יד ושם הכיר לאחרונה בד"ר מוחמד הלמי (Mohamed Helmy) ובפרידה שטורמן (Frieda Szturmann) כחסידי אומות העולם. ד"ר הלמי, רופא מצרי שהתגורר בברלין ופרידה שטורמן, אשה גרמניה מקומית, פעלו יחד בליבה של גרמניה הנאצית במטרה להציל משפחה יהודית במהלך השואה. ד"ר הלמי הוא המצרי הראשון המוכר כחסיד אומות העולם. מאז  התקבלו החומרים על פעולותיו של ד"ר הלמי, יד ושם מחפש את קרובי משפחתם של המצילים כדי לכבדם בטקס ולהעניק להם את התעודת הכבוד ואת מדליית חסיד אומות העולם. עד שיאותרו קרובי המשפחה של ד"ר הלמי תוצב התעודה שלו בתערוכה על חסידי אומות העולם "שומר אחי אנוכי" המוצגת בביתן לתערוכות ביד ושם.

ד"ר מוחמד הלמי נולד בחרטום ב-1901 להורים מצריים. ב-1922 הגיע הלמי לגרמניה ללמוד רפואה ומאז התגורר בברלין. לאחר שסיים את לימודיו עבד כאסיסטנט בבית החולים ע"ש Robert Koch בו זכה להכרה רבה מצד המנחים שלו. מכיוון שעל פי חוקי הגזע הלמי לא נמנה על הגזע הארי, אלא היה Hamit חמית (צאצא של חם, בנו השני של נח המקראי) זה היווה מכשול בקידומו המקצועי. עובדה זו, ועמדתו הביקורתית הגלויה כלפי ראשי המשטר הנאצי, הגיעו גם לאוזנם של אנשי הגסטאפו וב-1937 הוא פוטר מבית החולים, נאסרה עליו עבודה בבית חולים ציבורי כלשהו ואף נאסר עליו להנשא לארוסתו הגרמניה.

ב-1939 נעצר חלימי עם אזרחים מצריים נוספים, אך הוא שוחרר לאחר כשנה בשל בעיות בריאותיות.

על אף שחלימי נרדף ע"י המשטר, הוא הביע את ביקורתו הגלויה כלפיו ואף סיכן את חייו במטרה להציל את חבריו היהודים. כאשר החלו השילוחים של יהודים מברלין, אנה גוטמן לבית בורוס (Anna Gutman Boros) בת ה-21, חברת משפחה, הייתה זקוקה למקום מחבוא. הלמי העניק לה מחסה בבקתה שהייתה בבעלותו ברובע Buch ברלין וזו שימשה לה מקלט בטוח עד תום המלחמה.

בעתות סכנה, כאשר היה תחת חקירה משטרתית, דאג הלמי להחביאה במקומות בטוחים יותר. עם חלוף הסכנה הוא החזירה לבקתתו. "חבר טוב של משפחתנו, ד"ר הלמי… הסתיר אותי בבקתה שלו בברלין Buch מה-10 במרץ 1942 עד לסיום הקרבות. מ-1942 לא היה לי עוד קשר לעולם החיצון. לגסטפו היה ידוע שד"ר חלימי הוא רופא המשפחה שלנו. הם גם ידעו על קיומה של הבקתה שלו ב-Buch בברלין", כתבה אנה גוטמן לאחר המלחמה. "הוא הצליח להתחמק מכל החקירות שלהם. במקרים רבים כאלה הביא אותי ד"ר הלמי למשך תקופות הסכנה למכרים שלו, שם הייתי כמה ימים במסווה של אחייניתו מדרזדן. לאחר חלוף הסכנה, הייתי חוזרת לבקתה… מה שד"ר הלמי עשה בשבילי היה מתוך נדיבות לבו ואהיה אסירת תודה לו לעולם". 

הלמי פרש את חסותו גם על אמה של אנה ובעלה מנישואין שניים – בני הזוג George & Julie Wehr, ועל סבתה ססיליה רודניק (Cecilie Rudnik). לאורך כל תקופת ההסתרה סיפק ד"ר חלימי למסתתרים את השירותים הרפואיים שנזדקקו להם וצייד אותם בתרופות. הוא דאג שססיליה רודניק תוסתר בביתה של פרידה שטורמן. במשך יותר משנה הסתירה פרידה את ססיליה, המבוגרת ביותר מקבוצת הניצולים, וחלקה עמה את מזונה שאפשר היה לרוכשו רק בעזרת תלושי מזון. 

אחד מרגעי הסכנה הגדולים התרחש בשנת 1944, כאשר בני הזוג Wehr נתפסו ובמהלך חקירתם גילו כי הלמי סייע להם וכי הוא מחביא את אנה. הלמי מיד העביר את אנה לביתה של פרידה שטרומן, ורק הודות לתושייתו הוא הצליח להתחמק מעונש. 

הודות לסיוע ולאומץ של ד"ר הלמי ופרידה שטרומן ניצלו ארבעת בני המשפחה. ד"ר הלמי נשאר בברלין והתחתן עם ארוסתו. הוא הלך לעולמו ב-1982. הניצולה פרידה שטרומן מתה ב-1962. 

לאחר המלחמה היגרו אנה ובני משפחתה לארה"ב, אך לעולם לא שכחו את מציליהם. בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 הם שיגורו מכתבי תודה חמים לסאנט של ברלין על פועלם של מציליהם. מכתבים אלו נמצאו בארכיון בברלין ונמסרו לאחרונה למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם.