לא קל לדבר על הרב עובדיה יוסף בלשון עבר. הוא היה אחד מענקי ההלכה של הדורות האחרונים אם לא הגדול שבהם, אביר ההלכה, מאור התורה, אביהם של ישראל, ועוד על זו הדרך הרבה מטאפורות ודימויים אשר יש בהם כדי לבטא את גדולתו. דומה כי כל אחד בעם ישראל מחזיק במשהו ממשנתו ודרכו של הרב עובדיה יוסף, וגם מתנגדיו הגדולים אינם יכולים שלא להתייחס לדעותיו ולפסיקותיו, לדרכו הפוליטית ולדרשותיו.

ברחוב החילוני מוכר הרב בזכות דרשותיו, אשר הצליחו לנפק מפעם לפעם התבטאויות שהגיעו לכלי התקשורת ולעתים לעורר מהומה. אך דרשותיו אלו אינן הביטוי המובהק לאישיותו; מעל לכל הרב עובדיה יוסף הוא איש ההלכה. זהו עולמו העיקרי, זהו מגרשו הביתי ומשם הכול מתחיל ויונק.

מסע אל עולמו ההלכתי של הרב עובדיה יוסף מלמד על איש הלכה אשר לא פחד לסול מסילות חדשות, ולהכריע הלכה בהתאם למציאות המשתנה. כך באחת מתשובותיו מזהיר הרב את אלו שחוששים מלפסוק "ומי האיש ירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו, ולא יורה לאחרים היפך סברות הפוסקים המפורסמים" [שו"ת יביע אומר כרך ב', אורח חיים סימן י]. פסיקותיו מושתות על סקירה ארוכה של פוסקים מתקופות שונות, שמהווים את המסד להכרעותיו ההלכתיות. לא פעם פסיקתו ההלכתית מעוררת תמיהה, אולם עיון בדרך אל הפסק מביא גם את המתנגד להסכים לתוצאה, או לפחות להבין את מקורה. לעיתים תשובותיו וכתביו ההלכתיים הם הזמנה לשיח הלכתי, כאשר כל התקדימים, וההכרעות עליהם מתבססת הפסיקה מוצגים ללומד.

אחד העקרונות ההלכתיים שעליהם השתית הרב עובדיה יוסף את פסיקתו ההלכתית היה הכלל התלמודי "כוח דהיתרא עדיף". זהו כלל הנותן עדיפות למותר על האסור במקום שמדובר במחלוקת המעניקה שתי אופציות פסיקה, האחת מקילה והשנייה מחמירה, יש לתת ביטוי ועדיפות לגישה המקילה. כך למשל מתקומם הרב עובדיה יוסף כנגד חומרות שמבקשות להכביד על הציבור או שמבקשות להשית על הציבור הוצאות כספיות מיותרות [ראו למשל שו"ת יביע אומר כרך ב', אורח חיים סימן כג – בעניין החמרות בפסח].

בשנת 1995, במהלך שירותי הצבאי, זכיתי לפגוש את הרב בביתו ולשוחח איתו. שאלתי אותו מה תפקידו של פוסק הלכה, והוא ענה לי כדרכו באמצעות פסוקים מהתנ"ך. הראשון: "דרכיה דרכי נועם", השני: "לא תגורו מפני איש", ובסוף הוסיף כי כל הוראה צריכה לכוון ל"אמיתה של תורה".

לשיטתו של הרב עובדיה יוסף פוסק צריך לדעת להיות קשוב לציבור, לשואל, לפונה, הוא צריך להכיר טוב את ההלכה ועקרונותיה, עליו לבחון כל מקרה ומקרה לגופו בכל פעם מחדש, כאילו מדובר במקרה חדש שעליך להכריע בו. לצד כל אלו, עליו להיות אמיץ מספיק כדי להכריע ולפסוק. בהקדמתו לספרו "יביע אומר" [חלק ט] הוא מזהיר מפני תלמדי חכמים שמכירים את המקורות ההלכתיים אך אינם מצליחים לפסוק הלכה.

גדולתו של רב נבחנת ביכולתו להתאים את ההלכה, אותה מערכת נורמטיבית דתית מחייבת, למציאות החיים. ההלכה כפי ששמה מעיד, תפקידה להלך, להתקדם ולשכלל עצמה עם החיים. גדולתו של רב היא ביכולתו להבין את רוח ההלכה ועקרונותיה, ביישומה במציאות החיים המורכבת הלא פשוטה. ובאומץ יבו של הפוסק לגזור מעקרונות ההלכה את פסק ההלכה.

אחד מסימני ההיכר של הרב עובדיה יוסף הינה ספרייתו העשירה, המונה יותר מ-20 אלף ספרים. ספרים אלו היו כלי העבודה שלו. הם היוו את המצע והכר להגותו ההלכתית באמצעות מסורת הלכתית יהודית שתחילתה בתקופת המשנה ובמשך אלפיים שנה, באמצעות ארון הספרים היהודי. אני זוכר שבביקורי תהיתי אם הרב מודע לספרים המצויים בספרייתו ולמיקומם, והוא הציע לי לבדוק. התבוננתי בספריה בחדרו ושאלתי, והוא השיב מיד על מיקומו המדויק של הספר.

חז"ל קובעים שצדיקים במותם נקראים "חיים". מסכת חייו של הרב עובדיה יוסף אינה מסתיימת, היא רק מתחילה. את הרב יזכרו גם בעוד 500 שנה ואת פסיקותיו ההלכתיות ישנו גם בעוד אלף שנה.

אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו.