מהי האמת הכואבת, המסתתרת בהצעת חברת החשמל לעבור לתעריף משתנה שעתי (תעו"ז)?; אם תכננתם להתקלח ב-3 לפנות בוקר כדי לחסוך את הדלקת הדוד בשעת השיא, כדאי שתחשבו שוב

מאת רון כץ

חשבתם שהסובסידיה, אותה שיטה שבאה להבטיח "מחירים ברי השגה" של מוצרי יסוד לכל שכבות האוכלוסיה, נעלמה מנוף ארצנו? היא אכן נעלמה, אבל רק לגבינו, האזרחים הפשוטים וקשי היום. מסתבר שיש סובסידיה, אבל רק מעטים מאוד נהנים ממנה.

אתם לא קשי יום? חכו חכו. יש לכם עוד סיכוי להצטרף למעגל. הארנונה משתוללת, מחירי הדלקים והמים עולים, מחירי מוצרי המזון מזנקים, ועוד לא דיברנו על סכנת הפיטורין, האורבת לכם בגלל עלויות הייצור הכבדות של המפעלים.

שימו לב לרכיב המיסים הגבוה בכל אלה. יש לכך סיבה. הממשלה זקוקה לכספים נוספים. כרגיל, אנחנו האזרחים, לא מרגישים לאן זורמים כל אותם כספים הנגבים מאיתנו, ובכל זאת, יש צורך בעוד. או אם להשתמש במילותיו של שלונסקי ב"עוץ לי גוץ לי": "תדע כל עיר, כל כפר ופלך: ראשית חוכמה מיסים למלך! מיסים מיסים ועוד מיסים, ואין חסים על הכיסים…"

ובשל המיסים הגבוהים, צפויים פיטורין. כדי להקטין עלויות, כדי לשמור על רווחים.
ובשל הפיטורין, לציבור הרחב יהיה פחות כסף, ושוב תקטן הכנסת המדינה ממיסים, מה שיאלץ אותה שוב… להעלות מיסים. וכך וחוזר חלילה, במעגל אינסופי.

אבל התחלנו בסובסידיה.
אז איפה הסובסידיה?
ובכן, הסובסידיה המקורית, בוטלה. אבל שימו לב, אתם, כן, היום אתם המסבסדים.
אתם, בני מעמד הביניים והמעמד התחתון, מסבסדים את המאיון העליון.
איך זה קורה?

קחו לדוגמא את מחירי החשמל. הללו יזנקו בקרוב, זינקו בעבר הלא רחוק, ומאיימים לזנק שוב בעתיד הנראה לעין. ההתייקרות תורגש היטב בכיסכם.
אבל מדוע יש צורך בהעלאת התעריפים?
ובכן, על פי פרסומים, צברה חברת החשמל חובות גדולים מאד בשל הצורך בהקמת תחנות כח חדשות.
ומי מספק ביקוש לחשמל, לא משנה מה המחיר? למשל, מי שיש לו בית גדול והוא מחמם אותו בחורף, או מקרר אותו בקיץ ללא הגבלה, ובאופן כללי, צורך יותר חשמל מהממוצע. מי שלא איכפת לו במיוחד אם חשבון החשמל שלו יגדל בכמה מאות שקלים, צורך יותר חשמל.

ומי באקלים הכלכלי הארקטי, השורר פה, לא ממש מודאג מחשבון החשמל שלו? הרי מעמד הביניים, שחרב הפיטורין מונחת על צווארו ושכרו מוקפא, מנסה לחסוך ככל יכולתו.
אז מי? המאיון העליון כמובן. שם הצמיחה חוגגת במלוא עוזה, והדיבידנדים והבונוסים זורמים כמים.
למי שיש כסף, לא איכפת להגדיל את צריכת החשמל.
וכך, אותם אלה שיש להם, קונים מוצרי חשמל חדישים, עוברים לבתים גדולים, ומגדילים את צריכת החשמל. אלה שיש להם, דואגים בצורה כזו או אחרת שלכל השאר, יהיה פחות.

אולי לא מרוע לב. אלא משום שמתוך הבית החם והנעים שלהם קשה לראות את הרחוב החשוך והקר בקצה העיר. וכך, הם משלמים משכורות נמוכות, ומעלים מחירים כדי לשמור על רווחיות וצמיחה.

ומה המדינה עושה? כבר אמרנו: מטילה מיסים (בעיקר עקיפים) גבוהים.

ובאקלים סגרירי שכזה, כשאין עבודה בטוחה, וגם ההכנסה לא מי יודע מה, מי שאין לו, נוטה לשמור טוב טוב על כספו ולא להוציא אותו למשל… על מכשירי חשמל מודרניים יותר, הזוללים פחות חשמל.
אם כך, אותה שכבה דקה ביותר של אזרחים – אנשי המאיון העליון –  גם צורכת יותר חשמל וגם אחראית לכך, אם כי באופן עקיף, שכל השאר יצרכו יותר חשמל משום שברשותם מכשירי חשמל מיושנים.

ועכשיו, כשהבנו את זה, הנה הפרדוקס: מחירי החשמל זהים לעשירים ולעניים. אין שום הבדל.
קילווט שעה הוא קילווט שעה, ולא משנה גובה הכנסתך או מעמדך. מכאן, הדרך קצרה אל המסקנה: אנחנו, ה-99% האחוזים, אנחנו אלה שמממנים את מחירי החשמל לעשירים.

אז מה הפתרון?

מחיר חשמל דיפרנציאלי בהתאם להכנסה, ולא בהתאם לשעת הצריכה, כפי שמציעה במתק שפתיים חברת החשמל. עם יד על הלב, האם תוכלו לחמם את ביתכם ב-4 בבוקר במקום בשעת ערב, בה המשפחה עדיין ערה? האם תוכלו לשים שעון מעורר ולהתקלח בחורף בשעה 3 לפנות בוקר כדי להימנע מהפעלת הדוד החשמלי בשעת השיא?

האם קשישים או נכים, הזקוקים להפעלת ציוד רפואי חשמלי, יוכלו לדחות את הפעלתו כדי לקבל הנחה בתעריף? כנראה שלא. וכך, תשלמו יותר ותסבסדו, למעשה, את המאיון העליון.