היום התקיים בנמל תל אביב כנס TED, שאורגן על ידי סטודנטים נמרצים במרכז הבינתחומי בהרצליה. הכנסים של TED ידועים בעולם בהרצאות הקצרות והמרתקות שהם מרכזים. רובנו כבר נתקלנו בהרצאה של טד בקישור לסרטון שנשלח במייל או בפייסבוק. לרגל הכנס התל אביבי מילאתי באורך רוח את טפסי ההרשמה המייגעים וחיכיתי בציפייה לזכות לרכוש כרטיס. אל הכנס הגעתי בציפייה גדולה, ולשמחתי מצאתי אירוע מאורגן למופת, שלא היה מבייש את TED העולמית.

על רקע הליווי המוזיקלי של לירון לב אפשר היה להרגיש באנרגיה באוויר. נושא הכנס היה עידוד וקידום מעורבות חברתית, ואכן זו הייתה התמה המרכזית. אוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי, פתח וחידד את החשיבות שהוא רואה בפיתוח המעורבות החברתית אצל בוגרי המרכז. לאחר ברכות וכמה טיפים ליזמים חברתיים של הלואיז וויזליץ, יו"ר קרן פראט העולמית  ונותנת החסות המרכזית לכנס, יצאנו לדרך.

זוהר דיין נתן את הזווית הטכנולוגית היזמית והראה כיצד אנו מוגבלים כיום על ידי תפיסות העבר – גם אם אנו קוראים עתה את העיתון דרך הטלפון ולא בנייר, אנו עדיין קוראים את החדשות כטקסט. דיין ייסד את חברת Wibbitz, אשר מציעה רעיון חדשני – להפוך את החדשות לסרטון מולטימדיה באופן אוטומטי. שווה לעקוב.

אריק זאבי שיתף את הקהל כיצד הודח מאליפות העולם בג'ודו בשתי הדקות הראשונות והתסכול גרם לו לנסות מה שאף אחד לא ניסה קודם – להתמודד על מדליה בקבוצת המשקל הפתוחה (שאינה מוגבלת במשקל) מול מתמודדים במשקל כבד יותר, מה שנחשב עד אז בלתי אפשרי.  זכייתו שם במדליית הכסף פתחה את השער לעוד מתמודדים "קלים" ושינתה את אופן התחרות לבלי הכר.

טום פלד סיפר על מסע האופניים שיצא אליו לאחר מותו של אביו, ואשר שינה את חייו. בעקבות המסע הקים פלד עמותה שמגייסת כסף לחקר הסרטן באמצעות מסעות אופניים ונותנת השראה לאנשים ברחבי העולם. גל רייך גייס את הציבור לחשיבה משותפת בתאונות הדרכים, וגיא בן דור חשף את הסיפור שיצר את עמותת אתגרים – עמותה המסייעת לאנשים עם מוגבלויות להגיע להישגים בספורט – וכיצד עזר לבחור אתיופי עיוור, מעשן כבד שלא רץ מעולם, לרוץ מרתון באולימפיאדת הנכים. בין לבין, הזמר הישראלי המצליח גבע אלון הופיע עם כמה משיריו הידועים בביצוע רוקיסטי.

את עמותת "זה זה" ייצגו נרקיס אלון וחבריה, שסיפרו כיצד הקימו עם נגנים מבוגרים, עולים חדשים שמצאו עצמם מנגנים ברחוב, את "פילהרמונית הרחוב" – תזמורת שמופיעה על במות ומקיימת את חבריה, וגם מחזקת את תחושת היכולת אצל משתתפיה, ועל הפרויקטים הבאים שיאפשרו למתנדבים להגשים את עצמם וגם לתרום לחברה בו זמנית. משם המשכנו להרצאה של שיר הלפרין על החשיבות של שוק האיכרים לאיכות המזון שלנו, שלאחריה כמעט רצתי מיד לקנות דלעת בשוק הקרוב, או לפחות איזו לפת צהובה.

אולי המרגשת ביותר עבורי הייתה עדי אלטשולר, מקימת תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו". אלטשולר סיפרה כיצד חנכה החל מגיל 12  ילד עם מוגבלויות, כיצד נקשרו נפשותיהם וחוללו בה את הרצון לתת לעוד ילדים קשר שיוציא אותם מבדידותם. רצון זה הניע אותה להקים מרכז בו ילדים עם מוגבלויות יוכלו להיפגש ולשחק בחברת נערים חונכים, ובהמשך להרחיב את הפעילות לתנועה שכיום מונה 21 מרכזים ברחבי הארץ.

יצאתי מהכנס מלאת אופטימיות מהאנרגיה הצעירה והתוססת שראיתי ומהרצון לשנות ולתרום  – לא רק בהפגנות ומחאה, אלא בעשייה בפועל.