Skip to content

מסר מהיקום על בקבוק

הבטתי בצמד הבקבוקים ובצמד המילים שנוצר, ולבי ניתר. צמד המילים שכה חיכיתי לו שנים הופיע מול עיני להזכיר לי: את אימא, זכית!

מסר מהיקום על בקבוק

הבטתי בצמד הבקבוקים ובצמד המילים שנוצר, ולבי ניתר. צמד המילים שכה חיכיתי לו שנים הופיע מול עיני להזכיר לי: את אימא, זכית!

חופש סוכות, עתותי בידי, ולכן סידרתי קצת את הבית. לפתע, באחת השקיות שהיתה מונחת בפינה נשכחת, מצאתי שני בקבוקי קולה אישיים, ההם עם השמות, זוכרים?

מוחי הקודח ישר היבהב "אולי פעם יהיה לזה ערך אספני". הנחתי את שני הבקבוקים על מדף במטבח בהיסח הדעת והמשכתי בעיסוקי. באחת הפעמים הבטתי בצמד הבקבוקים ובצמד המילים שנוצר, ולבי ניתר. מאחר שטוב מראה עיניים, הרי הבקבוקים לפניכם:

מסר מהיקום (צילום: נטלי שוחט)

"אמא  נטלי" (כן, זה שמי). כאן עלי להסביר משהו. אני מאמינה בכל לבי שכשהלב פתוח והחושים מחודדים, נקבל מסרים מן היקום בכל דרך אפשרית: שלט על רכב, פלייר, מילה שמישהו זרק לאוויר, שיר מתנגן. והמסר יהיה מכוון אלינו בלבד, לתדר האישי שלנו. עלינו לדעת רק להקשיב.

מסר בצומת

אספר לכם סיפור: לפני כשלוש שנים, כשמצבי היה לא ברור ומאוד לא יציב בענייני הלב (צנתורים, ניתוח לב, סיבוכים), הגעתי לבדיקה בבית חולים, ויצאתי מן הבדיקה מבולבלת עוד יותר. דיברתי עם בורא עולם (לא , אני ממש לא דתייה, אבל יש בינינו ערוץ חופשי…) ובקשתי עזרה והכוונה. מה יהיה? אני חייבת להיות בריאה. אני צעירה, יש לי בעל, ילדים, עבודה, תחביבים. בצומת המרומזרת היה אור אדום ולכן עצרתי. עמד שם חסיד ברסלב עם פליירים וביקש תרומה. ללא היסוס נתתי חמישה שקלים, וקיבלתי פלייר עם דבריו של הרבי. הודיתי לו והמשכתי לנסוע כי הרמזור בדיוק התחלף.

ברמזור הבא שוב עצרתי באדום, והעפתי מבט בפלייר. ומה היה כתוב שם? לא תאמינו… באותיות של קידוש לבנה נכתב "גם זה יעבור". התמלאתי שמחה. ידעתי שלמרות כל הקשיים, יהיה בסדר. וכך היה.

נחזור לצמד הבקבוקים. עיניכם הרואות: "אמא, נטלי" או אם תרצו "נטלי, אמא". זהו צמד מילים שבמהלך עשר שנים לא האמנתי שאזכה לראותן יחד, לא כל שכן אשמע אותן מפי עוללים. את סיפור טיפולי ההפריה הרבים שכשלו, ואת סיפור אימוץ ילדי סיפרתי בהזדמנויות שונות, ולבטח עוד אספר. אבל כיום, כשאני אישה ואם בישראל, עם כל הכרוך בכך: ההנאה, הקשיים, השמחות, הכעסים, אך בעיקר השגרה של גידול שני בני עשרה, היקום (או על פי אמונתי, בורא עולם) רוצה להזכיר לי: "אימא נטלי, אל תשכחי כמה קשה היה לך להגיע למעמד הזה. זכית! אל תיקחי את זה כמובן מאליו, גם אם לעתים קשה!".

אז תודה בקבוקים, תודה מסר, תודה לך, בורא עולם. כן, כשהילדים מנג'סים "אימא" פה ו"אימא" שם ו"אימא למה" ו"אימא תקני לי" וכד', אני שוכחת שקיבלתי מתנה. אז הנה , קיבלתי תזכורת.

גם אתם, הקשיבו, שאלו שאלות, ומובטחות לכם תשובות ותזכורות מופלאות. כי מי אמר שמסר מגיע רק מן הים בתוך בקבוק, ולא על בקבוקים של הסופר?

 

 

חופש סוכות, עתותי בידי, ולכן סידרתי קצת את הבית. לפתע, באחת השקיות שהיתה מונחת בפינה נשכחת, מצאתי שני בקבוקי קולה אישיים, ההם עם השמות, זוכרים?

מוחי הקודח ישר היבהב "אולי פעם יהיה לזה ערך אספני". הנחתי את שני הבקבוקים על מדף במטבח בהיסח הדעת והמשכתי בעיסוקי. באחת הפעמים הבטתי בצמד הבקבוקים ובצמד המילים שנוצר, ולבי ניתר. מאחר שטוב מראה עיניים, הרי הבקבוקים לפניכם:

מסר מהיקום (צילום: נטלי שוחט)

"אמא  נטלי" (כן, זה שמי). כאן עלי להסביר משהו. אני מאמינה בכל לבי שכשהלב פתוח והחושים מחודדים, נקבל מסרים מן היקום בכל דרך אפשרית: שלט על רכב, פלייר, מילה שמישהו זרק לאוויר, שיר מתנגן. והמסר יהיה מכוון אלינו בלבד, לתדר האישי שלנו. עלינו לדעת רק להקשיב.

מסר בצומת

אספר לכם סיפור: לפני כשלוש שנים, כשמצבי היה לא ברור ומאוד לא יציב בענייני הלב (צנתורים, ניתוח לב, סיבוכים), הגעתי לבדיקה בבית חולים, ויצאתי מן הבדיקה מבולבלת עוד יותר. דיברתי עם בורא עולם (לא , אני ממש לא דתייה, אבל יש בינינו ערוץ חופשי…) ובקשתי עזרה והכוונה. מה יהיה? אני חייבת להיות בריאה. אני צעירה, יש לי בעל, ילדים, עבודה, תחביבים. בצומת המרומזרת היה אור אדום ולכן עצרתי. עמד שם חסיד ברסלב עם פליירים וביקש תרומה. ללא היסוס נתתי חמישה שקלים, וקיבלתי פלייר עם דבריו של הרבי. הודיתי לו והמשכתי לנסוע כי הרמזור בדיוק התחלף.

ברמזור הבא שוב עצרתי באדום, והעפתי מבט בפלייר. ומה היה כתוב שם? לא תאמינו… באותיות של קידוש לבנה נכתב "גם זה יעבור". התמלאתי שמחה. ידעתי שלמרות כל הקשיים, יהיה בסדר. וכך היה.

נחזור לצמד הבקבוקים. עיניכם הרואות: "אמא, נטלי" או אם תרצו "נטלי, אמא". זהו צמד מילים שבמהלך עשר שנים לא האמנתי שאזכה לראותן יחד, לא כל שכן אשמע אותן מפי עוללים. את סיפור טיפולי ההפריה הרבים שכשלו, ואת סיפור אימוץ ילדי סיפרתי בהזדמנויות שונות, ולבטח עוד אספר. אבל כיום, כשאני אישה ואם בישראל, עם כל הכרוך בכך: ההנאה, הקשיים, השמחות, הכעסים, אך בעיקר השגרה של גידול שני בני עשרה, היקום (או על פי אמונתי, בורא עולם) רוצה להזכיר לי: "אימא נטלי, אל תשכחי כמה קשה היה לך להגיע למעמד הזה. זכית! אל תיקחי את זה כמובן מאליו, גם אם לעתים קשה!".

אז תודה בקבוקים, תודה מסר, תודה לך, בורא עולם. כן, כשהילדים מנג'סים "אימא" פה ו"אימא" שם ו"אימא למה" ו"אימא תקני לי" וכד', אני שוכחת שקיבלתי מתנה. אז הנה , קיבלתי תזכורת.

גם אתם, הקשיבו, שאלו שאלות, ומובטחות לכם תשובות ותזכורות מופלאות. כי מי אמר שמסר מגיע רק מן הים בתוך בקבוק, ולא על בקבוקים של הסופר?

 

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן