Skip to content

לפיד: השקל חזק מדי

מתכוון לעשות הכל יחד עם המיועדת לתפקיד נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, כדי להחלישו. השקל, שהוא המטבע החזק השנה ביותר ברשימה של 31 מטבעות עיקריים, עלול לפגוע בצמיחה של ישראל

לפיד: השקל חזק מדי

מתכוון לעשות הכל יחד עם המיועדת לתפקיד נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, כדי להחלישו. השקל, שהוא המטבע החזק השנה ביותר ברשימה של 31 מטבעות עיקריים, עלול לפגוע בצמיחה של ישראל

לפיד (צילום: דן בר דוב)
מהו שער חליפין נכון? לפיד (צילום: דן בר דוב)

שר האוצר יאיר לפיד אמר, בראיון לסוכנות הידיעות בלומברג בכנס הדיפלומטים בהרצליה, כי הוא מתכוון להחליש את השקל, שצבר השנה כ-6% מול הדולר, יחד עם קרנית פלוג, המיועדת לתפקיד נגידת בנק ישראל. "אנחנו הולכים לעשות כל שביכולתנו כדי לוודא שאנו מחלישים את השקל", אמר לפיד בראיון והדגיש, כי השקל חזק מדי. אבל סירב להרחיב את הדיבור מה שער החליפין הנכון מבחינתו.

השקל, שהוא המטבע החזק ביותר השנה  בקרב רשימה של 31 מטבעות עיקריים, עלול לפגוע בצמיחה של ישראל, שהיא כלכלה מכוונת יצוא. כממונה מוניטארית של בנק ישראל, מאז שסטנלי פישר פרש מתפקידו, הגבירה פלוג את מדיניות רכישת הדולרים, במטרה לעצור את התחזקות השקל. הבנק גם הודיע כי הוא מתכוון לרכוש בשנה הבאה 3.5 מיליארד דולרים, לעומת כ–2.1 מיליארד דולרים השנה, כדי להתמודד עם ההשפעה של הפקת גז טבעית. בחודש ספטמבר, הבנק רכש כ -600 מיליון דולרים יותר ממה שהיה דרוש לקיזוז.

אחת ההחלטות שפלוג קיבלה לאחרונה הייתה להשאיר על כנה את הריבית במשק, כדי לשמור על יציבות המחירים, ועידוד הצמיחה, כפי שנהג פישר לעשות. אבל פלוג יודעת, כי ניצבת מולה בעיה לא פשוטה שהיא עליית מחירי הנדל"ן והמספר הגבוה של משכנתאות שהישראלים לקחו. בעיה המכבידה לא רק על לוקחי המשכנתאות, אלא גם על הבנקים שנתנו את אותן המשכנתאות.

פרופ' עומר מואב
פרופ' ירון זליכה
פרופ' ירון זליכה

פרופ' עומר מואב – פרופ' ירון זליכה

במאמר שפורסם בעיתון הארץ ב-11 ביולי השנה הגיב פרופ' עומר מואב על התיאוריות של פרופ' ירון זליכה בכל הקשור לצמיחה, ריבית ומחירי הנדל"ן הגואים. מאמר המשקף יותר מכל את גודל המשימה המוטלת היום על שר האוצר לפיד ועל הנגידה פלוג. להלן כמה קטעים רלוונטים מהמאמר:

צמצום פערים

"טענת זליכה, שהחל משנות ה–70 ישראל אינה סוגרת את הפער בתוצר לנפש בהשוואה למדינות המפותחות, ושאי־סגירת הפער עומדת בניגוד לתיאוריה שמדינות עניות צומחות מהר יותר מהמדינות העשירות, אם העניות מנהלות מדיניות כלכלית סבירה. מבחינה מסוימת זו טענה ריקה, שהרי ניתן לטעון שכל מדינה שלא סוגרת את הפער, פשוט מנהלת מדיניות כלכלית שאינה סבירה. את התופעה של צמצום פערים מקובל לכנות “התכנסות” והתיאוריה שזליכה נשען עליה מבוססת על מודל הצמיחה של חתן פרס נובל לכלכלה, רוברט סולו. זליכה טועה טעות נפוצה בפרשנות המודל, שלמעשה אינו מנבא “התכנסות גלובלית” מהסוג שזליכה טוען, אלא התכנסות של מדינות דומות. כך שבסתירה לדבריו, אין תיאוריה כלכלית מקובלת על פיה מדינות עניות צומחות מהר יותר.

"המבחן האמפירי לקיומה של התכנסות הוא פשוט: האם מדינות עניות צומחות בממוצע מהר יותר מהעשירות. כאשר בודקים את הקשר בין התוצר לנפש בשנת 60’ והצמיחה הכלכלית בתוצר לנפש בשנים 1960–2010 מגלים, בסתירה לטענות זליכה, שאין בנתונים עדות להתכנסות. המדינות העניות ב–60’ לא צמחו מהר יותר מהעשירות. גם הנתונים משנת 80’ ועד 2010 מספקים את אותה התוצאה. עבור שתי התקופות, שוב בסתירה לטענות זליכה, ישראל אינה חריגה. מדובר במדינה שאינה ענייה, וצמיחתה דומה לקצב הצמיחה הצפוי ‏(ולמעשה אף מעט גבוה יותר‏) בהתאם לרמת התוצר בשנים 60’ או 80’.

"זליכה מסייג את טענת ההתכנסות למדינות דמוקרטיות. מחקרים רבים אכן נערכו לגבי ההשפעה של דמוקרטיה על צמיחה כלכלית. מסקנתם הכללית היא שקיים מתאם בין צמיחה לדמוקרטיה, אבל כיוון הסיבתיות אינו ברור: אין למעשה ממצאים התומכים בטענה שדמוקרטיה היא הסיבה לצמיחה, ולא תוצאה שלה. אציין שאם זליכה התכוון להגביל את טיעוניו למדינות OECD, אז בקבוצה זו אכן היתה התכנסות לפחות בחלק מהתקופה ‏(אבל אף שם, בניגוד לטענותיו, ישראל אינה חריגה לרעה‏). אם זו כוונתו, לא ברור מדוע החריג את אפריקה דרומית לסהרה ‏(“אצלם זה מלידה”, במילים שלו‏). בכל מקרה, צודק זליכה בכך שרצוי להפעיל בישראל מדיניות מעודדת צמיחה.

עידוד צמיחה

"אבל כיצד מעודדים צמיחה? לזליכה תיאוריה מעניינת, שאינה מקובלת על כלכלנים, כולל הקיינסיאנים שבהם, שהמפתח לצמיחה כלכלית הוא הצריכה הפרטית. הפיגור של ישראל, לטענתו, נובע ממדיניות שאינה מעודדת את הצריכה הפרטית. ישראל, לדבריו, חריגה בשיעור הצריכה הנמוך מהתוצר: 55%, בהשוואה ל–65% במערב.

על פי הגישה הקיינסיאנית (תיאוריה, שפותחה על ידי הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס) בזמן מיתון, הגדלת הביקושים אכן תורמת לתוצר. תיאוריה זו מבחינה בין שלושה סוגי ביקושים עיקריים: צריכה פרטית, צריכה ציבורית והשקעות במבנים וציוד ‏(יש גם את עודף היצוא על היבוא, אך כאן מדובר בגודל קטן יחסית‏). לא ברור מדוע צריכה פרטית בהיקף של 65% מהתוצר, במקביל לצריכה ציבורית והשקעה בהיקף כולל של 35%, עדיפים על פני צריכה פרטית של 55% מהתוצר וצריכה ציבורית והשקעה של 45%. זליכה לא פירסם אף מחקר שמראה שכך הם הדברים…

"זליכה מתיימר לדון בצמיחה כלכלית ארוכת טווח. בשונה ממיצוי כושר הייצור של המשק בזמן מיתון, צמיחה בטווח של עשרות שנים היא תוצאה של הגדלת כושר הייצור של המשק, למשל על ידי השקעה בהון יצרני ובטכנולוגיה. הפניית משאבים לצריכה פרטית על חשבון השקעה דווקא פוגעת בכושר הייצור. מרבית סיפורי ההצלחה הגדולים של צמיחה מהירה בחצי השני של המאה ה-20, כמו “הנמרים האסייתים”, היו מבוססים על הגדלת ההשקעה באמצעות עידוד החיסכון הפרטי ‏(משמע, צמצום הצריכה‏). גם הצמיחה המרשימה של מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הייתה תוצאה של חיסכון כפוי וצריכה פרטית נמוכה.

"אמונתו של זליכה במדיניות לעידוד הצריכה הפרטית כאמצעי להשגת צמיחה כלכלית אינה מבוססת אפוא על ההיגיון או על עובדות. ומה לגבי המספרים שזליכה מנפק בעניין? על פי נתוני OECD, בשנת 2011 שיעור ההוצאה לצריכה בישראל מתוך התמ”ג היה 62.4% והממוצע למדינות OECD היה 58.2%. ישראל הייתה לפיכך מעל הממוצע ודורגה בפועל במקום החמישי אחרי יוון, ארצות הברית, פורטוגל ובריטניה. בשנת 2006 שיעור הצריכה הפרטית בישראל אכן עמד על 55.4%, אך הוא היה רק מעט מתחת לממוצע האירופי של 57.6% וגבוה בהשוואה לקנדה, אוסטריה, הולנד וכל המדינות הנורדיות…

הטעיית נתונים

"זליכה רומז שהממשלה, באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מפיצה שקרים מרושעים על יוקר הדיור, שיעור האבטלה והיקף המשרות החלקיות. מי שמכיר את פרופ’ שלמה יצחקי, שעמד בראש הלמ”ס עד לפני כמה חודשים, ועקב אחרי התהליך שבו ראש הממשלה שיחררוֹ מהתפקיד, מבין שלא ייתכן שיצחקי שיתף פעולה עם הממשלה בהולכת הציבור שולל. ולטענות עצמן: ארגון OECD מפרסם נתונים השוואתיים על היקף המשרות החלקיות ועל האבטלה ארוכת הטווח ‏(מובטלים מעל שנה‏). בניגוד ברור להצהרות של זליכה, בשני המדדים ישראל אינה חריגה כלל.

"זליכה טוען שבישראל שיעור המובטלים לטווח ארוך הוא הגבוה במערב. נתוני OECD חושפים שבישראל שיעור האבטלה ארוכת הטווח נמוך בהרבה מהממוצע במדינות OECD. זליכה טוען עוד ששיעור המשרות החלקיות בישראל הוא הגבוה במערב… על פי נתוני OECD, היקף המשרות החלקיות בישראל נמוך מהממוצע ‏(זליכה, ראוי לציין, טוען שהלמ”ס העביר נתונים לא מדויקים ל–OECD לגבי היקף המשרות החלקיות‏).

ריבית נמוכה

"ומה לגבי ביקורתו על מדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל, שגרמה לעלייה החדה במחירי הדירות? מעטים יחלקו על הטענה שלריבית הנמוכה יש תרומה משמעותית לעליית מחירי הדירות. אך זליכה טוען שהריבית נמוכה מדי… ראשית, את הריבית קובע הנגיד עם ועדה מוניטארית בבנק ישראל, הכוללת אנשים שלא דבק בהם רבב. שנית, לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה. יתרונות אלה עולים מן הסתם על החסרונות בהתייקרות הדיור. בנוסף, כדאי לזכור שהריבית הנמוכה אמנם תורמת ליוקר הדיור, אבל באותה עת היא מוזילה את עלות המשכנתה.

גודל הדירה

"אחת הטענות שמעלה זליכה היא שמדד מחירי הדיור שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוטה מאוד ושהמחירים עלו בפועל יותר מהמדווח לציבור, שכן גודל דירה ממוצעת ירד בשש השנים האחרונות מ-100 מטר מרובע לפחות מ-80. אבל האמת הפוכה. שטח הדירה בישראל גדל ברציפות על פני השנים. בפרט, על פי נתוני הלמ”ס, משנת 2001 ועד 2010 שטח ברוטו ‏(כולל שטח בנוי משותף‏) של דירה חדשה ממוצעת עלה ב–30% – מ–133 מטר מרובע ל–172. לא מדובר בגידול בממוצע שנובע מכך שהבתים שהעשירים בונים עלו מאוד בשטחם, בניגוד לירידה בשטח הדירה של אנשי המעמד הבינוני. חלקן של דירות חמישה חדרים ויותר, מתוך סך הדירות החדשות עלה באותה התקופה מכ–40%, וחצה את רף ה–50%, וחלקן של דירות שלושה חדרים ופחות ירד מחמישית בקירוב לפחות מעשירית.

בניגוד לטענתו של זליכה, שינוי זה בגודל הדירה משוקלל כבר בדרך חישוב מדד מחירי הדיור, ועל כן אין בו כל הטיה מן הסוג שזליכה טוען. זליכה צודק כמובן בכך שיוקר הדיור הוא בעיה. אבל את זה כולנו יודעים. טענותיו בעניין לא מסייעות להבין מהי המדיניות שיכולה להוריד את מחירי הדיור מבלי להגדיל את האבטלה ולפגוע בציבור.

לא חילוקי דעות אידיאולוגיים

"עלול הקורא לחשוב שאולי ביקורתי על התיאוריות של זליכה נובעת מחילוקי דעות אידיאולוגיים. אולי כלכלנים “סוציאליסטים” חושבים שדווקא הצדק עם זליכה? בבלוג “דעת מיעוט” מראיין אורי כץ את פרופ’ יוסי זעירא, מקרו־כלכלן בעל מוניטין, שהיה חבר בצוות המומחים האלטרנטיבי בזמן מחאת קיץ 2011, ותומך בהגדלת ההוצאה הציבורית והמיסוי ברוח התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה. אבל זעירא טוען שהורדת הריבית על ידי בנק ישראל הייתה נכונה, ואינו סבור שעידוד צריכה פרטית תסייע לצמיחה הכלכלית".

[related-posts]

 

1 Comment

  1. יפה
    25 באוקטובר 2013 @ 13:15

    די למכבסת המילים: ירידת ערך השקל = שחיקת שכר. זו מטרת ה"כלכלנים" והלוביסטים האמיתית – להקטין את השכר הריאלי לעובדים ולשם כך כל התרגילים והמניפולציות כשרות.

לפיד (צילום: דן בר דוב)
מהו שער חליפין נכון? לפיד (צילום: דן בר דוב)

שר האוצר יאיר לפיד אמר, בראיון לסוכנות הידיעות בלומברג בכנס הדיפלומטים בהרצליה, כי הוא מתכוון להחליש את השקל, שצבר השנה כ-6% מול הדולר, יחד עם קרנית פלוג, המיועדת לתפקיד נגידת בנק ישראל. "אנחנו הולכים לעשות כל שביכולתנו כדי לוודא שאנו מחלישים את השקל", אמר לפיד בראיון והדגיש, כי השקל חזק מדי. אבל סירב להרחיב את הדיבור מה שער החליפין הנכון מבחינתו.

השקל, שהוא המטבע החזק ביותר השנה  בקרב רשימה של 31 מטבעות עיקריים, עלול לפגוע בצמיחה של ישראל, שהיא כלכלה מכוונת יצוא. כממונה מוניטארית של בנק ישראל, מאז שסטנלי פישר פרש מתפקידו, הגבירה פלוג את מדיניות רכישת הדולרים, במטרה לעצור את התחזקות השקל. הבנק גם הודיע כי הוא מתכוון לרכוש בשנה הבאה 3.5 מיליארד דולרים, לעומת כ–2.1 מיליארד דולרים השנה, כדי להתמודד עם ההשפעה של הפקת גז טבעית. בחודש ספטמבר, הבנק רכש כ -600 מיליון דולרים יותר ממה שהיה דרוש לקיזוז.

אחת ההחלטות שפלוג קיבלה לאחרונה הייתה להשאיר על כנה את הריבית במשק, כדי לשמור על יציבות המחירים, ועידוד הצמיחה, כפי שנהג פישר לעשות. אבל פלוג יודעת, כי ניצבת מולה בעיה לא פשוטה שהיא עליית מחירי הנדל"ן והמספר הגבוה של משכנתאות שהישראלים לקחו. בעיה המכבידה לא רק על לוקחי המשכנתאות, אלא גם על הבנקים שנתנו את אותן המשכנתאות.

פרופ' עומר מואב
פרופ' ירון זליכה
פרופ' ירון זליכה

פרופ' עומר מואב – פרופ' ירון זליכה

במאמר שפורסם בעיתון הארץ ב-11 ביולי השנה הגיב פרופ' עומר מואב על התיאוריות של פרופ' ירון זליכה בכל הקשור לצמיחה, ריבית ומחירי הנדל"ן הגואים. מאמר המשקף יותר מכל את גודל המשימה המוטלת היום על שר האוצר לפיד ועל הנגידה פלוג. להלן כמה קטעים רלוונטים מהמאמר:

צמצום פערים

"טענת זליכה, שהחל משנות ה–70 ישראל אינה סוגרת את הפער בתוצר לנפש בהשוואה למדינות המפותחות, ושאי־סגירת הפער עומדת בניגוד לתיאוריה שמדינות עניות צומחות מהר יותר מהמדינות העשירות, אם העניות מנהלות מדיניות כלכלית סבירה. מבחינה מסוימת זו טענה ריקה, שהרי ניתן לטעון שכל מדינה שלא סוגרת את הפער, פשוט מנהלת מדיניות כלכלית שאינה סבירה. את התופעה של צמצום פערים מקובל לכנות “התכנסות” והתיאוריה שזליכה נשען עליה מבוססת על מודל הצמיחה של חתן פרס נובל לכלכלה, רוברט סולו. זליכה טועה טעות נפוצה בפרשנות המודל, שלמעשה אינו מנבא “התכנסות גלובלית” מהסוג שזליכה טוען, אלא התכנסות של מדינות דומות. כך שבסתירה לדבריו, אין תיאוריה כלכלית מקובלת על פיה מדינות עניות צומחות מהר יותר.

"המבחן האמפירי לקיומה של התכנסות הוא פשוט: האם מדינות עניות צומחות בממוצע מהר יותר מהעשירות. כאשר בודקים את הקשר בין התוצר לנפש בשנת 60’ והצמיחה הכלכלית בתוצר לנפש בשנים 1960–2010 מגלים, בסתירה לטענות זליכה, שאין בנתונים עדות להתכנסות. המדינות העניות ב–60’ לא צמחו מהר יותר מהעשירות. גם הנתונים משנת 80’ ועד 2010 מספקים את אותה התוצאה. עבור שתי התקופות, שוב בסתירה לטענות זליכה, ישראל אינה חריגה. מדובר במדינה שאינה ענייה, וצמיחתה דומה לקצב הצמיחה הצפוי ‏(ולמעשה אף מעט גבוה יותר‏) בהתאם לרמת התוצר בשנים 60’ או 80’.

"זליכה מסייג את טענת ההתכנסות למדינות דמוקרטיות. מחקרים רבים אכן נערכו לגבי ההשפעה של דמוקרטיה על צמיחה כלכלית. מסקנתם הכללית היא שקיים מתאם בין צמיחה לדמוקרטיה, אבל כיוון הסיבתיות אינו ברור: אין למעשה ממצאים התומכים בטענה שדמוקרטיה היא הסיבה לצמיחה, ולא תוצאה שלה. אציין שאם זליכה התכוון להגביל את טיעוניו למדינות OECD, אז בקבוצה זו אכן היתה התכנסות לפחות בחלק מהתקופה ‏(אבל אף שם, בניגוד לטענותיו, ישראל אינה חריגה לרעה‏). אם זו כוונתו, לא ברור מדוע החריג את אפריקה דרומית לסהרה ‏(“אצלם זה מלידה”, במילים שלו‏). בכל מקרה, צודק זליכה בכך שרצוי להפעיל בישראל מדיניות מעודדת צמיחה.

