משרד הפנים הקציב חודשיים ימים למבקשי מקלט מדרום סודן, לעזוב את ישראל מרצון, בטרם יגורשו. מוצע להם סל סיוע, לרבות ליווי ומענק בסך אלף אירו למבוגר. רשות האוכלוסין בישראל מעריכה כי היום שוהים כאן כ-3,000 מבקשי מקלט מדרום-סודן, גברים, נשים וילדים. האו"ם הסיר את הגנתו כבר ב- 2007

מאת שרון ליבנה

משרד הפנים הסיר את ההגנה למבקשי המקלט מדרום-סודן ויאפשר להם חודשיים ימים לשוב לארצם. בהודעה שפורסמה אתמול נמסר, כי "בעקבות ההכרזה על עצמאותה של מדינת דרום סודן, ובהחלטת שר הפנים, קוראת רשות האוכלוסין וההגירה לאזרחיה השוהים בישראל להיערך ליציאה מן הארץ באופן עצמאי. החל מ-1 בפברואר עד 31 במרץ 2012 תציע רשות האוכלוסין וההגירה לאזרחי דרום סודן, המעוניינים לשוב לארצם מרצון, סל סיוע, לרבות ליווי ומענק בסך אלף אירו לאדם מבוגר."

להערכת רשות האוכלוסין, בישראל שוהים היום כ-3,000 מבקשי מקלט מדרום-סודן – גברים, נשים וילדים. עד היום העניקה להם מדינת ישראל הגנה זמנית ולא גירשה אותם. משרד הפנים הנפיק להם אשרות שהייה, אך סירב לערוך להם בירור מעמד (לברר אם הם פליטים או לא – ש.ל.) ולפיכך גם לא הכיר באיש מהם כפליט.

בשנה האחרונה חזרו מישראל כאלף איש לדרום-סודן, בעיקר מאז הכרזת העצמאות ביולי 2011. אולם האנשים שחזרו עם תקוות גדולות נתקלו במציאות קשה מנשוא.

בני משפחת ד', המונה שבע נפשות, שחזרה לאזור מאלאקל, נמלטה מביתה לאחר הפצצות של האזור בידי צפון-סודן, וכך הפכו ההורים וילדיהם שוב לפליטים.  

משפחת ג' מתגוררת במחוז אווייל בבית מקרטון, ללא חשמל או מים זורמים. הילדים חולים כל הזמן, ומתקשים להסתגל. הבת הבכורה שלמדה בישראל בכיתה ט' שולבה שם בכיתה ב', מאחר שאינה דוברת אנגלית. הילדים הקטנים אינם הולכים לבית ספר או לגן בגלל מחסור בכסף. הם מספרים כי הם אוכלים ארוחה אחת ביומיים ומחכים בכל יום כשעה בתור למים. גם מצבה של כ', אישה צעירה הזקוקה לטיפול רפואי, עגום. לאחר שבעלה מת בישראל היא שבה עם בנם הפעוט לדרום-סודן. כעת מספרים שהיא מסתובבת בעיר הבירה ג'ובה עם בנה, ללא בית או עבודה, מצבה הנפשי מעורער, והיא מתחננת לחזור לישראל.

הידיעה על הגירוש תוך חודשיים, הפתיעה לחלוטין את הקהילה הדרום-סודנית. בפגישה שנערכה לפני כמה חודשים, לאחר הכרזת העצמאות של דרום סודן, ביקשו נציגי הקהילה מנציגי משרד הפנים ומשרד החוץ לתת להם ארכה של שנתיים לפני שיחזרו לדרום-סודן, וזאת כדי להיווכח שהשקט נשמר שם. הם חוששים מאוד לחזור כעת, הן בגלל הלחימה המתפרצת באזורים שונים והן בגלל העוני הקשה. רוב חברי הקהילה לא היו בדרום-סודן זה כמה עשורים. רובם הם פליטים שנמלטו בילדותם לצפון-סודן בגלל הפצצות הצפון על הדרום, משם ברחו למצרים בגלל שעברו עינויים ונרדפו על ידי השלטונות בחרטום, וממצרים – לישראל.

כעת הם יחזרו למדינה שחלקם מכירים אך בקושי, ובה לרובם אין בית או עבודה. במשך שנות שהותם בישראל הם ביקשו לא פעם לקבל הכשרה מקצועית שתוכל לסייע להם להיקלט בעתיד בדרום-סודן, אך לא נענו. כעת הם מבוהלים מפני החזרה המסתמנת. מצבם של הילדים ובני הנוער קשה עוד יותר. אלאדין, מנהל תחום נוער בארגון הסיוע לפליטים (אס"ף), מספר כי הנערים המשתתפים במועדון הנוער אחוזי חרדה.

"מדובר בנערים בני 18-13 שאינם מכירים בכלל את דרום-סודן, הם לא נולדו בה ולא גדלו בה. אלה ילדים לפליטים שנמלטו לצפון סודן, ואז למצרים ומשם לישראל. הם רק יודעים שבדרום סודן נמשכת מלחמת האזרחים, שאנשים נהרגים שם כל הזמן, שאין אוכל, אין תרופות, אין בית ספר. הם מבוהלים ולא מבינים למה שולחים אותם לשם, חלק מהם מרגישים ישראלים לגמרי. יש נערים שנמצאים כאן מ-2005, שרואים עצמם כישראלים, שרוצים להתגייס לצבא או לשרות לאומי, ללמוד. ויש חלק שרוצים לחזור, אבל לא עכשיו כי הם מרגישים שחייהם יהיו בסכנה. הם כבר מפחדים שיעצרו ויגרשו אותם, אתמול לא הגיעו חלק מהנערים לפעילות כי פחדו להיעצר ברחוב."

העקירה עבור ילדים ונוער היא קשה מכמה סיבות: הם חשים דחויים על ידי המדינה שבה גדלו בשנים האחרונות, הם פוחדים לחזור לסודן כי שומעים כל הזמן על הקרבות שמתחוללים בה, והמעבר ממדינה מערבית מתקדמת לאחת המדינות העניות בעולם הוא הלם קשה. כמו כן, רובם אינם דוברים אנגלית, שזו השפה הרשמית במדינה, ולכן יתקשו להשתלב בלימודים ולהתקדם.

קושי נוסף, שההחלטה אינה מתייחסת אליו, הוא במקרה של אנשים חולים הזקוקים לטיפול רפואי. חלקם ממתינים לטיפול וחלק קטן זקוק לטיפול קבוע. ועבור אלה משמעות ההחזרה היא שלא יקבלו טיפול רפואי.

שרון הראל, מנהלת תחום הגנה למבקשי מקלט בנציבות האו"ם בישראל אמרה למגפון כי "ההחלטה על החזרה לדרום-סודן התקבלה בלעדינו, ונודע לנו עליה דרך סוכנויות הידיעות. ההגנה הזמנית הוסרה כבר ב-2007 בקשר לדרום-סודן. אף שקיימת לחימה באזורים מסוימים האו"ם לא הכריז על הענקת הגנה לפליטים מדרום-סודן, לאו"ם לוקח הרבה זמן להכריז על הגנה. ייתכן שהמצב ימשיך להתדרדר ואז יכריז שוב האו"ם על הענקת הגנה לדרום-סודנים. האו"ם מטפל כעת בדרום-סודן בשילוב מחדש במדינה של כ-660 אלף פליטים. חצי מהם גורשו מצפון-סודן לדרום, וכחצי ממדינות שכנות שבהן היו פליטים. זוהי משימה קשה מאוד.

"אף שאין מניעה להחזיר לדרום-סודן, המדינה חייבת לאפשר לכל אדם לגשת לתהליך בירור מעמד (בקשה להכרה כפליט – ש.ל.) נאות. כמו כן אנחנו ממליצים להתחשב בנסיבות הומניטריות הן ביחס להחזרה של ילדים והן ביחס להחזרה של אנשים חולים. מדובר באנשים שרבים מהם אינם "חוזרים הביתה" אלא למקום שעזבו לפני שנים ארוכות, או שאפילו אינם מכירים. ללא ספק זהו תהליך מורכב בהרבה ויש לתת על כך את הדעת ולאפשר הכנה מתאימה. לדוגמה, בעבר ניתנה הגנה זמנית לפליטים מסיירה לאון ומליבריה, וכשהוסרה ההגנה נתנה המדינה ארכה של שנה לחזרה מרצון."

ביולי 2011 הכריזה דרום-סודן על התנתקות מצפון-סודן ועצמאות, ומאז שבים רבבות פליטים אל המדינה. חצי השנה הראשונה של העצמאות  לוותה בקרבות מקומיים ובהתקפות על אוכלוסייה אזרחית. ישנם אזורים הנתונים להתקפות של מיליציות שממומנות על ידי גורמי חוץ. כמו כן, המדינה מתמודדת עם סכסוכים אתניים בין קבוצות שונות; לאחר עשורים של מלחמת אזרחים בין הדרום לצפון, דרום-סודן מוצפת בנשק והמרקם החברתי בה מרוסק.

במהלך חודש ינואר נרצחו בתקיפות הדדיות במחוז ז'ונגליי כשלושת אלפים בני אדם, בהם נשים וילדים. האו"ם מדווח, כי כחמישים אלף איש נמלטו מבתיהם בעקבות התקיפות והצתות הכפרים. המרפאה היחידה באזור נהרסה כליל במתקפה. כעת הם תלויים באספקת מזון מהאו"ם; אולם מאחר שיש מחסור בארגונים הומניטריים במדינה, גם האו"ם מתקשה להושיט עזרה. כמו כן טוענת ממשלת דרום-סודן, כי צפון-סודן מציידת מליציות בתחמושת שמטרתן לערער את יציבות האזור. אין עדיין הסכם חתום בין צפון-סודן לדרום-סודן, למשל בנוגע לחלוקת הנפט, ולכן המצב לא יציב. ההתקפות, שמקורן בממשלת צפון-סודן, מתמקדות באזור קורדופן ובאפר-נייל. עד היום נאלצו כ-350 אלף איש לנטוש את בתיהם בגלל הסכסוכים באזורים השונים. כמו כן, 33 אלף בני אדם מדרום-סודן ביקשו השנה מקלט באתיופיה השכנה.

אנטוניו גוטרס, הנציב העליון של האו"ם לענייני פליטים, מזהיר כי דרום-סודן ניצבת בפני מצב חירום. מדבריו עולה, כי המדינה הצעירה אינה ערוכה להתמודד עם מאות אלפי הפליטים שבתוכה, אין בה שום מערכת כלכלית מסודרת. המדינה הצעירה היא שברירית וזקוקה לעזרה עצומה מהקהילה הבינ"ל.

דרום-סודן מונה כ-8.26 מיליון אזרחים והיא מהנחשלות במדינות אפריקה. עשרות שנים של דיכוי ואפליה מצד הצפון, שנים שבהן לא הושקע שום תקציב בפיתוח, הותירו אותה ללא מערכת חינוך, בריאות, ללא כבישים וללא מקומות עבודה. 83 אחוז מהתושבים מתגוררים באזורים כפריים, רק 27 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת יודעים קרוא וכתוב. ל-55 אחוז יש גישה למים נקיים.

כיום ישנו מחסור בחומרי גלם, והוא מתבטא הן במחסור חמור במים ובמזון והן במחסור בחומרי בנייה. המחסור הקשה הוביל לכך שהמחירים מאמירים כל הזמן.  מדד המחירים לצרכן עלה ב-65.6 אחוז מאוקטובר 2010 לדצמבר 2011.

בהיעדר תשתיות ניקוז וביוב, בכל עונת גשמים פורצת מגפה קשה של מלריה המפילה חללים רבים. מצב שירותי הרפואה במדינה בכי רע, בבתי החולים רמת הטיפול נמוכה מאוד ויש מחסור חמור בתרופות. כך לדוגמה, תמותת תינוקות היא 102 לאלף לידות (בישראל 4.5). תמותת פעוטות מתחת לגיל 5 היא 135 לאלף לידות.

מערכת החינוך בדרום סודן היא מהגרועות בעולם. ל-64 אחוז מהילדים בגילי חינוך יסודי אין גישה לבית ספר. בתי הספר הציבוריים נחשבים גרועים, וכל מי שיכול משתדל לשלוח את ילדיו לבית ספר פרטי שמספק רמת לימודים נאותה. אלא שבית ספר כזה הוא יקר מאוד ורק מעטים יכולים להרשות זאת לעצמם.

 אף שההחלטה על הסרת ההגנה לתושבי דרום-סודן עולה בקנה אחד עם המלצת האו"ם והנעשה במדינות אחרות, הרי שהמועד הקצר שהוקצב להתארגנות בעייתי. נראה כי ההחלטה מושפעת מהיחס השלילי בעיקרו לחמישים אלף מבקשי המקלט האפריקנים השוהים היום בישראל. מאחר שהממשלה אינה מציעה מענה  למבקשי המקלט  – מצד אחד אינה יכולה לגרשם ומצד שני אינה מכירה בהם כפליטים – נראה שהיא מבקשת להציג מצג של פעולה נגד התופעה, ולכן פתחה בגירוש של קבוצות קטנות מקרבם שניתן לגרש. לפני חודשיים הוחלט על גירוש נתיני חוף השנהב וכעת על גירוש הדרום-סודנים. אלה וגם אלה ישלמו את המחיר הכבד של הגירוש החפוז על היעדר המדיניות בנוגע למבקשי מקלט בישראל.