[rating=4]

סרט הבכורה של ג'וזף גורדון לוויט כבמאי ותסריטאי, "דון ג'ון", מטיח ביקורת תרבותית על הציפייה של אדם ממערכות יחסים, בסביבה הרוויה בדימויים מטעים בתקשורת – של נשים ושל גברים כאחד. הסרט הוא, לכאורה, קומדיה על פורנו, אבל זו רק הקליפה החיצונית שגורדון לוויט בודק בעולם האהבה המודרנית – ומסווה את הפרשנות הנוקבת שלו על האופן בו אנו הופכים את המין השני למושא אובייקט.

גורדון לוויט ("לופר") מופיע בתפקיד הראשי כדון ג'ון (משחק מילים לדון ז'ואן), בחור סקסי מניו ג'רזי בארצות הברית, שמצליח לפתות ולהביא בחורה הביתה בכל סופשבוע. הוא אוהב את חבריו, הוא אוהב את משפחתו, הוא הולך לכנסייה בכל יום ראשון, ובמהלך אימון גופני הוא אפילו מדקלם למריה את מה שהוקצה לו בווידוי.

גורדון לוויט נהדר בתפקיד ומאמץ את היהירות הנדרשת מ"ערס" ממוצא איטלקי, כאילו הוא עוטה אותו כמו מדים, לפני שהוא נפגש עם חבריו במועדון. דון גם מכור לפורנו, אם כי המילה "מכור" אינה מודגשת, ואף לא משמשת בסרט. במהלך הקריינות האגרסיבית שלו ברקע הוא מסביר את המשיכה לתמונות כחולות ולסרטי וידאו, ואף מנמק מדוע זה טוב יותר מהדבר האמיתי, באופן שכמעט הגיוני ומשביע את הצופים. אין זה אומר שפורנוגרפיה היא אלמנט רומנטי בסרט.

ההצלחה העצומה של דון עם הנשים מסתיימת ביום שהוא פוגש את ברברה שוגרמן (סקרלט ג'והנסון, "הנוקמים", מפתה מתמיד בזמן שהיא לועסת מסטיק כמו פרחה). שוגרמן, תוך רמז שאולי היא יהודיה, היא בחורה סקסית מניו ג'רזי עם תחושה מעוותת איך צריכה להיראות אהבה: כזו המבוססת על סרטים רומנטיים, ללא פורנו בחיים. היא רוצה לפגוש את משפחתו ואת חבריו של דון ג'ון, ודואגת אף לשנות את אופיו: מכריחה אותו להירשם להשלמת לימודים וכדומה, בטרם תסכים להיכנס איתו למיטה. לגבי פורנו? היא מסוגלת לשרוף את המועדון.

גורדון לוויט הולך בכיוון לא צפוי ומרענן בסרט – ואינו מתפנק מבחינה קולנועית. הוא מניח רמזים לאורך העלילה, הגורמים לצופה לשאול מה באמת ישנה את חייו של דון – גם אם הוא אינו זקוק לשינוי זה. מבחינה סגנונית, הסרט חוזר על עצמו: מדי שבוע דון נוסע במכוניתו לכנסייה, מתוודה, ארוחת ערב של יום ראשון אצל ההורים, חדר כושר וחוזר חלילה. הקהל תוהה מה יטלטל את שיגרת חייו והוא אכן יבוא על סיפוקו.

טוני דנזה ("מי הבוס") הוא השחקן שגונב את הסצנות במהלך הארוחות המשפחתיות. הוא מגלם את אביו של דון ג'ון, כפריק חולני של משחקי פוטבול. הוא לא מצליח להזיז את עיניו מהטלוויזיה, אפילו כשהוא מספר בחינניות כיצד פגש לראשונה את אשתו. כפי שמתבקש, גם אביו של דון "מכור" – אבל לטלוויזיה. גם אחותו של דון (ברי לארסון, "רחוב ג'אמפ 21") "מכורה", היא דבוקה לטלפון שלה כל הזמן. היא לא אומרת מילה כמעט כל הסרט, אבל המשפט הבודד שלה – שווה למכרה זהב עבור דון. ג'וליאן מור מגלמת את אסתר, דמות עם עבר אפל וטראגי, אך מסקרן במיוחד. מערכת היחסים שלה עם דון ג'ון גורמת לו לצאת מעורו ואף לשנות את אופיו. יש שיאמרו כי דמותה כקוגרית מספקת לו גאולה.

"דון ג'ון" לא חוסך באלמנטים של עריכה תזזיתית, כמו גם משחק ניכר עם התמונה והצליל – המדגישים את השגרה היומיומית של דון, ודואגים שהיא לא תשעמם את קהל הצופים. זמזום אתחול המחשב של חברת אפל, למשל, הופך אותו למובן מאליו למה שיבוא לאחר מכן. השימוש באפקטים אלו אינו גימיקי, אלא הטמעה מושכלת של כלים חשובים לספר את הסיפור כדרכו של אמן. כאשר הפסקול משתתק לבסוף, אנו מבינים שמה שקורה בסופו של דבר לדון ג'ון – הוא אמיתי.