עידוד צמיחה

"אבל כיצד מעודדים צמיחה? לזליכה תיאוריה מעניינת, שאינה מקובלת על כלכלנים, כולל הקיינסיאנים שבהם, שהמפתח לצמיחה כלכלית הוא הצריכה הפרטית. הפיגור של ישראל, לטענתו, נובע ממדיניות שאינה מעודדת את הצריכה הפרטית. ישראל, לדבריו, חריגה בשיעור הצריכה הנמוך מהתוצר: 55%, בהשוואה ל–65% במערב.

על פי הגישה הקיינסיאנית (תיאוריה, שפותחה על ידי הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס) בזמן מיתון, הגדלת הביקושים אכן תורמת לתוצר. תיאוריה זו מבחינה בין שלושה סוגי ביקושים עיקריים: צריכה פרטית, צריכה ציבורית והשקעות במבנים וציוד ‏(יש גם את עודף היצוא על היבוא, אך כאן מדובר בגודל קטן יחסית‏). לא ברור מדוע צריכה פרטית בהיקף של 65% מהתוצר, במקביל לצריכה ציבורית והשקעה בהיקף כולל של 35%, עדיפים על פני צריכה פרטית של 55% מהתוצר וצריכה ציבורית והשקעה של 45%. זליכה לא פירסם אף מחקר שמראה שכך הם הדברים…

"זליכה מתיימר לדון בצמיחה כלכלית ארוכת טווח. בשונה ממיצוי כושר הייצור של המשק בזמן מיתון, צמיחה בטווח של עשרות שנים היא תוצאה של הגדלת כושר הייצור של המשק, למשל על ידי השקעה בהון יצרני ובטכנולוגיה. הפניית משאבים לצריכה פרטית על חשבון השקעה דווקא פוגעת בכושר הייצור. מרבית סיפורי ההצלחה הגדולים של צמיחה מהירה בחצי השני של המאה ה-20, כמו “הנמרים האסייתים”, היו מבוססים על הגדלת ההשקעה באמצעות עידוד החיסכון הפרטי ‏(משמע, צמצום הצריכה‏). גם הצמיחה המרשימה של מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת הייתה תוצאה של חיסכון כפוי וצריכה פרטית נמוכה.

"אמונתו של זליכה במדיניות לעידוד הצריכה הפרטית כאמצעי להשגת צמיחה כלכלית אינה מבוססת אפוא על ההיגיון או על עובדות. ומה לגבי המספרים שזליכה מנפק בעניין? על פי נתוני OECD, בשנת 2011 שיעור ההוצאה לצריכה בישראל מתוך התמ”ג היה 62.4% והממוצע למדינות OECD היה 58.2%. ישראל הייתה לפיכך מעל הממוצע ודורגה בפועל במקום החמישי אחרי יוון, ארצות הברית, פורטוגל ובריטניה. בשנת 2006 שיעור הצריכה הפרטית בישראל אכן עמד על 55.4%, אך הוא היה רק מעט מתחת לממוצע האירופי של 57.6% וגבוה בהשוואה לקנדה, אוסטריה, הולנד וכל המדינות הנורדיות…

הטעיית נתונים

"זליכה רומז שהממשלה, באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מפיצה שקרים מרושעים על יוקר הדיור, שיעור האבטלה והיקף המשרות החלקיות. מי שמכיר את פרופ’ שלמה יצחקי, שעמד בראש הלמ”ס עד לפני כמה חודשים, ועקב אחרי התהליך שבו ראש הממשלה שיחררוֹ מהתפקיד, מבין שלא ייתכן שיצחקי שיתף פעולה עם הממשלה בהולכת הציבור שולל. ולטענות עצמן: ארגון OECD מפרסם נתונים השוואתיים על היקף המשרות החלקיות ועל האבטלה ארוכת הטווח ‏(מובטלים מעל שנה‏). בניגוד ברור להצהרות של זליכה, בשני המדדים ישראל אינה חריגה כלל.

"זליכה טוען שבישראל שיעור המובטלים לטווח ארוך הוא הגבוה במערב. נתוני OECD חושפים שבישראל שיעור האבטלה ארוכת הטווח נמוך בהרבה מהממוצע במדינות OECD. זליכה טוען עוד ששיעור המשרות החלקיות בישראל הוא הגבוה במערב… על פי נתוני OECD, היקף המשרות החלקיות בישראל נמוך מהממוצע ‏(זליכה, ראוי לציין, טוען שהלמ”ס העביר נתונים לא מדויקים ל–OECD לגבי היקף המשרות החלקיות‏).

ריבית נמוכה

"ומה לגבי ביקורתו על מדיניות הריבית הנמוכה של בנק ישראל, שגרמה לעלייה החדה במחירי הדירות? מעטים יחלקו על הטענה שלריבית הנמוכה יש תרומה משמעותית לעליית מחירי הדירות. אך זליכה טוען שהריבית נמוכה מדי… ראשית, את הריבית קובע הנגיד עם ועדה מוניטארית בבנק ישראל, הכוללת אנשים שלא דבק בהם רבב. שנית, לריבית הנמוכה יתרונות רבים ומהותיים בתחום הצמיחה וצמצום האבטלה. יתרונות אלה עולים מן הסתם על החסרונות בהתייקרות הדיור. בנוסף, כדאי לזכור שהריבית הנמוכה אמנם תורמת ליוקר הדיור, אבל באותה עת היא מוזילה את עלות המשכנתה.

גודל הדירה

"אחת הטענות שמעלה זליכה היא שמדד מחירי הדיור שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוטה מאוד ושהמחירים עלו בפועל יותר מהמדווח לציבור, שכן גודל דירה ממוצעת ירד בשש השנים האחרונות מ-100 מטר מרובע לפחות מ-80. אבל האמת הפוכה. שטח הדירה בישראל גדל ברציפות על פני השנים. בפרט, על פי נתוני הלמ”ס, משנת 2001 ועד 2010 שטח ברוטו ‏(כולל שטח בנוי משותף‏) של דירה חדשה ממוצעת עלה ב–30% – מ–133 מטר מרובע ל–172. לא מדובר בגידול בממוצע שנובע מכך שהבתים שהעשירים בונים עלו מאוד בשטחם, בניגוד לירידה בשטח הדירה של אנשי המעמד הבינוני. חלקן של דירות חמישה חדרים ויותר, מתוך סך הדירות החדשות עלה באותה התקופה מכ–40%, וחצה את רף ה–50%, וחלקן של דירות שלושה חדרים ופחות ירד מחמישית בקירוב לפחות מעשירית.

בניגוד לטענתו של זליכה, שינוי זה בגודל הדירה משוקלל כבר בדרך חישוב מדד מחירי הדיור, ועל כן אין בו כל הטיה מן הסוג שזליכה טוען. זליכה צודק כמובן בכך שיוקר הדיור הוא בעיה. אבל את זה כולנו יודעים. טענותיו בעניין לא מסייעות להבין מהי המדיניות שיכולה להוריד את מחירי הדיור מבלי להגדיל את האבטלה ולפגוע בציבור.

לא חילוקי דעות אידיאולוגיים

"עלול הקורא לחשוב שאולי ביקורתי על התיאוריות של זליכה נובעת מחילוקי דעות אידיאולוגיים. אולי כלכלנים “סוציאליסטים” חושבים שדווקא הצדק עם זליכה? בבלוג “דעת מיעוט” מראיין אורי כץ את פרופ’ יוסי זעירא, מקרו־כלכלן בעל מוניטין, שהיה חבר בצוות המומחים האלטרנטיבי בזמן מחאת קיץ 2011, ותומך בהגדלת ההוצאה הציבורית והמיסוי ברוח התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה. אבל זעירא טוען שהורדת הריבית על ידי בנק ישראל הייתה נכונה, ואינו סבור שעידוד צריכה פרטית תסייע לצמיחה הכלכלית".

[related-posts]

 

1 Comment

  1. יפה
    25 באוקטובר 2013 @ 13:15

    די למכבסת המילים: ירידת ערך השקל = שחיקת שכר. זו מטרת ה"כלכלנים" והלוביסטים האמיתית – להקטין את השכר הריאלי לעובדים ולשם כך כל התרגילים והמניפולציות כשרות.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן