תשע שנים לאחר שנחשפה הפרשה המזעזעת של התעללות בחוסים אוטיסטים בבית החולים לבריאות הנפש "איתנים", היא הגיעה היום לסיומה. האחראים למעשה שהורשעו, יצאו בעונשים קלים. השופט צבי סגל הביע זעזוע בפסק דינו על זעקות החוסים וחידלונם מול הנהלת המוסד ועובדיו הנאשמים בהתעללות. עם זאת, נראה כי העונשים שהטיל עליהם בית המשפט המחוזי בירושלים אינם משקפים את חומרת המעשים שנעשו בין כתליו.

שלושה מעובדי המוסד הורשעו בעבירות קשות. על מנהל המוסד, יעקב מרגולין, ומנהל המחלקה הסגורה, ד"ר דניאל מאיר, נגזרו  עבודות שירות וקנסות כספיים בגין הרשעתם בעבירות כלפי חוסים. האחות האחראית על המחלקה הסגורה, דנה בן מאיר, נשלחה לתשעה חודשי מאסר בפועל.

 "הפסטורליה האופפת את המקום מבחוץ לא הופרעה במשך שנים בזעקותיהם, לעתים קרובות זעקות אילמות כתוצאה מחידלון הכוח והיכולת להלין של אותם חוסים", קבע השופט צבי סגל. "אף אחד לא יכול היה לשער את המתחולל בין כותלי המחלקה".

"העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן קשות ומעיקות ביותר", הוסיף השופט. "חומרת העבירות נובעת מזהותם של מושאי העבירות – חוסים חסרי ישע באחת המחלקות הקשות, אם לא הקשה ביותר בארץ. הם אנשים ונשים, בני אדם כמונו, החיים במעין פלנטה אחרת ומי יכול היה לשער כי צוות טיפולי נרחב מקרב עובדי המחלקה, רבים וטובים מבני הארץ הזו, חלקם משכילים, חלקם אף מומחים בעלי שם בתחום בריאות הנפש, יזניחו, או חמור מכך, יתעמרו בחדלי האונים הנמצאים תחת מרותם?"

דברי השופט מעוררים תהיות רבות בעיני הורי החוסים במוסד, שילדיהם או בני חסותם הופקדו בידיהם של עובדי המוסד. ההורים מרגישים כעת אוזלת יד ועלבון לנוכח גזר הדין הקל בעיניהם.

כרמלה מ.,  אמו של אחד החוסים במוסד, מרגישה כי החברה הישראלית איבדה מערכיה: "אין מדובר בעונש מרתיע ובוודאי לא בעונש שאמור להיות שקול למעשים החמורים שנעשו בין כתלי המוסד", אומרת האם. "קשה להבין היכן האפקטיביות של העונש. קלות העונש מהווה פגיעה נוספת בכבודם של הילדים".

לטענה כי מדובר בעונש תקדימי של מנהלים, בעלי אחריות בכירים במוסד, היא אומרת: "קשה להאמין שעונש של 400 שעות עבודות שירות וכ-10,000 ש"ח יהווה הרתעה. רק עונש הולם יותר יכול היה להוות תקדים".

כרמלה מ. מספרת על בנה, אוטיסט שהגיע למוסד לשם איזון תרופתי, ויצא משם לאחר שביצעו בו ניסיונות רפואיים והתעללות אכזרית שגרמה לו לתופעות לוואי חמורות – פיזיות ונפשיות . "היום, לאחר טיפול נאות ונאור בבית חולים אחר, הוא השתפר. זה מהווה ראייה והוכחה לגודל הפשיעה שנעשתה ב'איתנים'. הייתה הזנחה מרושעת, פושעת ואכזרית", אומרת כרמלה. "האחות שהורשעה הייתה למעשה טרוריסטית שפגעה במזיד בחוסים ובוודאי שהיא עצמה לא ציפתה לעונש קל כפי שקיבלה".

המתעללים יכולים ללמוד חמלה מהי דווקא מאחד האוטיסטים שנפל קרבן למעשיהם האכזריים. כאשר נאמר ל א.מ. כי האנשים שהתעללו בו יקבלו את עונשם מידי בית המשפט הוא אמר "אני לא אוהב שמענישים אנשים".

התקווה היחידה אליה אפשר לשאוף לאחר גזר הדין בפרשה הכאובה היא שינוי התפיסה הערכית והחברתית לטיפול בחוסים חסרי ישע, והחובה להגן ולטפח את האוטיסטים ומי שנחשבים נחשלים בחברה. גזר הדין מהווה סיבה טובה לדיון חשוב במשרד הבריאות (שנגד בכיריו לא הוגשה תביעה) במטרה להפיק לקחים בסיסיים (הכשרה מתאימה, פיקוח צמוד, שקיפות וכדומה), שיביאו לשינוי המצב כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.

פרופ' אלי שמיר, יו"ר עמותת עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש, הגיב לפסק הדין:

"האירועים החמורים באיתנים קיצוניים בחומרתם, אבל לא יוצאי דופן בכמה מבתי החולים הפסיכיאטריים הסגורים. לפני כעשור השתתפתי בוועדת היגוי שמינתה צוותי בדיקה ממשלתיים לבתי החולים הפסיכיאטריים בישראל. מסקנותיה, החמורות בחלקן,  לא נחשפו ופורסמו אפילו בתוך מערכת הבריאות.  יש לייבש את הביצה ולא להילחם ביתושים, פה ושם. כלומר יש למזג את האשפוז הפסיכיאטרי, מבתי חולים נפרדים ומסוגרים, שאינם חשופים לעין הציבור, עם בתי החולים הכלליים, כפי שעשו בארצות רבות. בתי החולים הכלליים חשופים, מוערכים ושקופים לעין הציבור, וקטן הסיכוי שמקרים כאלה יקרו בהם. על כך אנו נאבקים".