אז ביום שישי, 11 באוקטובר,  רצתי 64 ק"מ. זו פעם שנייה לי לרוץ מרחק כזה וגם הפעם שאלו אותי אם הפכתי את רגליי לתחליף לאמצעי תחבורה והאם כעת ארוץ לי להנאתי מתל אביב לאשקלון (64 ק"מ) או מחיפה לטבריה (63 ק"מ).

אז כנראה שלא הפכתי לרכב הנוסע מנקודה לנקודה, אלא הייתי ונשארתי אדם רגיל, ספורטאי בינוני ומטה, שחרד לבריאותו ופוחד מהשמנה ונהנה לגמוא מרחקים במו רגליו. את המרחק הנ"ל רצתי במסגרת מרוץ אולטרה מרתון "סובב עמק 2013" שנערך סמוך לקיבוץ הזורע בצפון. רצים מוכשרים ממני ומנוסים ממני רצו מרחקים מרשימים יותר, כמו: 100 ק"מ, 160 ק"מ ואפילו רץ אחד (קובי אורן שמו) שרץ 420 ק"מ, שככה יהיה לי טוב.

המרוץ הזה הוא אירוע גדול המשלב מסלולי ריצה (החל מ-12 ק"מ) ורכיבת אופניים במסלול קשוח וקשה. המסלול מעגלי, 30 ק"מ אורכו וכביש גישה אליו באורך של כ2-3 ק"מ. כך, אם חוזרים על המסלול פעמיים, כשאת כביש הגישה רצים רק בהלוך ורק בחזור, מגיעים, לפי חישובי, ל-64 ק"מ או ל-61 ק"מ על פי חישובי המארגנים.

כך או כך, זינקנו, רצי ה-61 ק"מ, בחשיכה. קרירות נעימה נשבה סביב, פנסי הראש זרחו כגחליליות והתחלנו לרוץ. טור ארוך של קיקלופים, משהו בין טור גחליליות לקבוצת חייזרים, התחלנו לתפור את הגבעות  של רכס הכרמל. דרכים רומיות זרועות אבנים, עפר מהודק ונוף שהולך ומתבהר. בהמשך השמש הצטרפה ונעשה חם. למזלי, אני מתחיל לרוץ בשעות הנעימות יותר ומסיים בשעות הנעימות פחות, כך שאני רגיל. המקצוענים קוראים לזה אקלום. שיהיה.

באיזה קצב רצים 64 ק"מ? רץ חביב שסיפר שהוא עובד (לשעבר?) בחברת "טבע", טען כי הוא שואף לסיים את המסלול בזמן קצר כדי לשוב אל מטלות יום השישי שלו. את הרצים ששאפו לסיים בזמן מסוים או לעמוד על הפודיום לא ממש פגשתי משום שמן הזינוק ועד לסיום הם השאירו אותי הרחק מאחור.

כל 3-4 ק"מ חיכה לי שולחן עמוס במים ובמשקאות איזוטוניים (מים עם מלחים הדומים למים אשר איבדתי במהלך הריצה) וכן בייגלה, תמרים ועוד ועוד. באחת מתחנות המים האלה אספו מאיתנו את פנסי הראש. את הפנס שלי (אדום, קטן וגרמני, מיועד במקורו לשייטים ועמיד במים) קיבלתי בסיום עטוף בשקית ועליה מספר החזה שלי (222). לא מובן מאליו ומילה טובה למארגנים.

את הסיבוב הראשון (32 ק"מ לפי חישוביי) סיימתי ב-3:30 שעות. זמן מעולה עבורי. אחר כך איבדתי קצב, האטתי, נשארתי לרוץ די לבדי (לא נורא, אני רגיל ויש לי MP בדיוק לשם כך). בק"מ ה-44 המצב הורע כאשר פגעתי באבן קטנה והשתטחתי אפיים ארצה. איך נפלו גיבורים. נפילה מהאגדות. גיבור אופ אשמאטע. צד ימין שרוט ומדמם. ברך ימין במצב רע, מרפק ימין משופשף ובכף יד שמאל מסתמן חור מכוער. ממש ישוע השני אני. ניסיתי לחזור לריצה. לא הלך. ברך ימין שוקלת טונות. איך שחול ודם מתערבבים. עברתי להליכה. משתדל לשמור על קצב מינימלי. מנסה לא לצלוע. יודע שבק"מ ה-45 (ע"פ המארגנים, 15 ק"מ מהזינוק) מחכה תחנת מים. בטח יש להם ערכת עזרה ראשונה. בסוף הגעתי שמה. חנה שם אמבולנס. אמיתי ולבן ונוצץ. עוד בטרם התגלגלתי לפתחה של הדילמה: למשוך או לחדול, קבע החובש שטיפל בברך (החובש השני טיפל בכף יד שמאל) שלדעתו אני יכול להמשיך.

הוא אמר ואני עשיתי. כמה דקות של ריצה צולעת ובהמשך זה השתפר. 18 הק"מ הנותרים עברו עלי כהזיה. פשוט משכתי. מתישהו התחלתי לספור אחורה: 7, 6, 5, עוד 5 ק"מ וכך עד לסוף ההקפה (זו השנייה שלי!) ואז עוד 3 ק"מ במגמת ירידה אל תוך הקיבוץ ואל קו הסיום. רצתי 64 ק"מ על שתי רגליי. את זה אף אחד לא יכול לקחת ממני. זה אני.

כמה מספרים לסיכום:

סובב עמק  11/10/2013

מקצה 61 ק"מ, מספר חזה: 222

מרחק: 64 ק"מ, אני חישבתי.

תוצאה: 8:30 יש מקום לשיפור.

דופק ממוצע 130/ גיל 45 היום יומהולדת.

שריפת קלוריות: ע"פ חישובי האפליקציה: 19,500 ק"ק. לכו תשמינו אתם.

תודה למארגנים. תודה מיוחדת לדורון שבק"מ ה-55 בערך ירד אלי מתחנת המים שבה עמד וכוס מים בידו. תודה לאשתי ששחררה אותי ממטלות יום ו' ולבתי שחיכתה לי בקו הסיום עם בלונים (תסתכלו בתמונה). בגיל 50 אבוא לרוץ שם 100. זה בטח יהיה 106. להתראות. עוד שבועיים במרוץ הלילה של נייקי במרכז. השנה נלך לחגוג עם ההמונים. שום נפילות הפעם. שמעת?