את בת חן בן זיקרי ובנה ריף בן ה-11 פגשתי במקרה. ישבתי בשעות הערב בבבית קפה בכיכר הבימה בחברתה של ידידה. בעודנו נהנות מהבריזה שהחלה לנשוב בסיומו של יום חם ומהביל, ניגש אלי ילד יפה תואר ושאל אותי אם אני מעוניינת לקנות שני ספרים שאמו כתבה. היה בו משהו שריתק אותי מיד. הוא צלע, ושמתי לב שרגליו אינן שוות, אך הליכתו היתה מהירה. היה לו מבט נבון וחיוך כובש. לשאלתי היכן אמו, הוא הצביע למרחק של כמה מטרים וענה לי: "הנה היא שם ואצלה הספרים, אביא לך אותם". הוא ניגש אליה וחזר ובידו שני ספרים. הראשון "ירח, אגדה קסומה" והשני "אימא מתגלגלת", שניהם בהוצאה עצמית.

הבטתי באמו, שישבה בכיסא גלגלים; אישה מרשימה בעלת מראה אקזוטי. "הספרים הם על עצמנו, עלי ועל אימא שלי," סיפר לי הילד. "קוראים לי ריף, על שם ריף האלמוגים באילת". דפדוף ראשוני בספרים הצית את סקרנותי ורכשתי אותם. "הכסף מיועד להצגה שאנחנו מעלים על פי הספר השני "אימא מתגלגלת". כבר הופענו בכמה מקומות" סיפר לי ריף בהתלהבות. ביקשתי ממנו ללוות אותי לאמו. ערכנו היכרות, הצגתי עצמי והבעתי את רצוני לפגוש אותה ולראיינה. היא הסכימה. לאחר שסיפרה לי שיש לה אוסף של כלי נגינה מיוחדים בביתה בפתח תקווה, הבעתי את רצוני לראות אותו, וקבענו להיפגש אצלה.

הגעתי לביתה כעבור כמה ימים, לאחר שהצטיידתי במידע מוקדם עליה ועל בנה מחיפוש ב"גוגל": "אימא מתגלגלת" אכן עובד להצגה שבה היא וריף משחקים את עצמם. צפיתי גם בסרטון וריאיון שהוקרן כאשר ריף היה בן 4 (כיום הוא בן 11) והתגלה כילד מחונן שהיטיב להתבטא כבר בגיל צעיר וגילה ידע רב בשטחים שונים. הוא ידע את שמות כל העצים והשיחים, זכר מספרי ת.ז. שלו ושל אמו, תאריכי לידה ומזלות והגדרות שונות: בוטניקה, ביולוגיה, אסטרונומיה, אסטרולוגיה ועוד כהנה וכהנה. ההפתעה הגדולה היתה שהוא אינו לומד במערכת החינוך אלא בחינוך ביתי עם אמו.

הגעתי לביתם עם רצון להכיר טוב יותר את השניים. הבית נמצא ברחוב שקט בפרבר בפתח תקוה, בית של עמידר שמבחוץ נראה דל וחסר חן. על דלת הכניסה מודבק דף ובו כתוב: "פה מתקיים חינוך ביתי". כאשר נפתח השער התגלתה גינה מקסימה שמובילה לדלת הכניסה. נכנסתי למעין מקדש צבעוני: על הקיר תלוי מגן דוד ענקי ועליו תלויים כלי הקשה שונים עשויים מעץ, קסטנייטות, פעמונים ועוד מיני כלים אקזוטיים שמפיקים צלילים שונים. הובלתי לסלון שהיה מלא בכלי נגינה נוספים מרחבי העולם. בת חן וריף הציגו בפני כלים שונים בגאווה: הנה קסילופון מתאילנד, קפוארה עם מיתר מתוח מברזיל, כינור משוק הפשפשים, קמנז'יה מטורקיה "שזה האבא של הכינור", קלינבה, קסטנייטות שונות ועוד. ליד הקיר עומד מכשיר רטט ומתיחות שפותח ע"י מדעני נס"א ועלותו 25 אלף ש"ח. המכשיר מסייע לריף והוא נרכש בעזרת תרומות שאספו חברים.

סיפור חייה של בת חן הוא היפוכה של האימרה :"מאיגרא רמה לבירה עמיקתא" שכן היא החלה את חייה מהבור העמוק ומשם רק נסקה למעלה, אם כי לא בלי תלאות.

נקודת ההתחלה שלה היתה עגומה ביותר ללא תקווה. בת חן נולדה בארץ לפני 45 שנה לזוג הורים שעלה ממרוקו בשנת 1963. האב היה נכה שהוריש את נכותו לשלושה מתוך חמשת הילדים והיא אחת מהם. הוא היה אלכוהוליסט ואלים, וכאשר היתה בת חן בת ארבע עזבה אמה את הבית עם שני הילדים הבריאים והשאירה את הילדים הנכים עם אביהם.

"באתי מהג'ונגל" מספרת לי בת חן; "משפחה על הפנים". לאחר זמן רב הצליחה האם להתגרש מבעלה סרבן הגט, וחיה עם גבר אחר, וילדה שני ילדים נוספים. בת חן לא היתה בקשר עם אמה עד גיל 28. היא נשלחה לפנימיה של חסות הנוער "בית לילך" בחיפה, ושם סיימה 12 שנות לימוד בתיכון מקצועי. בשלב זה עדיין יכלה ללכת ללא צורך בכיסא גלגלים.

היא התנדבה לצבא למשך חצי שנה ושירתה בתל השומר, ולאחר השחרור נסעה לטיול של חודש ימים להודו – ונשארה שם ארבע שנים, בעקבות פגישה מקרית עם אדם שהפך להיות מורה הרוחני. כאן היא מתקנת אותי "זה לא היה מקרה, אין מקרה. אותיות המילה הן: 'ה' רקם' או 'רק מה" – זה היה צריך לקרות".

היא ישבה בבית תה בהודו כאשר בזווית עינה ראתה גבר יושב על שרפרף הניצב על המדרכה ובידו קופסת עץ קטנה. עבר לידו אדם שסבל מכאבי גב והוא הושיב אותו על שרפרף נוסף, דקר אותו במחטים ולאחר מספר דקות האיש קם מאושש לגמרי. בת חן ניגשה אליו בהתרגשות ושאלה אותו אם הוא קוסם… היא ביקשה ללמוד.

היתה לו קליניקה עם תלמידים שם עסק בהוראת הרייקי והדיקור הקוריאני, שבניגוד לדיקור הסיני הוא נקודתי, בכף היד בלבד, וזול הרבה יותר. שם האיש היה רג'ין קר, והוא לקח אותה תחת חסותו. הוא סידר לה עבודה במרפאתו כמזכירה, ואיפשר לה באמצעות ויזת סטודנט ללמוד אצלו במשך ארבע שנים. היחסים ביניהם היו יחסי אב ובת, מורה ותלמידה, והשהות עמו ביגרה אותה ושינתה את חייה. רג'ין מצדו, ציווה על מאמיניו שבמותו בת חן תירש אותו ותהפוך ל"מנהיגת השבט". בת חן חזרה ארצה ושמרה על קשר איתו .רג'ין נפטר השנה.

בת חן מעולם לא נישאה ומגדלת לבד את בנה. ריף נולד ביוני 2002 כפרי של יחסים חד-פעמיים. אביו נעלם ומעולם לא ראה אותו. ריף טוען שעם אמא כמו שלו, אין לו צורך באב. היחסים ביניהם הדוקים ביותר.

היריון בריף הדולפינים

בת חן עברה ניתוחים מספר בגלל בעיות באצבע כף רגל, נפלה וסבלה משברים שהעצימו את הנכות המולדת. כבר יותר מעשר שנים שהיא רתוקה לכיסא גלגלים. כאשר היתה בהריון, קראה בת חן מחקר שסיפר על ילדים מחוננים: לטענת המחקר היה קשר בין יכולותיהם הגבוהות לבין העובדה שהאמהות שלהם שחו עם דולפינים בעת ההיריון. בעקבות המאמר נסעה בת חן פעם בחודש לאילת, הגיעה בבוקר,שחתה בריף עם הדולפינים וחזרה בערב לביתה.

בת חן מספרת: "בריף היתה דולפינה בשם מיקה. בכל פעם שנכנסתי למים היא הסתובבה לידי ושמרה עלי. בריף הדולפינים מצלמים את הפעילות התת-ימית והיתה לי קלטת. כשריף היה בן 5 חודשים צפינו יחד בקלטת והוא הסתכל ומילמל 'מיקה'. לא האמנתי! הוא זיהה את הדולפינה מיקה".

אין עוררין כי ריף הוא ילד מוכשר ביותר. הוא נולד עם בעיה אורטופדית לא גנטית, וסובל מטונוס שרירים מוגבר ומגידי אכילס מקוצרים. בת חן התנגדה לניתוח שעליו המליצו הרופאים, והחליטה לטפל בו בצורה שמרנית על ידי מתיחות במכשיר הרטט, ספורט פסיבי והליכות ארוכות לחיזוק השרירים. כאשר סבל מכאבי שרירים רקחה בת חן משחה מצמחים שונים, מתכון שמצאה בספר "קאנון" של אבן סינא מתקופת הרמב"ם, שלדבריה עזרה לו והקימה אותו על רגליו. ריף אכן הולך ואפילו רץ, למרות הצליעה.

בת חן מקבלת סיוע להעסקת עובד זר, קצבת נכות מביטוח לאומי וקצבת ניידות עם רכב. בזמנה החופשי, לאחר שעות ההוראה עם ריף, היא ממשיכה לכתוב ואף החלה לצייר. בגאווה הראתה לי ציור שמן של דיוקן אישי שלה שסיימה לאחרונה. בערבים מסויימים היא וריף נוסעים למקומות ציבוריים הומים ומנסים למכור את ספריה כדי לממן את ההצגה. ריף מרגיש חופשי ולוקח על עצמו את המפגש עם האנשים בצורה הטבעית ביותר; כך הרי פגשתי אותו בכיכר הבימה.

חינוך ביתי

ריף אמנם החל לימודיו בכיתה א' בבית ספר רגיל, אף שכבר בגיל 4 ידע קרוא וכתוב. אך בת חן נתקלה בבעיות רבות מצד המורים. ריף אובחן על ידם כסובל מהפרעות התנהגותיות מבלי יכולת לקבל מרות. הם טענו שיש לו הפרעות קשב וריכוז. ריף מצדו, טען שמשעמם לו בכיתה.

לאחר חצי שנה הוציאה אותו בת חן ממסגרת בית הספר. היא בדקה אלטרנטיבות, וגילתה דרך האינטרנט את החינוך הביתי. לשאלתי מי מלמד אותו היא עונה לי "אני המורה שלו, ומה שאני לא יודעת אני לומדת איתו". בת חן ענתה על כל הדרישות כדי לקבל אישור לחינוך ביתי, והגישה תכנית מסודרת, מערכת שעות הכוללת את מקצועות החובה: חשבון, אנגלית, עברית ותנ"ך. "יש לו כיתה משלו בבית, חדר לימוד עם שולחן כתיבה, ספריות המכילות את כל ספרי הלימוד ויותר. בין השאר הוא גם לומד סינית, יוונית וערבית. הוא גם רוצה ללמוד ספרדית. בשנה הבאה, כאשר יהיה בן 12, הוא יירשם לקורס במסגרת חינוכית וייגש לבגרות מוקדמת בשלושה מקצועות".

בת חן עקבה אחר עירנותו של ריף, והגיעה למסקנה שחינוך גופני אינו מתאים "על הבוקר" שכן הוא ממריץ אותו מדי, והחליטה שעדיף לחדחות את ההתעמלות לשיעור האחרון. שניהם עוקבים אחר שעות העירנות שלו, ולפי זה קובעים את מהלך השיעורים. אף שיש מכשיר טלוויזיה בבית הוא אינו מחובר לערוצים אלא רק לדי.וי.די, לצפייה בסרטים.

לריף יש מחשב בחדרו לצורכי הלימודים. הוא לא משחק במשחקי מחשב רגילים: הוא משחק בשבץ נא, "ארץ-עיר", שש בש ועוד. ריף מרוצה ביותר מתנאי "כיתתו" ואומר בחיוך: "בקיץ יש ציוצי ציפורים ובחורף הגשם המטפטף. משרד החינוך ביקש תנאי סביבה איכותיים ללמידה, ויש לי את זה בגדול".

בת חן שומרת מסורת והם לא נוסעים בשבת, עורכים קידוש ומברכים על האוכל. בבית שמעוצב בצבעוניות וגדוש בכלי נגינה שוררת אווירה הרמונית ושמחה. פרט ללימודים עוסקים השניים בהפצת הספר והעלאת ההצגה במוסדות חינוך למיניהם.

"האוניברסיטה של החיים"

"אימא מתגלגלת" הוא הספר השני שכתבה בת חן, הראשון נקרא "ירח אגדה קסומה". הפעם הספר כתוב מפיו של ריף המספר על אמו המיוחדת: על נכותה ועל היתרונות בכך, ועל הכיף בלהיות בן לאימא על גלגלים. לדוגמה: ילד רגיל צריך לטפס ולהגיע לאמו כדי לקבל ולתת חיבוק או לחלופין האם צריכה להתכופף אליו – ואילו הוא בעמידה נמצא באותו גובה של אמו ומספר כמה קל ונהדר לחבק אותה.

הספר מראה איך המצוקה הופכת ליתרון, ומתייחס לנושא הרגיש של השונות ולקבלת השונה והאחר. בהצגה שנוצרה על פי הספר וביימה לי אוריאן, משחקים בת חן וריף את עצמם. היא הועלתה עד כה בתיכון ברנר בפתח תקוה, בבתי החולים תל השומר ושניידר, ובבית לוינשטיין במחלקת שיקום ילדים. בת חן מספרת שהתרגשה במיוחד כשהופיעו במתנ"ס במתנ"ס במועדון רב-נכותי: בקהל היו עיוורים ולדבריה ההקשבה היוצאת דופן שלהם היתה מופלאה.

בת חן הגישה בקשה לכלול את ההצגה בסל התרבות והיא מחכה לתשובה. בסוף חודש זה ההצגה תועלה ב"שוהם" עמותת בוגרים ושוחרים למען המכללה לחינוך גופני. בנובמבר-דצמבר יהיה חודש מודעות של עמותת "נגישות ישראל" והם יוזמנו לכל מתנ"ס בכל עיר שבו הקבוצה תיפגש.

ריף רואה עצמו כשחקן מקצועי ומרגיש על הבמה חופשי ובטוח. הוא לא רואה עצמו נכה. בעיניו, יש לו נכות מסוימת אך היא אינה הופכת אותו לנכה. המוטו של ריף ואמו הוא שאם אתה מקבל את עצמך גם אחרים יקבלו אותך.

"מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" אני שואלת את ריף בחיוך, והוא עונה לי ברצינות: "אני לא חושב על זה בכלל. מה אני יודע מה יהיה מחר, או בעוד שעה? אני חי טוב, יש לי כמה חברים מהשכונה שאני נפגש איתם תמיד ליד הקיוסק, יש לי שתי ידידות מבוגרות, אחת מוכרת פרחים שהתיידדתי איתה כשרציתי לקנות לאימא מתנה ואני יכול לדבר איתה על נושאים שונים… והעיקר יש לי את אימא שלי הכי טובה בעולם. אני מעריץ אותה ואוהב אותה כל כך".

בדף הפייסבוק שלה כתבה בת חן היא כתבה שהיא למדה "באוניברסיטה של החיים". כמה מדויק ונכון. תלמידה מצטיינת, שבזכות תעצומות נפש הצליחה להתגבר על מכשולים רבים והגיעה להישגים יצירתיים ולגדל ילד מיוחד במינו, שמצליח להרטיט את נימי נפשו של כל מי שפוגש בו.