בעידן  בו חוגגת ארה"ב את ההיתר החוקתי לנישואין חד מיניים ואפילו האפיפיור הליברלי החדש מסרב לגנות הומוסקסואלים, הפלות ותנועות מחאה על רקע מגדר מיני – נראית המהפכה הקומית של בלט "טרוקדרו" ממונטה קרלו כמעט מיושנת: גברים שעירי חזה רוקדים את "אגם הברבורים" הקלאסי של איבנוב לצלילי המוזיקה של צ'ייקובסקי, כשהם עוטים חצאיות ומטופפים על נעלי אצבע.

בראשית שנות השבעים הצטמצם תפקידם של הגברים בבלט הקלאסי ל"סבלים" שנשאו על זרועותיהם השריריות את הבלרינות העדינות ודקות הגזרה. הנשים הן שריחפו באוויר וטופפו על קצות האצבעות כשהגברים הם רק "משענת". בעוד מוריס בז'אר כיוון את מחאתו נגד המיתוס הקלאסי הזה ונגד האלהת הגוף הנשי – והפך את הגוף הגברי למרכז פולחן היופי, בחרו חברי להקת "טרוקדרו" בכיוון של לעג הומוריסטי: הם לא ביטלו כלל וכלל את מיתוס האלהת הבלרינות הקלאסיות – ולא זו בלבד אלא שהרקדנים הגברים מבצעים בשלמות את הקשתות בכפות הרגליים בעוד תנועות הידיים מעודנות ומרחפות – כמו בבלט "קלאסי" של בלרינות דקות גו ומעודנות.

אלא שהפעם מרבים הרקדנים להיתקל זה בזה, למעוד, ליפול ולשוב להאלהת התנועה המושלמת של הבלט הקלאסי. אפשר להתגלגל מצחוק למראה הפרודיה. בעיקר כשהמבצעים הם מקצועיים לעילא – ממש "רקדניות" וירטואוזיות. התנועות הן ג'סטות מופרזות המלגלגות על המאניארות שפִתחו בלרינות נודעות בבלט הקלאסי.

בביקורם הנוכחי בישראל – 26-23 באוקטובר בתל-אביב, בירושלים ובבאר שבע, הם יעלו קטעים מ"מאגם הברבורים", "בלט גדול לארבע בלרינות" לפי הכוריאוגרפיה של ז'ול פרו לצלילי המוזיקה של צ'זארה, ו"נישואי ריימונדה" לצלילי גלזונוב ע"פ הכוריאוגרפיה הנודעת של מריוס פטיפה – נכס צאן ברזל של הבלט הקלאסי. מצחיק במיוחד הוא "בלט גדול לארבע בלרינות". זהו מפגש היסטורי" בין ארבע הפרימדונות המובילות במחול הרוסי. אחת מהן אחראית על שנת "התספורת הגרועה".

לא בכדי זכו חברי הלהקה בהצלחה מסחררת לא רק בארה"ב אלא בכל מסעותיהם בעולם. דווקא המקצועיות המלוטשת של ביצועיהם הווירטואוזיים מקנה להם זכות לצחוק על ערכיו המקודשים של הבלט הקלאסי. לא הייתי מחמיצה בשום אופן את המפגש עם הומור בריא ורענן זה.