Skip to content

מחפשים עבודה – אל תבנו על אתרי התעסוקה

למחפש העבודה צפויה תאורטית מסננת כפולה - הראשונה בחברת ההשמה והשניה בחברה עצמה, אם בכלל יגיע לראיון. מעשית מדובר בשלוש מסננות, שכן חברות ההשמה גם הן אינן הקשר הישיר עם מחפש העבודה. המחשב מנהל את כל מערך חיפוש העבודה על בסיס מספרים. אין כאן משאבים ואין כאן אנוש
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מובטלים - צילום: עמית מנדלזון

בדיחה עצובה אבל בדיחה: מנהל כוח האדם של חברה מחפש איש מכירות. הוא מפיץ את המשרה הפנויה וממתין. למחרת מודיעה לו המזכירה שיש 720 פניות. הוא חושב קצת ואומר לה: "קחי את שלושים הראשונות לבדיקה ואת השאר לפח". המזכירה מתפלצת:"690 פניות לזרוק לפח? אולי דווקא שם יהיה האדם אותו אנחנו מחפשים?". "יתכן", עונה לה הבוס, "אבל אני מחפש אחד שיש לו גם מזל".

חיפוש עבודה בימים אלו אינו פשוט. העידן המודרני, ימי משבר מצד אחד והחיפוש הממוחשב מצד אחר, לא ממש מקל על חיפוש העבודה כמו שנדמה לנו אלא מקשה עליו.

הסיטואציה המודרנית של חיפוש עבודה חיסלה קודם לכן את המשרה "מנהל משאבי אנוש" בדיוק באותה צורה בה חוסלה משרת יחסי הציבור. הכל הועבר לחברות חיצוניות. 90% מהחברות מחפשות עובדים דרך חברות השמה. אבל גם הללו לא ממש טורחות, ועובדות ישירות עם אתרי אינטרנט. מספר מודעות הדרושים בעיתון קטן והולך באופן קבוע.

משמעות הדבר היא שלמחפש העבודה צפויה תאורטית מסננת כפולה – הראשונה בחברת ההשמה והשניה בחברה עצמה, אם בכלל יגיע לראיון. מעשית מדובר בשלוש מסננות, שכן חברות ההשמה גם הן אינן הקשר הישיר עם מחפש העבודה, והוא צריך קודם לכן להתמודד עם מערך בסיס הנתונים של אתר אינטרנט זה או אחר.

איך זה עובד? חברת ההשמה מקבלת את הדרישה לעובד מהלקוח, נכנסת לאתרי האינטרנט וממלאת את הטפסים המיועדים למחפשי עובדים, הטפסים הללו נשלחים ומאוכסנים בבסיס הנתונים של האתר.
מחפשי העבודה גם הם ממלאים טופס, וגם הוא מאוכסן בבסיס נתונים. כאן מתחילה הבעיה שכן הטפסים אינם מכסים את כל טווח החיפוש האפשרי של מחפש העבודה. ובימים אלו הללו מוכנים להתפשר על אופי המשרה רק כדי למצוא משרה כלשהי.

המערכת שולחת אל מחפשי העבודה הצעות על בסיס השוואתי, היינו לוקחת את הנתונים שלהם ומשווה לנתוני המשרות הפנויות באתר ושולחת את המקורבות ביותר (מקורבות פירושו של דבר אלו המתאימות באחוזים מהמספר הגבוה לנמוך). מצב זה חותך מראש את אלו שיש להם ניסיון מעשי פרקטי בחברות מכובדות, כי מערכת ממוחשבת מתייחסת למספרים בלבד. כך שלעיתים קרובות מנהל פרויקטים בחברת ענק, שתחתיו עבדו 100 עובדים, לא יוכל לקבל משרה לניהול פרויקטים דומים בחברה קטנטונת שמחפשת מנהל צוות של שלושה אנשים.

דוגמה נוספת היא היחס בין נסיון להשכלה: בעבר שנות ניסיון מקצועי נחשבו כמקבילה רלוונטית להשכלה פורמלית בתחום. בשל המערכת ההשוואתית הממוחשבת הדרישה להשכלה רשמית בתחומים שלא היו מקצוע פורמלי בזמנו תפיל מועמדים בעלי ניסיון עוד בטרם תגיע המערכת לבדיקת שנות הניסיון.

אם המחפש איננו מקבל התראות ממוחשבות אלא מחפש באתרים על בסיס מילות מפתח, הוא יתקל באותה בעיה כשיפנה לחברת ההשמה. השוואתיות. המחשב מנהל את כל מערך חיפוש העבודה על בסיס מספרים. אין כאן משאבים ואין כאן אנוש.

שיטת העבודה הנ"ל מאפשרת לחברות לעקוף את חוקי האפלייה. החוק הנ"ל חל על המעסיק אבל לא על חברת ההשמה (לפחות לא כהגדרת החוק) שלא לדבר על העובדה שאפשר בקלילות להגדיר למערכת הממוחשבת גיל או מין כמחסום בלי שאיש ידע או יוכל להתלונן. הוסיפו לזה את העובדה שהחוק עדיין לא מחייב חברות לתת תשובה מפורטת למה לא שכרו אדם זה או אחר ותגלו שהאדם מצא דרך לעקוף את החוק ולא לעבוד קשה, בו זמנית.

המגוחך בכל הסיפור הוא שבסופו של דבר מי שנשכרים הם יותר בני המזל מאשר בעלי הכישורים.

מערכות פחות מתוחכמות סובלות מבעיות אחרות, אנושיות. חברות השמה שאכן מטפלות בקורות חיים באופן ידני מבצעות את הסלקציה על בסיס חולשות האנוש של עובדיהן עצמן: עם פתיחת המשרה מתחילות לזרום פניות, כמות הפניות העצומה גורמת לעובדי חברת ההשמה להיות שאננים ולהשליך לפח באופן כמעט בלתי מבוקר פניות פשוט מתוך ביטחון שהמועמד הרלוונטי יצוץ בקלילות. אבל אז מתחיל הלחץ מצד הלקוח ובמצבי לחץ חברות השמה לא ממש טובות והסלקציה הופכת להיות פחות קפדנית והמועמדים שנשלחים אל הלקוח הם הפחות טובים.

הבדיחה בתחילת הכתבה איננה מצחיקה מכיוון שאכן מועמד שיפנה לחברת ההשמה עם פתיחת המשרה ימצא את פנייתו בתחתית הערימה (או הדואר האלקטרוני אם תרצו). והמעיין בפניות תמיד יתחיל בראש הערימה, באג אנושי.

קורות חיים של אדם בעל ניסיון רב יהיו באופן טבעי ארוכות יותר מאשר בחור צעיר, עצם הדרישה ממנו לצמצם אותם לעמוד או שניים פוגעת בו ומעמידה אותו בשורה אחת עם צעירים חסרי ניסיון.

חיפוש עבודה הוא עסק לא נעים ולעיתים קרובות מבזה. מה שיותר מבזה הוא העובדה שלמרות המכתב המנומס "מצטערים, אינך מתאים למשרה זו. אנחנו מאחלים לך הצלחה בהמשך החיפוש ושומרים את קורות חייך למקרה שיצוץ משהו רלוונטי", הרי ברור לכולם שקורות חיים שנפסלו למשרה אחרת הולכים לפח הדיגיטלי הקרוב. אחרת קשה להסביר מדוע חייב מועמד להגיש פעם אחר פעם את קורות חייו למספר משרות באותה חברת השמה.

המלצות?

1. שקרו במצח נחושה, אתם יודעים לעשות הכל, יש לכם 20 שנות ניסיון אבל אתם בני 30 מקסימום וכן הלאה. ככל שתתאימו יותר לדרישות המערכת כך יגדל הסיכוי שתגיעו לראיון עבודה ושם כבר הכל תלוי בכם.

2. אל תפנו למשרה שהתפרסמה הבוקר. תמתינו כמה ימים, בהתאם למועד הזמינות הנדרש, ואז תשלחו. יש סיכוי שזה יעמיד אתכם בעמדה של ברי המזל.

אפליה על בסיס גיל, מגדר, דת ומוצא בהחלט קיימת. זו עובדה וכמו כל חוק בישראל לא ממש כופים אותו שכן החברות לא מחויבות במתן תשובה למועמד ואחר כך לך תוכיח שאין לך אחות. לכן שוב, ההמלצה העיקרית היא לשקר. למה להם מותר ולכם אסור?

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן