Skip to content

הסודות שיתגלו בעוד 50 שנה: האיוולת, הצביעות והמניעים האישיים

מה באמת עומד מאחורי המהלכים המדיניים והאם יש לנו עוד סיכוי לשחרר את פולארד? מדוע בית שמש מוכיחה כי ככל שהגדר גבוהה יותר – השכנים טובים יותר ומדוע יו"ר חברת "טבע" אינו מבין את תלונותיה של מדינת ישראל, על פיטורי העובדים

הסודות שיתגלו בעוד 50 שנה: האיוולת, הצביעות והמניעים האישיים

מה באמת עומד מאחורי המהלכים המדיניים והאם יש לנו עוד סיכוי לשחרר את פולארד? מדוע בית שמש מוכיחה כי ככל שהגדר גבוהה יותר – השכנים טובים יותר ומדוע יו"ר חברת "טבע" אינו מבין את תלונותיה של מדינת ישראל, על פיטורי העובדים

הכל אישי?

בעוד 50 שנה, פחות או יותר – אם לא יקום קודם איזה סנאודן חדש שיוציא הכל החוצה –  ייפתחו התיקים החסויים של המו"מ המתנהל בין ישראל לרשות הפלסטינית בימים אלה. כל הספקולציות, השמועות וההדלפות, שפורסמו עד אז בנושא זה, יתנפצו – או שלא – מול העובדות ההיסטוריות במסמכים הסודיים. רק אז ייחשפו במלוא מערומיהם השיחות הסודיות והמניעים הנסתרים, שהניעו את המנהיגים המעורבים במו"מ הזה.

הייתי נותן הרבה מאוד כדי להיות אחד מההיסטוריונים שלהם תינתן גישה לעשרות אלפי עמודי הפרוטוקולים ולמזכרים והמסרים החסויים. כמה מאותם היסטוריונים ישפשפו, מן הסתם, את עיניהם בתדהמה ויפערו את פיהם בתימהון לנוכח הגילויים על קוצר הראות, האיוולת והצביעות, שעמדו מאחורי כמה מהמהלכים התמוהים והאבסורדיים במו"מ. אבל מה שעשוי להדהים אותם מכל הוא עד כמה המניעים העמוקים ביותר, גם לתהליכים מדיניים הרי גורל כאלה – הם אישיים. איך אמר דון ויטו קורליאונה? "הכל אישי".

הכל אישי - ולא רק במאפיה. דון קורליאונה (צילום: ויקיפדיה)
הכל אישי - ולא רק במאפיה. דון קורליאונה (צילום: ויקיפדיה)

מי שינבור בעוד חמישים שנה במסמכי הבית הלבן והסטייט דיפרטמנט, עשוי למצוא כי מאחורי המהלך – לאלץ באיומי אקדח לרקה, את ישראל והפלסטינים, לגמור תוך תשעה חודשים הסדר קבע – עמדה אמביציה של נשיא כושל, שתחת מנהיגותו קרס מעמדה של ארה"ב בעולם לשפל חסר תקדים. ברק אובמה – שקיבל בתחילת כהונתו פרס נובל לשלום "על החשבון" וביקש להוכיח כי הפרס אכן הגיע לו, חשב כי הנקודה הארכימדית, שבאמצעותה יזיז את כל העולם לכיוונה של ארה"ב, נמצאת דווקא בסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

המסמכים שייחשפו יספרו, מן הסתם, גם על שר חוץ אמביציוזי לא פחות, עם עקשנות של כלב בולדוג, שרוצה – כמו הבוס שלו – להיכנס להיכל התהילה העולמי של עושי השלום. ג'ון קרי הוא ידיד ישראל אמיתי, אך הוא כיוון הרבה מעבר למה שישראל והפלסטינים מסוגלים לתת. בשלב הזה אין שום סיכוי שהסדר קבע בין ישראל לפלסטינים יושג עם תום תשעת חודשי המשא ומתן. אין מצב! אפילו תשע שנים לא יספיקו לכך.

להיסטוריונים יתברר, מן הסתם, כי גם הצד הישראלי עשה את כל השגיאות האפשריות בכניסה למשא ומתן הזה – גם בגלל שיקולים אישיים של פוליטיקאים קצרי ראות. נתניהו מצא את עצמו, נגרר ע"י האמריקנים למו"מ – במקום לצאת ביוזמה מדינית, להסדר ביניים סביר עם הפלסטינים ובמקום לייצר עובדות מדיניות נוחות יחסית – רק משום שביקש להישרד פוליטית, ויהי מה, מבלי לעשות יותר מדי גלים.

נתניהו, כמו נתניהו, בזבז את הזמן וחיכה עד שעצרת האו"ם תפליק לנו סטירה מצלצלת ותצרף את הפלסטינים לאו"ם כמדינה במעמד משקיף. אחר כך המתין עד שהאיחוד האירופי, בתנועת מלקחיים מתואמת  עם ארה"ב, יאיים בהפסקת שיתוף הפעולה הכלכלי והמדעי עם ישראל. לאחר מכן נפל כפרי בשל לידיו של ג'ון קרי, שהמתין מתחת לעץ.

הפגנה נגד שחרור המחבלים בסבב הקודם. לו לפחות היינו מקבלים גם את פולארד (צילום: נירה ידין)
הפגנה נגד שחרור המחבלים בסבב הקודם. לו לפחות היינו מקבלים גם את פולארד (צילום: נירה ידין)

כפוליטיקאי שדואג בראש ובראשונה לאינטרסים הפוליטיים הצרים שלו – ולא לאינטרס של המדינה – העדיף נתניהו לא להסתבך עם שותפיו הקואליציוניים מימין. במקום להקפיא זמנית את הבנייה בהתנחלויות, צעד הפיך בכל עת שיבחר – העדיף נתניהו להחזיר את הגרועים שבמרצחים, לידי הרשות הפלסטינית. מהצעד הזה כבר אין חזרה. לקומבינה הזאת היו שותפים גם נפתלי בנט ומפלגתו וגם שרי הימין בליכוד ובישראל ביתנו. איש מהם לא ממש צייץ. אבל, כשהגיע רגע התשלום ושחרור המחבלים הפך מעניין תיאורטי למהלך מעשי – קמו פתאום צבועי הימין ופצחו בקריאות הקוזאק הנגזל. החל בנפתלי בנט וחבריו למפלגת הבית היהודי וכלה בשרי וסגני השרים, באגף הימני ביותר של הליכוד וישראל ביתנו. להתפטר מהממשלה? לקחת אחריות? – על זה לא חשב איש מהם. כולם חיפשו רק את האליבי, שאותו יציגו בפני בוחריהם.

אילו, לפחות, היה נתניהו מצליח להוציא מהאמריקאים, את שחרור ג'ונתן פולארד, בתמורה לשחרור המחבלים המרצחים – הייתה בכך נחמה לא קטנה. אבל דווקא בעניין הזה, יוכל אולי ראש הממשלה לקבל הזדמנות נוספת ולעשות מקצה שיפורים. לו היה סנאודן חושף (איפה הוא, דווקא כשצריכים אותו?)  כי גם על נתניהו היו האזנות סתר – זה היה יכול להועיל מאוד בעניין שחרור פולארד. אבל לא צריך לחכות לו כדי לחדש את המאבק לשחרור המרגל שנמק בכלא למעלה מרבע מאה. הגילויים האחרונים, אודות הציתותים האמריקאיים לשותפותיה של ארה"ב, מעמידים את פרשת פולארד בפרופורציות נכונות ועשויים להיות רקע נוח מאוד לחידוש המאבק הזה – ואולי גם תוך גיוס ידידים מאוכזבי ארה"ב מאירופה.

גדר גבוהה – שכנים טובים

שרות גדול עשה לנו מעריב, בכתבת התחקיר שלו על הזיופים בבחירות בבית שמש.

הסיפורים מסמרי השיער, על המצביעים החרדיים שלא ידעו לנקוב בשמות ילדיהם; על האזרחים שהיו צריכים להתחנן, כדי להצביע, לאחר שמישהו אחר כבר הגיע בשמם ועל תעודות הזיהוי המזויפות שנמצאו בדירות המסתור – מסבירים יותר מכל מדוע צריך בחירות חוזרות בבית שמש. אם עד עכשיו היה ספק, היום ברור לחלוטין כי אי אפשר לקבל את תוצאות הבחירות האלה. 924 הקולות – שהפרידו בין אלי כהן מועמד החילוניים לבין ראש העירייה מש"ס, משה אבוטבול – הם הפרש קולות שמעליו יתנוסס תמיד דגל שחור של חשד לזיופים.

שני לקחים מיידיים צריכים לעלות כתוצאה מתוצאות הבחירות בבית שמש וממצאי התחקיר במעריב:

  • לו אני המפכ"ל – הייתי ממנה צוות חקירה מיוחד, ובו טובי החוקרים, כדי לפצח את הפרשה ולהביא לדין את האשמים. המשטרה חייבת להיכנס לעובי הקורה של פרשיית הזיופים בבית שמש ולחקור בלי מורא ובלי משוא פנים מי היה שותף לזיופים האלה ובעיקר מי עמד מאחוריהם ומי ארגן אותם. כי לא יכול להיות מצב שבו 200 תעודות זהות מזויפות, הגיעו סתם כך למקום המסתור מבלי שהייתה מאחורי זה יד מארגנת ומכוונת. זהו מבצע שדורש גם לוגיסטיקה לא מבוטלת שבניהולה מעורבים לא מעט אנשים. 200 תעודות הזהות הללו עלולות להתגלות כקצהו של קרחון שמתחתיו הר גדול. ומי יודע? אולי יתגלו בחקירה כזאת ממצאים ששלוחותיהם מגיעות  הרבה מעבר לבחירות המקומיות בבית שמש.
  • הלקח המיידי השני מהזיופים האלו הוא עריכת בחירות חוזרות – ויפה שעה אחת קודם. הבחירות הללו צריכות להיערך מוקדם ככל האפשר, תחת מטריה משטרתית כבדה ופיקוח חסר תקדים שימנע את זיוף התוצאות. שר הפנים, גדעון סער, הוא שצריך להוביל את המהלך הזה.
משה אבוטבול. ניצח על חודן של כ-900 קולות. כמה מהקולות זוייפו? (צילום: ויקיפדיה)
משה אבוטבול. ניצח על חודן של כ-900 קולות. כמה מהקולות זוייפו? (צילום: ויקיפדיה)

לטווח היותר רחוק, כמעט אין מנוס מהפרדה בין שני חלקי העיר המסוכסכת הזאת. בית שמש היא הוכחה חיה לכך שחרדים וחילוניים יכולים לחיות יחד – רק כאשר גדר גבוהה מפרידה ביניהם. "חומה גבוהה – שכנים טובים", כמאמר הפתגם האנגלי הוותיק.

בזמנו כפה בית המשפט הגבוה לצדק, על תושבי קציר, לאפשר לבני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, תושבי באקה אל-גרבייה, להתגורר ביישובם ולהצטרף לאגודה השיתופית קציר. בשמו של השוויון קבע בג"ץ כי התרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. בניגוד לרוב בקהילה המשפטית, שאמר במקהלה "אמן" לפסק דין קעדאן, הביעה פרופ' רות גביזון דעה אמיצה ויוצאת דופן. במאמר שכתבה ב"הארץ", קבעה פרופ' גביזון כי ליהודים החיים ביישוב קטן עומדת הזכות לרצות להתגורר ביישוב שתרבותו הציבורית מתאימה להם, ממש כפי שזכות זו קיימת לערבים או לחרדים. "זו אחת הסיבות שיהודים באו לישראל על מנת לממש בה את זכותם להגדרה עצמית. שוויון פירושו לא יישובים דו-לאומיים כפויים אלא סידורי התיישבות הולמים לכל הקבוצות", כתבה גביזון.

אני, הקטן, מזדהה באופן מוחלט עם עמדתה של רות גביזון. כל ניסיון לכפות אוכלוסייה מסוג אחד על אוכלוסייה מסוג אחר, גם אם בשם "המלחמה בגזענות" – הוא גם צביעות וגם נידון מראש לכישלון כניסיון לערבב שמן במים. כפי שאני מתנגד להתנחלויות יהודיות בלב שכונות ערביות ולמאחזים חילוניים בלב שכונות דתיות וחרדיות – כך אני מתנגד לכפות אוכלוסייה חרדית על ציבור חילוני. ניסיון כפייה כזה גם אינו מוסרי. לכל אחד הזכות לחיות את חייו כאמונתו וכהבנתו – בלי שינסו לכפות עליו אורח חיים זר ובלי שהוא ינסה לכפות את עצמו או את אורח חייו על אוכלוסייה אחרת.

פינת הטבע

לחוסר הבושה, כך מסתבר, אין גבולות ואין תחתית. מדי שבוע בשבוע מדגים לנו מישהו אחר בחברת הענק הזאת, עד כמה היא משתינה עלינו מגבוה ועד כמה היא אטומה.

השבוע עשה זאת – ובגדול – יו"ר טבע פיליפ פרוסט. האיש קיבל בשנה שעברה, עפ"י "גלובס",  החזר הוצאות שנתי בגין שימוש במטוסו הפרטי, לצורך נסיעות עסקיות שקשורות לטבע, בגובה של 700 אלף דולר. כמו כן, אושרו לו הוצאות נוספות בסך 298 אלף דולר עבור הטיסות שערך בשנת 2011.

מפעל טבע בהר חוצבים. היישר מהמקפצה (צילום: ויקיפדיה)
מפעל טבע בהר חוצבים. היישר מהמקפצה (צילום: ויקיפדיה)

בראיון ל"גלובס" אומר פרוסט: "מדהים שבשום מדינה אחרת לא היו תגובות להודעה על הקיצוצים. ישראל היא המקום היחיד שבו היו אי-פעם בעיות. אני לא מבין את זה. לטבע יש עבר מאוד טוב בפיטורים נאותים ואולי היינו יכולים להציג את המידע טוב יותר".

אתם הבנתם את זה? האיש לא מבין למה מדינת ישראל – ששפכה על חברת טבע 12 מיליארד שקלים – מתלוננת. איך זה עולה על דעתנו להתלונן? ודווקא על חברה שיש לה "עבר מאוד טוב בפיטורים נאותים".

ואם הדברים האלה אינם מעידים על קפיטליזם חזירי, בצורתו המזוקקת ביותר – איני יודע קפיטליזם חזירי מהו.

וכשהמראיינת גלי ויינרב מצטטת את מאיר חת, יו"ר טבע לשעבר, שאמר לאחרונה כי הוא לא מבין מדוע חברה "מסכנה" כמו טבע צריכה לממן ליו"ר שלה את הוצאות המטוס הפרטי – מתפוצץ עליה פיליפ פרוסט. "מה הקשר למטוס? טבע לא מממנת בכלל את הוצאות המטוס שלי למעט הוצאות הדלק, וזה החזר הוצאות רגיל וסביר. העלות האמיתית של המטוס היא התחזוקה שלו, ובכל פעם שאני טס בשביל טבע – לי זה עולה יותר".

רחמנות, יהודים. רחמנות…

הכל אישי?

בעוד 50 שנה, פחות או יותר – אם לא יקום קודם איזה סנאודן חדש שיוציא הכל החוצה –  ייפתחו התיקים החסויים של המו"מ המתנהל בין ישראל לרשות הפלסטינית בימים אלה. כל הספקולציות, השמועות וההדלפות, שפורסמו עד אז בנושא זה, יתנפצו – או שלא – מול העובדות ההיסטוריות במסמכים הסודיים. רק אז ייחשפו במלוא מערומיהם השיחות הסודיות והמניעים הנסתרים, שהניעו את המנהיגים המעורבים במו"מ הזה.

הייתי נותן הרבה מאוד כדי להיות אחד מההיסטוריונים שלהם תינתן גישה לעשרות אלפי עמודי הפרוטוקולים ולמזכרים והמסרים החסויים. כמה מאותם היסטוריונים ישפשפו, מן הסתם, את עיניהם בתדהמה ויפערו את פיהם בתימהון לנוכח הגילויים על קוצר הראות, האיוולת והצביעות, שעמדו מאחורי כמה מהמהלכים התמוהים והאבסורדיים במו"מ. אבל מה שעשוי להדהים אותם מכל הוא עד כמה המניעים העמוקים ביותר, גם לתהליכים מדיניים הרי גורל כאלה – הם אישיים. איך אמר דון ויטו קורליאונה? "הכל אישי".

הכל אישי - ולא רק במאפיה. דון קורליאונה (צילום: ויקיפדיה)
הכל אישי - ולא רק במאפיה. דון קורליאונה (צילום: ויקיפדיה)

מי שינבור בעוד חמישים שנה במסמכי הבית הלבן והסטייט דיפרטמנט, עשוי למצוא כי מאחורי המהלך – לאלץ באיומי אקדח לרקה, את ישראל והפלסטינים, לגמור תוך תשעה חודשים הסדר קבע – עמדה אמביציה של נשיא כושל, שתחת מנהיגותו קרס מעמדה של ארה"ב בעולם לשפל חסר תקדים. ברק אובמה – שקיבל בתחילת כהונתו פרס נובל לשלום "על החשבון" וביקש להוכיח כי הפרס אכן הגיע לו, חשב כי הנקודה הארכימדית, שבאמצעותה יזיז את כל העולם לכיוונה של ארה"ב, נמצאת דווקא בסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

המסמכים שייחשפו יספרו, מן הסתם, גם על שר חוץ אמביציוזי לא פחות, עם עקשנות של כלב בולדוג, שרוצה – כמו הבוס שלו – להיכנס להיכל התהילה העולמי של עושי השלום. ג'ון קרי הוא ידיד ישראל אמיתי, אך הוא כיוון הרבה מעבר למה שישראל והפלסטינים מסוגלים לתת. בשלב הזה אין שום סיכוי שהסדר קבע בין ישראל לפלסטינים יושג עם תום תשעת חודשי המשא ומתן. אין מצב! אפילו תשע שנים לא יספיקו לכך.

להיסטוריונים יתברר, מן הסתם, כי גם הצד הישראלי עשה את כל השגיאות האפשריות בכניסה למשא ומתן הזה – גם בגלל שיקולים אישיים של פוליטיקאים קצרי ראות. נתניהו מצא את עצמו, נגרר ע"י האמריקנים למו"מ – במקום לצאת ביוזמה מדינית, להסדר ביניים סביר עם הפלסטינים ובמקום לייצר עובדות מדיניות נוחות יחסית – רק משום שביקש להישרד פוליטית, ויהי מה, מבלי לעשות יותר מדי גלים.

נתניהו, כמו נתניהו, בזבז את הזמן וחיכה עד שעצרת האו"ם תפליק לנו סטירה מצלצלת ותצרף את הפלסטינים לאו"ם כמדינה במעמד משקיף. אחר כך המתין עד שהאיחוד האירופי, בתנועת מלקחיים מתואמת  עם ארה"ב, יאיים בהפסקת שיתוף הפעולה הכלכלי והמדעי עם ישראל. לאחר מכן נפל כפרי בשל לידיו של ג'ון קרי, שהמתין מתחת לעץ.

הפגנה נגד שחרור המחבלים בסבב הקודם. לו לפחות היינו מקבלים גם את פולארד (צילום: נירה ידין)
הפגנה נגד שחרור המחבלים בסבב הקודם. לו לפחות היינו מקבלים גם את פולארד (צילום: נירה ידין)

כפוליטיקאי שדואג בראש ובראשונה לאינטרסים הפוליטיים הצרים שלו – ולא לאינטרס של המדינה – העדיף נתניהו לא להסתבך עם שותפיו הקואליציוניים מימין. במקום להקפיא זמנית את הבנייה בהתנחלויות, צעד הפיך בכל עת שיבחר – העדיף נתניהו להחזיר את הגרועים שבמרצחים, לידי הרשות הפלסטינית. מהצעד הזה כבר אין חזרה. לקומבינה הזאת היו שותפים גם נפתלי בנט ומפלגתו וגם שרי הימין בליכוד ובישראל ביתנו. איש מהם לא ממש צייץ. אבל, כשהגיע רגע התשלום ושחרור המחבלים הפך מעניין תיאורטי למהלך מעשי – קמו פתאום צבועי הימין ופצחו בקריאות הקוזאק הנגזל. החל בנפתלי בנט וחבריו למפלגת הבית היהודי וכלה בשרי וסגני השרים, באגף הימני ביותר של הליכוד וישראל ביתנו. להתפטר מהממשלה? לקחת אחריות? – על זה לא חשב איש מהם. כולם חיפשו רק את האליבי, שאותו יציגו בפני בוחריהם.

אילו, לפחות, היה נתניהו מצליח להוציא מהאמריקאים, את שחרור ג'ונתן פולארד, בתמורה לשחרור המחבלים המרצחים – הייתה בכך נחמה לא קטנה. אבל דווקא בעניין הזה, יוכל אולי ראש הממשלה לקבל הזדמנות נוספת ולעשות מקצה שיפורים. לו היה סנאודן חושף (איפה הוא, דווקא כשצריכים אותו?)  כי גם על נתניהו היו האזנות סתר – זה היה יכול להועיל מאוד בעניין שחרור פולארד. אבל לא צריך לחכות לו כדי לחדש את המאבק לשחרור המרגל שנמק בכלא למעלה מרבע מאה. הגילויים האחרונים, אודות הציתותים האמריקאיים לשותפותיה של ארה"ב, מעמידים את פרשת פולארד בפרופורציות נכונות ועשויים להיות רקע נוח מאוד לחידוש המאבק הזה – ואולי גם תוך גיוס ידידים מאוכזבי ארה"ב מאירופה.

גדר גבוהה – שכנים טובים

שרות גדול עשה לנו מעריב, בכתבת התחקיר שלו על הזיופים בבחירות בבית שמש.

הסיפורים מסמרי השיער, על המצביעים החרדיים שלא ידעו לנקוב בשמות ילדיהם; על האזרחים שהיו צריכים להתחנן, כדי להצביע, לאחר שמישהו אחר כבר הגיע בשמם ועל תעודות הזיהוי המזויפות שנמצאו בדירות המסתור – מסבירים יותר מכל מדוע צריך בחירות חוזרות בבית שמש. אם עד עכשיו היה ספק, היום ברור לחלוטין כי אי אפשר לקבל את תוצאות הבחירות האלה. 924 הקולות – שהפרידו בין אלי כהן מועמד החילוניים לבין ראש העירייה מש"ס, משה אבוטבול – הם הפרש קולות שמעליו יתנוסס תמיד דגל שחור של חשד לזיופים.

שני לקחים מיידיים צריכים לעלות כתוצאה מתוצאות הבחירות בבית שמש וממצאי התחקיר במעריב:

  • לו אני המפכ"ל – הייתי ממנה צוות חקירה מיוחד, ובו טובי החוקרים, כדי לפצח את הפרשה ולהביא לדין את האשמים. המשטרה חייבת להיכנס לעובי הקורה של פרשיית הזיופים בבית שמש ולחקור בלי מורא ובלי משוא פנים מי היה שותף לזיופים האלה ובעיקר מי עמד מאחוריהם ומי ארגן אותם. כי לא יכול להיות מצב שבו 200 תעודות זהות מזויפות, הגיעו סתם כך למקום המסתור מבלי שהייתה מאחורי זה יד מארגנת ומכוונת. זהו מבצע שדורש גם לוגיסטיקה לא מבוטלת שבניהולה מעורבים לא מעט אנשים. 200 תעודות הזהות הללו עלולות להתגלות כקצהו של קרחון שמתחתיו הר גדול. ומי יודע? אולי יתגלו בחקירה כזאת ממצאים ששלוחותיהם מגיעות  הרבה מעבר לבחירות המקומיות בבית שמש.
  • הלקח המיידי השני מהזיופים האלו הוא עריכת בחירות חוזרות – ויפה שעה אחת קודם. הבחירות הללו צריכות להיערך מוקדם ככל האפשר, תחת מטריה משטרתית כבדה ופיקוח חסר תקדים שימנע את זיוף התוצאות. שר הפנים, גדעון סער, הוא שצריך להוביל את המהלך הזה.
משה אבוטבול. ניצח על חודן של כ-900 קולות. כמה מהקולות זוייפו? (צילום: ויקיפדיה)
משה אבוטבול. ניצח על חודן של כ-900 קולות. כמה מהקולות זוייפו? (צילום: ויקיפדיה)

לטווח היותר רחוק, כמעט אין מנוס מהפרדה בין שני חלקי העיר המסוכסכת הזאת. בית שמש היא הוכחה חיה לכך שחרדים וחילוניים יכולים לחיות יחד – רק כאשר גדר גבוהה מפרידה ביניהם. "חומה גבוהה – שכנים טובים", כמאמר הפתגם האנגלי הוותיק.

בזמנו כפה בית המשפט הגבוה לצדק, על תושבי קציר, לאפשר לבני הזוג עאדל ואימאן קעדאן, תושבי באקה אל-גרבייה, להתגורר ביישובם ולהצטרף לאגודה השיתופית קציר. בשמו של השוויון קבע בג"ץ כי התרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. בניגוד לרוב בקהילה המשפטית, שאמר במקהלה "אמן" לפסק דין קעדאן, הביעה פרופ' רות גביזון דעה אמיצה ויוצאת דופן. במאמר שכתבה ב"הארץ", קבעה פרופ' גביזון כי ליהודים החיים ביישוב קטן עומדת הזכות לרצות להתגורר ביישוב שתרבותו הציבורית מתאימה להם, ממש כפי שזכות זו קיימת לערבים או לחרדים. "זו אחת הסיבות שיהודים באו לישראל על מנת לממש בה את זכותם להגדרה עצמית. שוויון פירושו לא יישובים דו-לאומיים כפויים אלא סידורי התיישבות הולמים לכל הקבוצות", כתבה גביזון.

אני, הקטן, מזדהה באופן מוחלט עם עמדתה של רות גביזון. כל ניסיון לכפות אוכלוסייה מסוג אחד על אוכלוסייה מסוג אחר, גם אם בשם "המלחמה בגזענות" – הוא גם צביעות וגם נידון מראש לכישלון כניסיון לערבב שמן במים. כפי שאני מתנגד להתנחלויות יהודיות בלב שכונות ערביות ולמאחזים חילוניים בלב שכונות דתיות וחרדיות – כך אני מתנגד לכפות אוכלוסייה חרדית על ציבור חילוני. ניסיון כפייה כזה גם אינו מוסרי. לכל אחד הזכות לחיות את חייו כאמונתו וכהבנתו – בלי שינסו לכפות עליו אורח חיים זר ובלי שהוא ינסה לכפות את עצמו או את אורח חייו על אוכלוסייה אחרת.

פינת הטבע

לחוסר הבושה, כך מסתבר, אין גבולות ואין תחתית. מדי שבוע בשבוע מדגים לנו מישהו אחר בחברת הענק הזאת, עד כמה היא משתינה עלינו מגבוה ועד כמה היא אטומה.

השבוע עשה זאת – ובגדול – יו"ר טבע פיליפ פרוסט. האיש קיבל בשנה שעברה, עפ"י "גלובס",  החזר הוצאות שנתי בגין שימוש במטוסו הפרטי, לצורך נסיעות עסקיות שקשורות לטבע, בגובה של 700 אלף דולר. כמו כן, אושרו לו הוצאות נוספות בסך 298 אלף דולר עבור הטיסות שערך בשנת 2011.

מפעל טבע בהר חוצבים. היישר מהמקפצה (צילום: ויקיפדיה)
מפעל טבע בהר חוצבים. היישר מהמקפצה (צילום: ויקיפדיה)

בראיון ל"גלובס" אומר פרוסט: "מדהים שבשום מדינה אחרת לא היו תגובות להודעה על הקיצוצים. ישראל היא המקום היחיד שבו היו אי-פעם בעיות. אני לא מבין את זה. לטבע יש עבר מאוד טוב בפיטורים נאותים ואולי היינו יכולים להציג את המידע טוב יותר".

אתם הבנתם את זה? האיש לא מבין למה מדינת ישראל – ששפכה על חברת טבע 12 מיליארד שקלים – מתלוננת. איך זה עולה על דעתנו להתלונן? ודווקא על חברה שיש לה "עבר מאוד טוב בפיטורים נאותים".

ואם הדברים האלה אינם מעידים על קפיטליזם חזירי, בצורתו המזוקקת ביותר – איני יודע קפיטליזם חזירי מהו.

וכשהמראיינת גלי ויינרב מצטטת את מאיר חת, יו"ר טבע לשעבר, שאמר לאחרונה כי הוא לא מבין מדוע חברה "מסכנה" כמו טבע צריכה לממן ליו"ר שלה את הוצאות המטוס הפרטי – מתפוצץ עליה פיליפ פרוסט. "מה הקשר למטוס? טבע לא מממנת בכלל את הוצאות המטוס שלי למעט הוצאות הדלק, וזה החזר הוצאות רגיל וסביר. העלות האמיתית של המטוס היא התחזוקה שלו, ובכל פעם שאני טס בשביל טבע – לי זה עולה יותר".

רחמנות, יהודים. רחמנות…

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן