמקת הקשר ומחוות הדדיות". בתגובה לכך הוא כתב לי: “בשמחה". החל מאותו יום התחלנו לשוחח באופן יומיומי דרך הרשת, בטלפון ונפגשנו כשהתאפשר.

דיברנו המון על ספרות ושירה ולא פחות מכך על חיינו ועברנו. התייעצנו ושפכנו את הלב כשמשהו העיב. כל יום למדתי ממנו דבר חדש, וגיליתי שיש לנו המון אהבות משותפות שהפכו אותנו למי שאנחנו".

– מה גילית?
שנינו הסמכנו לגבי ההסתכלות על העולם, על המשוררים של שנות הששים, כמו דליה רביקוביץ' שלדעת שנינו הצליחה להגיע לרמת הזיכוך הגבוהה ביותר. היא מאוד יהלומית.
דרך הדיאלוג אתו למדתי שאני רוצה להשקיע יותר זמן בכתיבה. עד שפגשתי את שי כתבתי פה ושם. אבל שי נתן לי המון מוטיבציה. הוא אמר לי "תכתבי כי יש לך מה לומר". וכך עשיתי, אחרי שהכרתי אותו פיניתי זמן לכתיבה. אפילו אם זה חצי שעה, או שעה בכל יום.
שי קרא את הטקסטים שלי. היה חשוב לי לדעת מה הוא חושב עליהם ומרגיש. ידעתי שהוא מחכה לחומרים וישבתי לפתור דברים שלא פתרתי עם עצמי, בכתיבה, כי ידעתי שזה יגיע לידיים שלו ורציתי לקחת חלק בעשייה שלו".

– ליריקה
"בלי כאוס לא הייתה ליריקה כי לא היה לי שום צורך לערוך. אחרי שהוא נפטר נהיה לי בור. הכאב לאבד איש כה חם, שלא הבדיל בין שחור ללבן, שבאמת לחם למען הצדק והעול הנורא שנעשה לו לא ניתן למחילה.
בליריקה אני רוצה לחזור לאותם משוררים ולחשוף עוד מיצירתם, ולא כל רגע לדלג למשורר אחר.
חשוב לי שתהיה לי קבוצת התייחסות של משוררים שאני מאוד אוהבת את שירתם ותמיד אחזור אליהם אבל כמובן אני פתוחה לקבל חומרים חדשים אם הקול שלהם מעניין אותי.
אני שמחה מאוד שליריקה הפכה להיות נקודת התייחסות של רבים. שזה לא אי בודד".

– למה בחרת דווקא בשיר "צחוק" לפרסם באַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת?
"פרסמתי בכאוס שישה שירים והשיר צחוק היה אמור להיות השביעי. שלחתי לו את צחוק כמה ימים לפני מותו. הוא חילק אותו לשורות ואמר שיפרסמו ב"כאוס" בעוד שבועיים. הוא לא הספיק. השיר לא על שי, אך אני לא יכולה לקרוא אותו בלי לחשוב על הפרידה הכואבת ממנו. איבדתי חבר יקר. אני חושבת עליו מידי יום ושני ספריו יהיו איתי תמיד".

השיר שבחרה ענת משיריו של שי-

הַיְּלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת בְּנָחָשׁ, הֵן לוֹקְחוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַצְמִידוֹת
לִזְנָבוֹ, עוֹשׂוֹת מִמֶּנּוּ חִשּׁוּק, מַעֲבִירוֹת בֵּינֵיהֶן אַחַת
אַחַת מַצְמִידוֹת לְמָתְנֵיהֶן בִּתְנוּעוֹת עַלִּיזוֹת מְנַעְנְעוֹת
אֶת טֵרוּפָן, טֵרוּפָן חַי וְזוֹהֵר, עָדִין וְעוֹטֵף אֶת גּופֵיהֶן
מוֹתֵחַ אֶת גַּפֵּיהֶן הַוְּרוּדִים, קוֹלֵעַ בָּהֶן יֹפִי יָרֹק
וְדָם אַלִּים, מַצְמִיחַ בָּן חֲצוֹצְרוֹת וְשֶׁקֶט.

 אַךְ לָמָּה לָכֶן יְלָדוֹת, לְשַׂחֵק בְּנָחָשׁ, הוּא עַרְמוּמִי, חַיָּה
רָעָה, חֲלַקְלַק? מַדּוּעַ לֹא תְּשַׂחֲקוּ עִם אַרְנָב אוֹ
צָב, עִם הֶחָתוּל אוֹ הַכְּלַבְלַב? הָאַרְנָב

מָהִיר וְחַמְקָנִי, הֵן עוֹנוֹת, הַצָּב – מַסְתִיר
אֶת רֹאשׁוֹ תָּמִיד, הֶחָתוּל יַעֲלֹב בָּנוּ כְּשֶׁנִרְצֶה
שֶׁיֹּאהַב וְהַכְּלַבְלַב- יֵלֵךְ עִם כָּל אֶחַד. הַנָּחָשׁ

אֵינוֹ מְסֻּכָּן. יֵשׂ לוֹ שִׁנַּיִם טוֹבוֹת וְאֶרֶס
מַעֲדָן, אךְ לֹא יִפְגַּע בָּנוּ, אֶלָּא יְשַׂחֵק אִתָּנוּ
כִּרְצוֹנֵנוּ, כִּי הוּא שָׁמַר עַל עֲרִיסוֹתֵינוּ, הוּא
יְלַוֶּה אוֹתָנוּ כָּל חַיֵּינוּ, בְּזִקְנָתֵנוּ יְשַׁמֵּשׁ לָנוּ
מוֹט, עֵזֶר לְרַגְלֵינוּ הַגְּרוּמוֹת, הָרַכּוֹת.

**

מיא:

את שי פגשתי בשבוע הספר שנערך לפני כשנתיים. הייתי אמורה לקרוא משיריי, אך לא היה מיקרופון. שי אחז בספרי, חיבק את כתפיי, וקרא את השיר בקול רם. מאותו רגע נוצר בנינו חום שנמשך בכל תקופת היכרותנו. התראינו ושוחחנו כמעט בכל שבוע.
הפעם האחרונה בה ראיתי את שי שלם, אולי, אם אפשר לומר כך, הייתה בתום ערב השקת ספרו השני. בסיום ההשקה לקח אותי שי על האופנוע שלו לערב שירה שנערך בבית הסופר. לשי לא הייתה קסדה נוספת, ובאותו לילה היה לילה לבן, ואין ספור שוטרים התרוצצו ברחובות.
נסענו על האופנוע אוחזים בקערת ענבים ירוקים שקופים שנותרו מההשקה של ספרו. היינו עליזים ושמחים.
זמן קצר לאחר מכן החלה הידרדרות שנראתה לעיניי לפחות, ושסופה הותירה את משפחתו וחבריו כאובים.

ענת ומיא:
שי יקר שלנו אנחנו אוהבות אותך.
מקוות שהנך נח בשלום

***

אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת את ענת קוריאל –

1. התכונה החביבה עליך – יושר
2. התכונות החביבות עליך בגבר  – חכמה
3. התכונות החביבות עליך באשה – פתיחות
4. המאפיין העיקרי שלך – קשה לי לתאר את עצמי דרך מאפיין עיקרי
5. מה הנך מעריך מאוד אצל חבריך – סבלנותם כלפי חולשותיי
6. הפגם העיקרי שלך – נטייה לחרדות שמשפיעות עלי בתחומים שונים
7. העיסוק החביב עליך – כתיבה
8. הרעיון שלך לגבי אושר – תא משפחתי מגונן
9. הרעיון שלך לגבי אומללות – הרס עצמי
10. אלמלא היית את, מה היית רוצה להיות? אישה בעלת ידע טכני
11. היכן היית רוצה לגור? במקום מושלג
12. מהו הצבע והפרח החביב עליך? אוהבת את כל הצבעים, מחבבת כלניות
13. סופרי הפרוזה החביבים עליך – ישנם רבים
14. המשוררים החביבים עליך – ישנם רבים
15. הגיבורים החביבים עליך בסיפורת – מיכאל (ממיכאל שלי), גטסבי, סטונר, מישקין, ןעוד רבים
16. הגיבורה החביבה עליך בסיפורת – אנה קארנינה, צילה, הגברת עם הקמליות, אליזה (כזב וכישוף)
17. הציירים והמלחינים החביבים עליך – ישנם רבים
18. הגיבור שלך בחיים האמתיים – אין לי גיבור שלאורו אני הולכת
19. הגיבורה החביבה עליך בחיים האמתיים – אין לי גיבורה שלאורה אני הולכת
20. אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב – היטלר כמובן
21. הגיבורה שלך בהיסטוריה – צריכה עוד לחשוב
22. המאכל והמשקה החביב עליך – יין אדום ופסטה
23. השמות החביבים עליך – שמות ילדיי: יואב ואיתמר
24. מה אני הכי שונא – גזענות
25. דמויות מההיסטוריה העולמית שאני הכי שונא
26. האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ
27. הרפורמה שאני הכי מעריץ
28. הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בו –  ציור
29. כיצד אני רוצה למות – על מיטתי
30. מה מצב הרוח הנוכחי שלך – תמיד גם וגם
31. לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות – פחד
32. המוטו החביב עליך – "דמיון חשוב יותר מידע, ידע הוא מוגבל. דמיון- אין סופי" (אינשטיין)

צחוק / ענת קוריאל

 לְפֶתַע הַכֹּל רָעַשׁ. הַצְּחוֹק הֵגִיחַ מִכָּל עֵבֶר.
הִצְטוֹפֵף. פְּרָצִים נִדְחֲסוּ בֶּחָלָל.
הֵדִים הִתְעוֹרְרוּ, שְׁרִיקוֹת חָשְׁקוּ בַּכְּנָפַיִם –
הַקּוֹלוֹת הִתְעַצְּמוּ נוֹרָא.

הָאוֹר הֵחֵל לְשַׂחֵק, הִפְרִיחַ מַרְאוֹת מְצֹעָפִים
וּכְתָמִים
נָעוּ מִפֹּה לְשָׁם,
כְּמוֹ רָמְזוּ עַל מַשֶּׁהוּ.

בְּאַחַת הַקּוֹלוֹת גָּוְעוּ.
נִשְׁאֲרוּ צְלִילִים חֲנוּקִים.
הַקּוֹל נָדַם.

***

ענת קוריאל – סופרת, משוררת ועורכת את אתר השירה ליריקה יחד עם המשוררת והסופרת רונית ליברמנש. אמא של איתמר ויואב. זוגתו של גיא. אוהבת לחלום בהקיץ, לקרוא שירה ופרוזה, ולחפש דברים מעניינים ברשת. לא אוהבת קולות צורמים, וצרות אופקים.

***

 שלושה קטעי פרוזה קצרים על שי / עדי עסיס 

• הוא מוסיף דבש לאבק לש מהעיסה כוכבים. מחדד שישה חודים אפורים זהובים לכל כוכב. זורק אותם חזק לשמיים. הכוכבים מגששים מעט באויר ומתרסקים לאדמה. הוא אוסף את השברים מוסיף שברי ענפים לעיסה. לש כוכבים מחדש
• קח, תטעם, הוא אומר לי, תולש כמה צמחים מחצר הבית הנטוש. אני לועס. יש לזה טעם של פיתה עם גבינה, אני אומר לו. יש גם חרדל אם אתה רוצה, הוא אומר, מוציא מהכיס הקדמי של הג'ינס שקית קטנה עם רוטב צהוב. חרדל זה השמש של הרטבים, הוא מכריז בחגיגיות. אחר כך אנחנו נכנסים לבית. הוא מציע לי לשבת על המזרון שלו. מכאן, הוא אומר, מצביע על חור בתקרה, רואים את הירח. כשהוא מלא, הוא מוסיף, הוא מכסה את החור לגמרי.
• אני מקדים להגיע ליפו. שעה וחצי לפני שההצגה עיניים מתחילה בתאטרון הערבי עברי. עולה ברחוב הצורפים. עובר את רחוב עמיעד. פונה שמאלה ברחוב הפנינים, הולך לשבת על הבר באנה לולו. אבל אנה לולו סגור. אני ממשיך עד לסמטאות של מזל גדי או מזל דגים. חושב איך קראו לסמטאות האלה בערבית. פתאום אני מבין שהקדמתי להגיע כי אני מחפש כאן את שא"מ. אתמול בלילה הסתובבתי איתו במדרחוב נחלת בנימין. הוא הלך לצידי, שנינו שתקנו. שנינו היינו מציאותיים כמו שאפשר להיות רק בחלום. כמעט הגענו לשוק כששא"מ הראה לי איפה מקום המסתור שלו. מעין מעבר מאחורי בניין שמוביל למרתף. אני חי, הוא אומר לי, בסך הכל ירדתי למחתרת, הוא אומר, והולך לכיוון המרתף, בלי להגיד שלום
   ***

לכתבה אודות שי של יובל גלעד אדם אחד טוב פחות בעולם באתר העוקץ

ב- 21.10.13 ב-19:00 יקיים מאבק המשוררים ערב לזכר שי.  הערב יתקיים ב״סיפור פשוט״, רחוב שבזי 36, נוה-צדק תל אביב. מצורף לינק – קוראים בשיריו של שי אריה מזרחי                                                                   

[related-posts title="אַנְטוּאַנֶט שׁוֹאֶלֶת"]