בשבוע החולף הוקרנה בערוץ 10 סדרה המתארת את יציאתם לחיים בחו"ל של אלפי צעירים, ושוב עלה מן האוב בתוכנו שד הירידה מן הארץ. האם זה טוב או רע לנו?

"נפולת של נמושות", כך כינה יצחק רבין את היורדים בגל הירידה הגדול שהתרחש בארץ בעת הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה שהחלה ב- 1974 כשנה לאחר תום מלחמת יום כיפור. כבר באותם ימים רחוקים סברתי כי האמירה הזאת איננה מוצלחת. אף שניתן היה להבין את יצחק רבין על התבטאותו החריפה כלפי היורדים – כאייקון של ילידי הארץ הזו, יפי הבלורית והתואר, אשר יצקו על ידיהם של האבות המייסדים, וכמי שהיה מפקד הפלמ"ח ואחר כך גם רמטכ"ל הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, שגריר ישראל בארה"ב וראש ממשלה –  ניתן לומר כי חכמה רבה לא הייתה בדבריו וניכר שהם יצאו עמוק מן הבטן.

ראשית לכל, כבר בימי החלוצים הראשונים שבאו ארצה היו גלים של יורדים ואף על פי כן סיפור הקמתה של המדינה והתבססותה הוא מדהים על פי כל קני מידה היסטוריים. שנית, טוב לדעת שלמדינה קטנה כמו ישראל – בעידן המודרנה והגלובליזציה והיות כדור הארץ משול לכפר בינלאומי קטן – יש גם פזורה נרחבת. כך כותב פרופסור יחזקאל דרור בספרו "חידוש הציונות". זה מקנה יתרונות רבים ובוודאי למדינה כמו ישראל המאוימת כל כך ואשר עליה לקיים את הציווי שלא לשים את כל הביצים בסל אחד. שלא להמר עם ההיסטוריה. כלומר לא לרכז את כל יהודי העולם בארץ ישראל. כך למשל, יש הסבורים בינינו ששמונה מיליון יהודים בארץ ישראל הוא גבול לכשנגיע אליו נצטרך לבחון מחדש את הרעיון הציוני הקלאסי של הבאת מרבית יהודי העולם וריכוזם בישראל.

שלישית, במחשבת עומק ניתן היה גם באותם ימים להבין שייתכן שהירידה מגלמת בתוכה גם יתרונות עתידיים רבים לישראל. וכיום אנו יודעים שחלק לא קטן מן היורדים שב חזרה לישראל ומביא עמו יכולות יוצאות דופן שנרכשו בחו"ל. חלק מבניהם שבים ומשרתים בצה"ל ומשתקעים אחר כך במדינה. ומעל לכל הם שגרירים טובים שלנו ומהווים יחד עם יהודי העולם את רשת הקשרים העולמית הענפה שכל כך חיונית להצלחתנו.

בספר מדהים שיצא לאחרונה לאור בתרגום עברי בשם "המיעוט הנבחר", בו מנסים המחברים להסביר את גודל הצלחתם הכלכלית של יהודי העולם שלאחר חורבן הבית השני ועד לאחר גירוש יהודי ספרד, מודגשים שלושה יסודות: (1) האוריינות הגבוהה של העם היהודי שהעניקו ליהודים יתרונות במקצועות עתירי המיומנות; (2) נורמות חברתיות ומוסדות לאכיפת חוזים; (3) פיתוח רשת קשרים בין לאומית.

הספר מתאר כיצד הפך העם היהודי מחברה של חקלאים אנאלפביתיים במאה הראשונה לספירה, לאוכלוסייה משכילה ועתירת מיומנות שעוסקת במסחר, בבנקאות, בפיננסים, במשפטים, וברפואה בתחילת המאה העשרים. וכיצד הפך העם היהודי מהמאה התשיעית ואילך לפזורה חובקת עולם של קהילות עירוניות.

יותר משעלינו לבוא בחשבון עם היורדים ולהתקיפם עלינו לבוא בחשבון עם עצמנו ולשאול מה השתבש בתוכנו? מדוע קמים בנינו ועוזבים את הארץ?

בקיץ 2011 פרצה בישראל תנועת המחאה הגדולה, בה יצאו צעירינו לרחובות ובכך נתנו ביטוי לאכזבתם מן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, שאינן מייצגות אותן עוד, שאינן עשות את מלאכתן כראוי. שהן מיושנות וחלודות ואין ביכולתן להשיט את הספינה הזו הנקראת מדינת ישראל אל עבר חוף מבטחים. שמצב עניינים זה מתגמל את הקבוצה השלטת כיום במדינה ואת המחוברים למיניהם ופוגעת קשות במרבית חלקי העם.

"הקזת הדם הזאת" של היורדים היא על כן חיונית ביותר. ואם נשכיל לתרגמה לרפורמות חיוניות בחיינו הציבוריים דיינו. ואם נדע להפוך אותה לכוח של יצירה חדשנות והחלת שינויים נדרשים עשינו את שלנו.