לא שוב, לא עכשיו: על גוטמן, התווית דרך והכדורגל הישראלי

אחרי עוד אכזבה מבית היוצר של נבחרת ישראל בכדורגל, כולנו מצפים שיגיע הפתרון המוכן-מראש של פיטורי אלי גוטמן, כנראה המאמן הישראלי היחיד המתאים למשרה. למען עתידו של הכדורגל הישראלי, אסור שזה יהיה הפתרון

לא שוב, לא עכשיו: על גוטמן, התווית דרך והכדורגל הישראלי

אחרי עוד אכזבה מבית היוצר של נבחרת ישראל בכדורגל, כולנו מצפים שיגיע הפתרון המוכן-מראש של פיטורי אלי גוטמן, כנראה המאמן הישראלי היחיד המתאים למשרה. למען עתידו של הכדורגל הישראלי, אסור שזה יהיה הפתרון

נתחיל מהסוף: גוטמן חייב להישאר מאמן נבחרת ישראל. דווקא בשעה כזו, בה העליהום האינסטנטי חוגג, חשוב להגיד את זה, ובקול רם ככל האפשר. במידה וזה לא יהיה המצב, ונזכה לחזות בעוד סיבוב של משחק הכיסאות הכושל במסיבת יום ההולדת של החנון המשעמם שנקרא נבחרת ישראל, יהיה זה אות קלון על הכדורגל שלנו. הפתרון הישראלי הוא לא מה שאנחנו צריכים.

ראשית, על האיש עצמו. לאורך שנים, אלי גוטמן הוכיח שהוא המאמן הישראלי שיודע להתוות דרך לאורך זמן. במשרת האימון האחרונה שלו לפני המינוי לנבחרת, בהפועל תל אביב, לקח לקבוצה שלו שנתיים וחצי להפוך להיות המפלצת שכולנו זוכרים מהאליפות בטדי והמסע המוצלח בליגת האלופות. יש לכך סיבה: גוטמן ידע שלקבוצה עם משאבים לא רבים יחסית, כפי שהיו להפועל באותה התקופה, יש לבנות חכם ואיטי. הצליח לו. מאגר הכשרונות בכדורגל שלנו מזכיר מאוד את המשאבים הכלכליים של הפועל תל אביב, רק בלי השם הגדול. עכשיו רק נותר שהכדורגל הישראלי כולו ייזכר במה שהיה אז, ויופסקו הרחשים הללו הטוענים שיש לפטרו מוקדם ככל האפשר.

אלי גוטמן, ביחד עם עוזרו יוסי אבוקסיס, אתמול באיצטדיון רמת גן (צילום: נירה ידין)

שנית, על אפקטיביות המהלך. מחקרים אקדמיים רבים נערכו בנוגע לאפקטיביות של פיטורי מאמן בקבוצת כדורגל. אחד המפורסמים שבהם, שנערך באוניברסיטה גדולה בסקוטלנד, טוען שהאפקטיביות של המהלך מוגבלת לתקופה של כ-12 שבועות לאחר הפיטורים, תקופה המכונה "ירח דבש" בספרות המחקרית, ולאחר מכן חלה ברוב המקרים שוב ירידה ביכולת כפי שהייתה קודם לכן. דובר על קבוצות, כמובן, אך במידה ונבצע היקש פשוט, מה תהיה האפקטיביות של מהלך כזה כשמשחקים מרוחקים אחד מהשני, לעתים במרווח של חודשים? אם לא ניתן להניח שאפילו תקופת "ירח הדבש" תתמסמס בגלל אלמנט הזמן של משחקי הנבחרות, וחשוב מכל, גם אם ניזכר כולנו בשלל המאמנים שעברו פה בעשור האחרון, האם היה מאמן ישראל ראוי שקיבל את ההזדמנות להתוות דרך לאורך זמן מלבד אברם גרנט?

לצפייה בגלריית תמונות ממשחקה של נבחרת ישראל נגד אזרבייג'אן לחצו כאן

לבסוף, על התוצאות. נבחרת ישראל ריאלית מצויה כיום איפשהו בין דרג ג' לד' של נבחרות הכדורגל באירופה. אין לה מקום בטורניר גדול נכון לעכשיו, וישקר מי שיאמר אחרת. אבל בניגוד לימים עברו, בהם קברניטי הכדורגל הישראלי בחרו בפתרון הישראלי, כעת אפשר לשנות. ניתנה הזדמנות פז להוכיח שהכדורגל הישראלי עבר טרנספורמציה אדמיניסטרטיבית כזו לאורך השנים, שתיתן לגיטימציה וגיבוי להתווית דרך מסויימת, שתהא מתאימה ככל האפשר לסגולותיו וחסרונותיו של הכדורגל שלנו, על פי ראות עיניו של המנג'ר הישראלי הראוי ביותר לכך.

האם קיים סיכוי ריאלי שהפעם נתנהל אחרת? כנראה שלא. האם נלמד מטעויות העבר? ההיסטוריה מראה שלא. בהצלחה לכולנו.

נתחיל מהסוף: גוטמן חייב להישאר מאמן נבחרת ישראל. דווקא בשעה כזו, בה העליהום האינסטנטי חוגג, חשוב להגיד את זה, ובקול רם ככל האפשר. במידה וזה לא יהיה המצב, ונזכה לחזות בעוד סיבוב של משחק הכיסאות הכושל במסיבת יום ההולדת של החנון המשעמם שנקרא נבחרת ישראל, יהיה זה אות קלון על הכדורגל שלנו. הפתרון הישראלי הוא לא מה שאנחנו צריכים.

ראשית, על האיש עצמו. לאורך שנים, אלי גוטמן הוכיח שהוא המאמן הישראלי שיודע להתוות דרך לאורך זמן. במשרת האימון האחרונה שלו לפני המינוי לנבחרת, בהפועל תל אביב, לקח לקבוצה שלו שנתיים וחצי להפוך להיות המפלצת שכולנו זוכרים מהאליפות בטדי והמסע המוצלח בליגת האלופות. יש לכך סיבה: גוטמן ידע שלקבוצה עם משאבים לא רבים יחסית, כפי שהיו להפועל באותה התקופה, יש לבנות חכם ואיטי. הצליח לו. מאגר הכשרונות בכדורגל שלנו מזכיר מאוד את המשאבים הכלכליים של הפועל תל אביב, רק בלי השם הגדול. עכשיו רק נותר שהכדורגל הישראלי כולו ייזכר במה שהיה אז, ויופסקו הרחשים הללו הטוענים שיש לפטרו מוקדם ככל האפשר.

אלי גוטמן, ביחד עם עוזרו יוסי אבוקסיס, אתמול באיצטדיון רמת גן (צילום: נירה ידין)

שנית, על אפקטיביות המהלך. מחקרים אקדמיים רבים נערכו בנוגע לאפקטיביות של פיטורי מאמן בקבוצת כדורגל. אחד המפורסמים שבהם, שנערך באוניברסיטה גדולה בסקוטלנד, טוען שהאפקטיביות של המהלך מוגבלת לתקופה של כ-12 שבועות לאחר הפיטורים, תקופה המכונה "ירח דבש" בספרות המחקרית, ולאחר מכן חלה ברוב המקרים שוב ירידה ביכולת כפי שהייתה קודם לכן. דובר על קבוצות, כמובן, אך במידה ונבצע היקש פשוט, מה תהיה האפקטיביות של מהלך כזה כשמשחקים מרוחקים אחד מהשני, לעתים במרווח של חודשים? אם לא ניתן להניח שאפילו תקופת "ירח הדבש" תתמסמס בגלל אלמנט הזמן של משחקי הנבחרות, וחשוב מכל, גם אם ניזכר כולנו בשלל המאמנים שעברו פה בעשור האחרון, האם היה מאמן ישראל ראוי שקיבל את ההזדמנות להתוות דרך לאורך זמן מלבד אברם גרנט?

לצפייה בגלריית תמונות ממשחקה של נבחרת ישראל נגד אזרבייג'אן לחצו כאן

לבסוף, על התוצאות. נבחרת ישראל ריאלית מצויה כיום איפשהו בין דרג ג' לד' של נבחרות הכדורגל באירופה. אין לה מקום בטורניר גדול נכון לעכשיו, וישקר מי שיאמר אחרת. אבל בניגוד לימים עברו, בהם קברניטי הכדורגל הישראלי בחרו בפתרון הישראלי, כעת אפשר לשנות. ניתנה הזדמנות פז להוכיח שהכדורגל הישראלי עבר טרנספורמציה אדמיניסטרטיבית כזו לאורך השנים, שתיתן לגיטימציה וגיבוי להתווית דרך מסויימת, שתהא מתאימה ככל האפשר לסגולותיו וחסרונותיו של הכדורגל שלנו, על פי ראות עיניו של המנג'ר הישראלי הראוי ביותר לכך.

האם קיים סיכוי ריאלי שהפעם נתנהל אחרת? כנראה שלא. האם נלמד מטעויות העבר? ההיסטוריה מראה שלא. בהצלחה לכולנו.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן