בראש מוסדות השלטון אשר זוכים לאמון הציבור עומדים צה"ל (82.1%) ונשיא המדינה (73%). בסוף הרשימה: הרבנות הראשית 42% המפלגות 37% התקשורת 47.3% וראש הממשלה 48%. כך מתברר מדו"ח "מדד הדמוקרטיה הישראלית" שהגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה, לנשיא המדינה שמעון פרס.

עוד מתברר מהדו"ח כי שיעור המעדיפים את ההגדרה המשולבת “יהודית ודמוקרטית” נמצא בירידה רצופה ומגיע היום רק ל־37%; ליהודים מפריעה ביותר השכנות לעובדים זרים (56.9%) ואחריה השכנות למשפחה ערבית (47.6%); 65% מהציבור מוכנים לשלם יותר מסים כדי לצמצם את הפערים החברתיים-כלכליים.

מדד הדמוקרטיה הישראלית  2013 הוא פרי עבודת המחקר של צוות מרכז גוטמן לסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה בראשות פרופ' תמר הרמן, הינו סקר מסורתי המבקש לצייר תמונה מפורטת של עמדות הציבור הישראלי – על קבוצות המשנה שלו – בכל הנוגע לשיטת השלטון, תיפקוד המערכת הפוליטית, נבחרי הציבור והערכים הדמוקרטיים המרכזיים. המחקר כלל 1,000 מרואיינים (852 יהודים ו-148 ערבים). המדד הציג גם את אמון הציבור במוסדות המרכזיים בישראל ובראשם הצבא, בית המשפט, המשטרה, בית הנשיא, הממשלה, הכנסת, כלי התקשורת והרבנות הראשית.

נשיא המדינה התייחס לממצאים לפיהם שיעור המעדיפים את ההגדרה המשולבת “יהודית ודמוקרטית” נמצא בירידה רצופה ומגיע היום רק ל־37% ואמר: "אני מאד מוטרד מהיחס לדמוקרטיה ומהמתח בין הרוב היהודי למיעוט הערבי". אין סתירה בין מדינה יהודית ודמוקרטית ועלינו לחנך ולקדם את הערך "ואהבת לרעך כמוך" שהוא בסיס ערכי ומוסרי של העם היהודי המחייב שוויון מלא וחינוך לסובלנות בין יהודים לערבים".

הנשיא הוסיף ואמר: "יש גם צד חיובי וזו ההצהרה הסולידרית המרגשת של אזרחי ישראל בנכונות לקבל על עצמם מיסוי לטובת צמצום הפער בין עשירים לעניים, וכן אהבת הארץ ושביעות הרצון הכללית של אזרחי ישראל".

מנתוני הדו"ח מתברר כי בקרב הציבור היהודי רמת האמון הגדולה ביותר נתונה לצה"ל הזוכה לאמון של 90.9% אחוזים. אחרי צה"ל, לפי הסדר: נשיא המדינה – (78.7%), בית המשפט העליון – (62.7%), המשטרה – (61.9%), הממשלה – (57.9%), הכנסת – (54.5%) וראש הממשלה-(51.7%). בתחתית הסולם: התקשורת (47.2%), הרבנות הראשית (43%) והמפלגות (36.7% בלבד). אין ולוּ מוסד או בעל תפקיד מרכזי אחד במערכת הפוליטית הישראלית שרוב בציבור הערבי רוחשים לו אמון "במידה רבה" ו"במידה מסוימת".

רמת האמון במוסדות בקרב ציבור הערבים אזרחי ישראל: אין ולוּ מוסד או בעל תפקיד מרכזי אחד במערכת הפוליטית הישראלית שרוב בציבור הערבי רוחשים לו אמון במידה רבה ובמידה מסוימת. סולם האמון של הערבים שונה מאוד אפוא מזה של היהודים: אצל הערבים עומד בראש הסולם בית המשפט העליון (49.7% מביעים בו אמון במידה רבה או במידה מסוימת), ואחריו התקשורת (48.1%), המשטרה (43.5%), המפלגות (43.2%), נשיא המדינה (41.7%), הכנסת (38.5%), צה"ל (34.9%) והממשלה (33.3%). את תחתית הסולם תופס ראש הממשלה  (31%)

הדעה השכיחה בקרב היהודים אזרחי ישראל היא שהמצב הכללי של ישראל הוא “ככה־ככה” (43.1%). שיעור המעריכים כאן את המצב כטוב עולה על שיעור המעריכים אותו כרע. לעומת זאת, בקרב הערבים אזרחי ישראל הערכת המצב השכיחה היא שהמצב רע (39.1%), אחריה “ככה־ככה”, והשיעור הנמוך ביותר מגדיר את המצב כטוב.

גאווה ישראלית: רוב בקרב היהודים (66.6%) מרגישים חלק מהמדינה ובעיותיה ו־83.3% אף גאים בישראליותם. ואולם בשני הנושאים רוב זה קטן מבעבר. בקרב הערבים רק מיעוט (28.2%) מרגישים חלק מהמדינה ובעיותיה ורק מיעוט (39.8%) גאים בישראליותם.

קיום בכבוד: העיקרון הדמוקרטי שלדעת השיעור הגבוה ביותר של הציבור הישראלי בכללותו מקוּים פחות מדי הוא הזכות לקיום בכבוד (41.8%). לעומת זאת, הדעה השכיחה היא שחופש הדת, חופש הביטוי וחופש ההתארגנות מקוימים במידה המתאימה.

הרוב בכלל הציבור (63.5%) מוכנים לשלם יותר מסים כדי לצמצם את הפערים החברתיים־כלכליים. רוב ברור בכלל הציבור (68.8%) עדיין גורסים כי הפוליטיקאים פועלים למען האינטרסים שלהם יותר מאשר למען הציבור.(שיפור בהשוואה  לשנה שעברה(78%)

הצבעה בבחירות לכנסת השנה התבררה כגורם שולי בלבד ביכולתה להסביר את עמדות הציבור, מה שמעיד על מעמדן הרופף של המפלגות כאורקל פוליטי. אף על פי כן רוב בכלל הציבור (55.3%) סוברים שיש הבדלים בין המפלגות ושחשוב לאיזו מפלגה מצביעים.

רוב בציבור היהודי והערבי(61.2%) מרגיש שהשפעתו על החלטות הממשלה קטנה או אפסית. ואולם בשני הציבורים הרוב השנה קטן מבעבר. רוב בקרב היהודים (71.8%) מעידים על עצמם שהם מתעניינים בפוליטיקה, לעומת רוב בקרב הערבים (59.6%) שאומרים שהם אינם מתעניינים בה.

רוב היהודים חושבים שלחיילים אין זכות לסרב לשרת בשטחים בגלל התנגדות לכיבוש (62.8%) או לסרב לפקודה לפנות יישובים (50.9%). רוב הערבים תומכים בזכות הסירוב בשני המקרים.

ממצאי הסקר מלמדים שככלל, קבוצת הגיל הצעירה בציבור היהודי היא יותר “יהודית־לאומית” מקבוצות הגיל המבוגרות.

רוב (74.8%) היהודים מאמינים באפשרות של מדינת ישראל “יהודית ודמוקרטית”. רק כשליש מהערבים מאמינים באפשרות זו. שיעור היהודים המעדיפים את הרכיב “יהודית” בלבד בהגדרת המדינה מגיע היום ל־32.3%. שיעור המעדיפים את הרכיב “דמוקרטית” בלבד הוא 29.2%. שיעור המעדיפים את ההגדרה המשולבת “יהודית ודמוקרטית” נמצא בירידה רצופה ומגיע היום רק ל־37%. שיעור היהודים המעדיפים את עקרונות הדמוקרטיה על פני ציוויי ההלכה במקרה של סתירה ביניהם (42.7%) עולה בבירור על שיעור מי שבמצב כזה מבכרים את ציוויי ההלכה (28.2%).

כאשר מדובר במתחים בחברה הישראלית, השיעור הגבוה ביותר בכלל הציבור מגדירים כחזק את המתח היהודי-ערבי (68%). אחריו (בסדר יורד): המתח בין עשירים לעניים, בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל ובין מזרחים לאשכנזים. היהודים חצויים בשאלה אם לאזרחי ישראל היהודים צריכות להיות יותר זכויות מלאזרחים הלא יהודים: 48.9% מסכימים עם הרעיון הזה ו־47.3% אינם מסכימים אתו. רוב היהודים אומרים שרוב יהודי הכרחי לקבלת החלטות גורליות, הן בנושאי שלום וביטחון (66.7%) הן בנושאי חברה וכלכלה (56.9%). ואולם בהשוואה לעבר חל צמצום ברוב הזה. רוב הערבים מתנגדים לכך.

בשאלה בידי מי הסמכות העליונה לאשר הסכם שלום הכולל נסיגה משטחים התשובה השכיחה בקרב היהודים (30.6%) היא שהסמכות צריכה להיות בידי היהודים בלבד, במשאל עם. בקרב הערבים התשובה השכיחה היא כלל אזרחי ישראל, במשאל עם (45.2%).

ליהודים מפריעה ביותר השכנות לעובדים זרים (56.9%) ואחריה השכנות למשפחה ערבית (47.6%). לערבים מפריעה ביותר השכנות לזוג הומוסקסואלים (46.2%) ואחריה השכנות למשפחה יהודית (41.9%).

ירידה בשיעור היהודים התומכים בכך שהממשלה תעודד ערבים להגר מן הארץ — 43.8%  חושבים כך השנה, לעומת 50.7% ב־2010 ו־53.6% ב־2009.

ובהשוואה למדינות אחרות לא היו השנה שינויים מפליגים: ישראל נמצאת ברוב המדדים באמצע הסולם, בסמוך לדמוקרטיות החדשות. היא מקבלת ציון גבוה במיוחד כשמדובר בהשתתפות פוליטית וציונים נמוכים במיוחד כשמדובר במתן זכויות אזרחיות ובמתחים על רקע דתי ולאומי.