Skip to content

מוצרט של השירה

כך כינתה ועדת פרס נובל את המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, שהלכה לעולמה בגיל 88 מאת נטע דנציגר ויסלבה שימבורסקה, בכירת משוררות פולין וכלת פרס נובל לספרות, הלכה אתמול (יום ד') לעולמה בגיל 88. שימבורסקה, שנאבקה בשנים האחרונות במחלת סרטן הריאות, נפטרה בביתה שבעיר קרקוב בפולין. היא נולדה בעיירה קורניק בפולין בשנת 1923, בהמשך עברה לקרקוב […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כך כינתה ועדת פרס נובל את המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, שהלכה לעולמה בגיל 88

מאת נטע דנציגר

"אבא נתן לי דמי כיס בכל פעם כשכתבתי שיר טוב". שימבורסקה. צילום: Mariusz Kubik

ויסלבה שימבורסקה, בכירת משוררות פולין וכלת פרס נובל לספרות, הלכה אתמול (יום ד') לעולמה בגיל 88. שימבורסקה, שנאבקה בשנים האחרונות במחלת סרטן הריאות, נפטרה בביתה שבעיר קרקוב בפולין.

היא נולדה בעיירה קורניק בפולין בשנת 1923, בהמשך עברה לקרקוב ובה התגוררה עד סוף חייה. שנות נעוריה במלחמת העולם השנייה השפיעו על כתיבתה ועל האופן החד, האינטליגנטי ומלא ההומור שבו התבוננה על מצב המין האנושי ועל חיי היום יום.

שימבורסקה היתה הבולטת מבין שלוש הצלעות ל"שילוש השירי הקדוש" של השירה הפולנית שאחרי הקטסטרופה. היא, זביגנייב הרברט וצ'סלב מישלוב (ששימבורסקה היתה בת טיפוחיו בתחילת דרכה) היו חלק ממסע ההתבוננות ושיקום דיוקן האדם האירופי שהושחת בשנות המלחמה.

שימבורסקה, שלמדה בלשנות וסוציולוגיה באוניברסיטה, לא היססה לנקוט בעמדה פוליטית לאורך הקריירה הפואטית שלה. בתחילה תמכה בקו הקומוניסטי ששלט בפולין ואחרי כן עשתה שינוי גדול בהלך רוחה וכתוצאה מכך בפואטיקה שלה. בכל מקרה, שיקפה בשיריה אמת.

"אחרי כל מלחמה מישהו צריך לנקות. סדר כלשהו הרי לא יתרחש מעצמו – כל המצלמות נסעו להן למלחמה אחרת" (ויסלבה שימבורסקה). 

ועדת פרס הנובל לספרות כינתה אותה "מוצרט של השירה". בשפה אלגנטית ומשחקית היא כתבה על אהבה, פוליטיקה ומוות. צלו של חצי חיוך, בהומור שאין רבים כמוהו בשדה השירה, נמתח מעל כל שיר שכתבה, עצוב או שמח ככל שיהיה. דמויות, חפצים ותמונות יומיומיות כמו בצל, חתול משוטט בדירה ריקה וצרור מכתבים ישן היו דרך להתבונן על דברים גדולים בהרבה. כשנשאלה פעם על השיר הראשון שכתבה סיפרה כי זה היה בגיל 4. "כבר אז החלתי להתפרנס מכתיבה. אבא נתן לי דמי כיס בכל פעם כשכתבתי שיר טוב".

בשנת 1945 פורסם שירה הראשון ("את העולם אני מבקשת לי") בעיתון מקומי. בהמשך עבדה גם כעיתונאית וכמבקרת ספרות במגזין הפולני "חיי הספרות", במגזין הפריזאי "קולטורה", ואף עסקה בתרגום שירה צרפתית לפולנית.

 במהלך שישים שנות קריירה פירסמה רק כארבע מאות שירים. כשנשאלה על כך סיפרה בנימה המבודחת השמורה לה: "בחדר שלי יש פח אשפה. שיר שנכתב בלילה נקרא שוב בבוקר שאחרי. לא תמיד הוא שורד".

מלבד פרס נובל זכתה בעוד פרסים יוקרתיים, בהם פרס גתה ופרס הרדר. ספריה תורגמו לשפות רבות ואף לעברית. על מלאכת תרגום זו ראוי לציין את רפי וייכרט ("אטלנטיס", "סוף והתחלה", "שלהי המאה", "בשבח החלומות", "קריאת רשות" ו"נקודותיים"), שתירגם את רוב כתביה, וגם את המתרגם דוד וינפלד ("רגע-מבחר שירים").

אחדים אוהבים שירה אך רבים אהבו אותה ואוהבים את השפה שלה. היא נחשבה משוררת של אינטלקטואלים, אבל נהגי מוניות למשל, מעידים כי הם "קוראים אותה בלב".

אחדים אוהבים שירה / ויסלבה שימבורסקה

אחדים –
זאת אומרת שלא כולם.
אפילו לא הרוב אלא המיעוט.
בלי להביא בחשבון את בתי הספר, ששם מוכרחים,
ואת המשוררים עצמם,
אנשים אלה הם שנים לאלף.

אוהבים
אך אפשר לאהוב גםמרק עוף עם אטריות,
אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,
אוהבים צעיף ישן,
אוהבים לעמוד על שלהם,
אוהבים ללטף כלב.

שירה
אבל מה זאת בעצם שירה.
לא אחת ניתנה לכך
תשובה רעועה.
ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה
כבמעקה גואל.

עוד בתרבות: ברי סחרוף שר יוסי בנאי

וגם: מי מפחד משירי מחאה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן