Skip to content

פסטיבל עכו: תוקף ובועט, שורט ונושך

שואה גרעינית מאיימת על ישראל, הימין הקיצוני מרים ראש, טרגדיית הקיום המודרני ומסע אל השאול: אלה כמה מהנושאים שיועלו בפסטיבל עכו, שנפתח במוצ"ש. כדי לרכך את המציאות האפוקליפטית, יהיו מופעי רחוב ומוזיקה. ענת מנדל על תיאטרון, פוליטיקה ומה שביניהם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר יוצא לדרך זו השנה ה-34 ברציפות, כאחד מאירועי התרבות הבולטים בארץ. בארבעת ימי הפסטיבל, 21-24 באוקטובר יוצגו 68 מופעים בהשתתפות של כ-350 אמנים מרחבי הארץ והעולם, אשר ישחקו תיאטרון מקורי, שונה ונועז.

בעיית התשלומים לשחקנים, שהפגינו לפני מספר חודשים ואיימו לא להשתתף בפסטיבל, עדיין לא נפתרה, ועובדה זו אינה מוסיפה לפסטיבל, שהוא קודם כל של השחקנים והאמנים ורק אחר כך של העסקנים והמנהלים.

בשנים קודמות התארחו למעלה מ-130,000 איש בכל שנה ולכך מצפים גם השנה. נמכרו כ- 11,000 כרטיסים להצגות ולאירועים בתשלום. לקהל המבקרים בעכו צפויים מופעי רחוב רבים, שאמורים להשרות אווירת חג על העיר העתיקה ועל הסביבה של אולמות האבירים, בהם מתקיימות רוב ההצגות.

האם נזכה לראות השנה בעכו תיאטרון באמת אחר? התוכנית האמנותית השנה מציגה מבחר סגנונות, שרובם מביעים הלך רוח פסימי של מציאות חברתית בישראל, עם דגש על כמה הצגות פוליטיות או עם הקשרים פוליטיים. מבין 11 ההצגות בתחרות בחרנו כמה בולטות, שעשויות לעורר עניין מיוחד.

פפפפפפפ

מאת ובבימוי: אהרון לוין, ירון אדלשטיין. שחקנים: איצ'ו אביטל, זאב שמשוני, רפי קלמר, ערן בן צבי, ערן בן זאב, אמיר ירושלמי, יאיר ראופמן, יינון שאזו, איתמר שרון, בהפקת תיאטרון האינקובטור.

אי-שם במימי המפרץ הפרסי משייטת צוללת דולפין אשר מפקדה מחליט על דעת עצמו לעשות אחת ולתמיד סדר במזרח התיכון. במקביל,הצמרת המדינית-ביטחונית של מדינת ישראל, דנה בניסיון נואש לעצור את השואה הגרעינית הממשמשת ובאה, אך כשזו אינה מסתמנת, לא נותר אלא להתכונן לנורא מכל, ואף לערוג לו.

פארסה שחורה בהשראת יצירותיהם של סטנלי קובריק וסידני לומט. משך ההצגה כשעה ורבע  באולם אבירים ג'.

לא לילדים. "חוצבמה". צילום: סיגל שגב. עיבוד תמונה: זהר רון

חוצבמה 

יוצרים: רן בכור ורועי הרץ-רוסו. שחקנים-יוצרים: לליאה גורמזאנו, רועי הרץ רוסו, נתאי יורן, אביב לוי, אורי לוין, סמירה סרייה, דרור קדם, ליטל נמרוד, עלית קרייז, יארה ג’רא.

במורד נהר הסטיקס שטה סירת המתים אל עבר תחתיות השאול, הלוך ושוב, במסע אימה סזיפי, דרך חורים בטרגדיות היווניות, שעד היום נותרו מחוץ לבמה. בחוצבמה שזורות התמונות לאורך נהר המוות, תקועות בו לנצח כחלק מטרגדיית הקיום המודרני, רלוונטיות ומטרידות מאי פעם.

טרגדיה יוונית, שאינה מיועדת לילדים, בהשראת הרמן הסה. משך ההצגה כשעה ורבע, בקריפטה.

חיים בבועה. "ספר הפנים שלי". צילום: סיגל שגב

 ספר הפנים שלי

מחזה: אינה איזנברג, בימוי: נוהר לזרוביץ. שחקנים: גיא הירש, ענת זאוברמן, ליאור חקון, מני פלורנטין, שיר קליפר.

חמישה חברי ילדות בני עשרים פלוס, מגלים שהבועה בה הם חיים שברירית והם צריכים לנהוג בה בזהירות. הם מנסים בכל כוחם לברוח מהמציאות באמצעות הכלי הפוסט-מודרני הגדול מכולם, הפייסבוק. כאשר מלחמה שוב נראית בפתח, נוצרת מערבולת מוסרית המאיימת לסחוף אותם, עם או בלי נקיטת עמדה.קשה. קשה.

 טרגדיה קומית. משך ההצגה כשעה ורבע באולם אבירים א'.

טרגדיה פוליטית. "תג מחיר"

תג מחיר

מאת: אלמה וייך.  בימוי:  אלמה וייך, נגה ללקין-אפרת. שחקנים: איתמר זנדני, אלי מנשה, ג'וש שגיא, הופעת אורח: רוביק רוזנטל.

טרגדיה פוליטית מודרנית בהשראת הסיפור התנכי אודות עלי הכהן הזקן ובניו המושחתים והחמדנים, אשר מבזים את המתפללים באוהל מועד. עלי אינו מצליח לשנות את דרכם הרעה של בניו. ההצגה משרטטת את הקשר בין אב, פעיל מפלגת מרכז, לבין בנו, מנהיג ימני קיצוני, במציאות אפוקליפטית, אבל בעצם מדובר על מציאות מוכרת.

 משך ההצגה כשעה, במרכז מבקרים.

עיניים עצומות

מחזה ובימוי: יאשה קריגר. שחקנים: טרייסי אברמוביץ', מיכל בנשק, אייל היינה גלי, איריס הפנר, יוני לויתן, עמנואל מור, גיל נאור, תומר קופל, יאשה קריגר, אלעד רוט, תמר חנה שטיירמן, דניאל שפירא. גם הצגה זו בהפקת תיאטרון האינקובטור.

 ההצגה נעשתה בהשראת האמירה של המינגווי בדבר הקושי להבחין בין האמיתי למדומה ובין מה שנכון או לא נכון, ואם לצטט את המינגווי בעצמו: "כל תיאטרון הוא בסופו של דבר מיזוג של מקדש, משרד מכירות ובית זונות. השאלה היא רק באילו מינונים מדובר".

הצגה בשילוב וידאו, הלהיט האחרון בתיאטראות היום. משך ההצגה כשעה ורבע באולם גראנד מוניר.

אגדה לשתי שחקניות ועכבר – Fairy tale

כתיבה ובימוי: סיגלית פוקס ויהודית ג'ינג'ר. משחק: יהודה לוי (לא מי שאתם חושבים), יהודית ג'ינג'ר וסיגלית פוקס, קריין: זיו מאיר.

סיפורה של טינה, אישה שאין לה מה להפסיד, אבל לא נואשת לחפש. היא נשאבת לעולם של פנטזיה ומסתורין, עד שיום אחד מכשיר חדשני ומשוכלל מופיע בבקתה שלה, ומציע לה פתרון טכנולוגי לכל בעיותיה. אם תרצו, משל על האדם המשעבד את עצמו לשגרה קפדנית בניסיונות נואשים לטשטש את הריק בחיים.

אגדה טראגית-מודרנית, משך ההצגה כשעה באולם דיוואן.

 

אורחים בפסטיבל:

 "עיניים", הפקת תיאטרון יפו בשיתוף אלמינה

אורחת מיוחדת בפסטיבל היא ההצגה "עיניים" בבימויו של נורמן עיסא.  מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של מחמוד דרוויש, שמבוצע ע"י שחקנים ויוצרים ערבים ויהודים: מירה עווד, עינת וייצמן, ענת חדיד/אביה ברוש, דורד לידאוויי. השחקנים משוטטים עם מצלמה בין הקונפליקטים הבוערים בישראל.

מסע מוזיקלי דו לשוני בליווי כתוביות.

בעקבות אסון התאומים ולאור לקחי השואה. בלט אוסטין

בלט אוסטין מטקסס, ארה"ב

הלהקה תופיע לראשונה בישראל ותעלה את יצירתו של הכוריאוגרף סטפן מילס, "אור-שואה והומניות". היצירה עוסקת באהבת האדם, שנאה לשונה וזכויות האזרח. מילס יצר את המחול לאור אירועי השואה ולקחיה (אם נלמדו) ובעקבות אסון התאומים. נושא המופע מתכתב עם הנושא המרכזי של יום העיון המתקיים במסגרת הפסטיבל – "תיאטרון ושואה".

ומה קורה בחוץ?

 מחוץ לאולמות התיאטרון, בסימטאות עכו ובטבורה, יוצגו מופעים שונים, קרקע ולהטוטנות, מופעי אקרובטיקה, במות מוזיקה, תיאטרון בובות, מופעי מחול, פסלים חיים ואורחים מן הארץ ומהעולם.

אחד המופעים המיוחדים הוא "עולם האור",  פרי דמיונו של האמן אלון בירגר ו-AIRBEAT SHOW, אשר חבריו בודקים את הגבולות האנושיים בביצועי אקרובטיקה ותיפוף אוויריים.

גיל אלון, המנהל אמנותי: "פסטיבל עכו הוא מסע אל תוך עולמם ונשמתם של היוצרים. כל עולם של כל יוצר הוא עשיר ומלא רבדים ומשקף מצב חברתי, תרבותי ואנושי. השנה מוגשות היצירות מתוך אמונה שמה שנגע בליבנו ייגע גם בלב הקהל." ג'קי בכר, מנהל אירועי הרחוב: "זו חוויה מדהימה לחזור שנה אחרי שנה ולגלות את כמות היצירה הגלומה באמני הרחוב הישראלים. פסטיבל עכו הפך להיות בית חם של יצירת הרחוב, למייצגים ולאמני קרקס מודרני. היצירה של אמני הרחוב ומופעי החוצות הם הרוח החיה בלב הפסטיבל."

 

4 Comments

  1. צדוק התקוה
    21 בספטמבר 2013 @ 19:35

    כרגיל עניין של שינאה עצמית בתרבות הישראלית בטח רוצים להופיע בחול

    • עמית מנדלזון
      21 בספטמבר 2013 @ 19:39

      למה שנאה עצמית איפה כתוב שהכותב או מישהו שונא את עצמו ?

      • צדוק התקוה
        21 בספטמבר 2013 @ 19:51

        כונתי ליוצרי ההצגות לכותבים נו מה לא עושים כדאי להופיע אחר כך בחול עם אותם הצגות נפלאות………שואה גרעינית מאיימת על ישראל, הימין הקיצוני מרים ראש, טרגדיית הקיום המודרני ומסע אל השאול: אלה כמה מהנושאים שיועלו השנה בפסטיבל עכו

        • עמית מנדלזון
          21 בספטמבר 2013 @ 20:25

          נו אז מה בדיוק הבעיה, הרי ראת הממשלה שלך טוען ששואה גרעינית מאיימת על ישראל והימין הקיצוני באמת מרים את הראש, וכן כל יוצר חולם להציג בחו"ל מה לעשות, שיקולי פרנסה

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן