תרפ"ט – שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי / הלל כהן  אז נכון שלפעמים נדמה שהסכסוך הישראלי-ערבי לא באמת מעניין כבר אף אחד, אבל זה עדיין לא אומר שהוא עומד להיעלם מהעולם. לא בקרוב, כפי הנראה.

ד"ר הלל כהן מרצה בחוג ללימודי האיסלאם באוניברסיטה העברית מסמן את מאורעות תרפ"ט כנקודת המוצא בסכסוך הדמים הזה ומתקן את הטעות הרווחת כאילו מלחמת ששת הימים וכיבוש הגדה הן אלו שהולידו את הסכסוך. לטענתו של הלל, לא ניתן להבין את היחסים בין יהודים וערבים בארץ הזאת מבלי להבין את מאורעות תרפ"ט. הספר מביא גם את נקודת מבטם של הפלסטינים לאירועים וחושף אמיתות שלא נחשפו מעולם, חלקן במקרה וחלקן כתוצאה מיד מכוונת.

מאז 1930 לא הוקדש אף ספר לארועים הדרמטיים הללו ולפעמים מפתיע לגלות עד כמה הידיעות שלנו מוגבלות גם בתחומים שלכאורה כבר נאמר עליהם הכול.

תרפ"ט מאת הלל כהן, הוצאת כתר בשיתוף הוצאת עברית, 436 עמ' 

מפלה / פיליפ רות  תכף זה נגמר. אחרי הרומן הקצרצר הזה שנכתב ב 2009, יתורגם כנראה עוד ספר אחד, אולי שניים של מי שנחשב לגדול הסופרים האמריקאים החיים היום. לפני כשנה הודיע רות (כמו שעשתה ענקית אחרת לאחרונה – אליס מונרו) על פרישה מהכתיבה. הסופר היהודי בן ה-80, סיפר כי קרא לאחרונה את כל יצירותיו ומסקנתו הייתה שלא בזבז את חייו על כתיבה. ואכן, רות, שכתב כ-30 ספרים זכה לאהבת הקהל ולהערכת המבקרים, וזכה כמעט בכל פרס אפשרי בחייו. לא יהיה זה הימור פרוע לומר כי יש סיכוי שיספיק לזכות בשנים הקרובות גם בפרס החשוב מכולם – הנובל.

סיימון אקסלר, גיבור ספרו החדש של רות הוא שחקן תאטרון מצליח בשנות השישים לחייו שאחרי קריירה מזהירה חש יום בהיר אחד שמגע הקסם אבד לו. הוא אינו מסוגל עוד לעמוד על הבמה ולגלם אדם אחר, אשתו עוזבת אותו וחייו מתפרקים לנגד עיניו. מי שכבר מכיר את פיליפ רות בוודאי ישמח לעוד מהדבר המוכר הזה ומי שעדיין לא, מדובר בהזדמנות מצוינת להתחיל.

מפלה מאת פיליפ רות,  הוצאת כנרת זמורה ביתן, תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן, 127 עמ' 

זמן חיות / הווארד ג'ייקובסון  והנה, לגמרי במקרה, רומן חדש של אחד הסופרים הבריטים המצליחים, אשר כונה לא פעם, פיליפ רות הבריטי. ג'ייקובסון זכה לכינוי בעיקר בגלל היותו סופר יהודי שמרבה, כמו פיליפ רות, לכתוב על גיבורים יהודים ומתעסק לא מעט עם שאלת הזהות היהודית. כאן פחות או יותר מסתיים הדמיון ביניהם, ואם אצל רות הכתיבה מלווה באירוניה ובהומור דק אצל מקבילו הבריטי מדובר בכתיבה פרועה, חצופה ומלאת הומור מלוכלך.

נושא הספר מזכיר גם הוא מעט את זה האחרון של רות. גאי אייבלמן הוא סופר מצליח בעברו שההווה מאיר לו פנים מעט פחות. המכירות של ספריו בירידה חדה ועל מנת לחזור אל קדמת הבמה הספרותית הוא מתכנן לממש את תשוקתו לחמותו ולנהל עמה רומן שיספק לו חומרים עסיסיים לספרו החדש. זהו ספר על יחסים, כל מיני סוגים של יחסים, אבל בעיקר  על מעשה הכתיבה ועל צדדים ולבטים פחות מוכרים מעבודתו היום-יומית של הסופר.

זמן חיות מאת הווארד ג'ייקובסון, הוצאת כתר, תרגם מאנגלית: יותם בנשלום, 375 עמ' 

העיר המזרחית / אילנה ברנשטיין ספרה העשירי של מי שנחשבת לאחת הכותבות המקוריות בספרות הישראלית. ברנשטיין הרבתה לעסוק בספריה הקודמים ביחסי הכוחות שבין גברים לנשים ובין הורים וילדים. לרוב מדובר במערכות יחסים מורכבות וקשות הכוללות בתוכן אלימות ומעלות שאלות בקשר למעמדן המעורער של נשים אפילו בתוך התא המשפחתי, המקום שאמור להיות המוגן מכולם. גם ב"העיר המזרחית" מדובר בגיבורה אישה הנבגדת על ידי בן זוגה ומתמודדת עם עזיבתם של הוריה את העולם. יחד עם אחותה הצעירה היא חוזרת להתגורר בבית ילדותה, מה שמשנה את חייהן במהרה. אולם, בספרה הנוכחי הרקע המשמש למערכות היחסים, ואולי הרקע הוא בכלל העיקר כאן, שונה. ברנשטיין כותבת על מקום שגבולותיו סגורים כמעט לחלוטין, מדינה המחולקת למחוזות של עבדים ובעלי הון, חברה המסבסדת סמים ופורנוגרפיה על מנת לטשטש את חושיהם של נתיניה ובתוך אלה חוברות גיבורת הרומן ואחותה אל קבוצה מהפכנית מחתרתית, מה שיהפוך עוד יותר את חייהן. כמו בכל דיסטופיה, גם כאן אפשר וכדאי להביט סביב על המקום בו אנו חיים ולסמן נקודות דמיון.

העיר המזרחית מאת אילנה ברנשטיין, הוצאת ידיעות אחרונות,  318 עמ' 

התנור והחמאה – מבט שובר מוסכמות על כלכלת ישראל / אהרון פוגל. היו בטוחים שלו היה נקלע מחבר הספר השאפתני הזה אל החברה הדיסטופית של אילנה ברנשטיין הוא בוודאי היה מוצא במהרה את מקומו כתושב באחד ממחוזותיהם של בעלי ההון. פוגל, שבמשך שנים כיהן בתפקידים שונים בבנק ישראל ובמשרד האוצר זכה לפרסום לראשונה כאשר כיהן כמנכ"ל המשרד ויצחק רבין כינה את פקידיו "הפוגלים", בעייני רבים, פוגל הוא גם סמל למעברם הכמעט אוטומטי של הפקידות הכלכלית הבכירה מהמשרות הציבוריות אל המגזר העסקי ואל משכורות העתק. (בעשור האחרון הרוויח כיו"ר מגדל למעלה משלושים מליון שקלים!). אז אחרי כל ההקדמה הזאת נספר שבספרו מתיימר פוגל, באמצעות סיפורים קצרצרים לנפץ שורה של תפיסות שגויות שהשתרשו לדבריו בקרב רבים. פוגל מנסה שוב ושוב להציג עצמו כשובר מוסכמות אולם בפועל די לשמוע אותו מסביר ומצדיק בתקשורת את המסלול הבלתי נמנע מן המגזר הציבורי אל שורת מרוויחי המשכורות ה-כמעט מושחתות בשביל לתהות האם אין מדובר בעוד מאותו הדבר.

התנור והחמאה מאת אהרון פוגל, הוצאת הכתר, 297 עמ'