Skip to content

עם כל הכבוד לילדים, הזוגיות יותר חשובה

הורים טריים (וגם ותיקים, לפעמים) נמצאים במצב מתמיד של עייפות וחוסר שינה. אבל אם לא נדאג לנישואין שלנו, נהיה עייפים, חסרי שינה, וגם בודדים. מאת אמונה ברוורמן
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אני יודעת, הורים טריים (וגם ותיקים, לפעמים) נמצאים במצב מתמיד של עייפות וחוסר שינה. אבל אם לא נדאג לנישואין שלנו, נהיה עייפים, חסרי שינה, וגם בודדים 

מאת אמונה ברוורמן

יד ביד
להקדיש זמן זה לזה (צילום: imagerymajestic / FreeDigitalPhotos.net)

כשני שליש מהזוגות רואים ירידה באיכות מערכת היחסים שלהם תוך שלוש שנים מלידת הילד הראשון, טוען מחקר עליו קראתי. מדובר בירידה משמעותית, והמחקר מפתח תיאוריות מדוע זה כך. בעוד שנכון שהשאלות מי יקום בלילה (מי שאף פעם לא העמיד פנים שהוא ישן כדי שבן/בת זוגו יקום לתינוק, שירים יד!) ומי יחליף את הטיטול הבא, יכולות להוות מקור למתח, אני לא חושבת שהדבר יכול לתרץ את הסטטיסטיקה הדרמטית הזאת.

אני מאמינה שהשאלות האמיתיות הן כיצד אנחנו רואים את הנישואין כעת, כשיש לנו ילד? כיצד הבעל, ועכשיו האב, רואה את תפקידו החדש? כיצד האישה ועכשיו האם, רואה את תפקידה?

נראה לי שאיכות הנישואין יורדת אם אחד מהצדדים טועה ושוכח ממערכת היחסים המרכזית שלו.

פעמים רבות אמהות מרגישות שהאמהוּת הפכה להיות הציר המרכזי והיחיד בחייהן. אם הן חושבות בכלל על בעליהן, הן מחליטות שמכיוון שהוא מבוגר, צרכיו האישיים יכולים לחכות. אמנם זה נכון ברגע שתינוק צורח כדי לאכול או כדי שיחליפו לו, אבל זה לא נכון כעיקרון כללי לכל שאר הזמן. הצרכים של בן הזוג – או עדיף שנאמר, צרכי הנישואין – עדיין קודמים.

אנחנו עדיין צריכים לקבוע זמן עבור בן/בת הזוג, אפילו אם הוא חייב להיות, מתוך הכרח, קצרצר. כן, אני יודעת, הורים טריים (וגם ותיקים, לפעמים) עייפים וחסרי שינה, אבל אם לא נדאג לנישואין שלנו, נהיה עייפים, חסרי שינה, וגם בודדים!

יש נשים שצריכות להילחם גם באינסטינקט שאומר להן שהן "יודעות הכי טוב" או שהן צריכות לעשות הכל בעצמן, שהרבה פעמים משאיר את הבעל בהרגשה של צופה מבחוץ, וגרוע יותר – גם חסר תועלת (תחושה שגברים מתעבים במיוחד).

גידול ילדים אינו אך ורק "תפקיד נשי"

מצד שני, הגברים צריכים לקפוץ למים ולהפגין השתתפות פעילה. גידול ילדים אינו אך ורק "תפקיד נשי", ובעלים/אבות צריכים להיות זמינים מבחינה רגשית ופיזית לנשותיהם וילדיהם (החלפת טיטול אינה מיומנות נשית בלבד).

לגברים יש התמודדויות משלהם. פעמים רבות הם צריכים להילחם בהגבלות הראשוניות של תפקידם (במיוחד אם נשותיהם מניקות) ובקנאה. כן, קראתם נכון. למרות שכמעט ולא מודים בזה בציבור, בעלים רבים מקנאים בזמן ובתשומת הלב שהתינוקות מקבלים, זמן שלדעתם נלקח מהם. הם לא תמיד טועים… אבל הם צריכים להיות מודעים לרגש, ואז לעבור לחשיבה מציאותית יותר, ואעז לומר, נאורה יותר.

כמו כל הבעיות בנישואין, גם הבעיות האלה נפתרות דרך מודעות, שיחה ומאמץ. ומכיוון שאנחנו אומרים ששלושה שותפים ביצירת הוולד – האם, האב והקב"ה – לא יזיק לגייס גם את העזרה שלו.

חשבו על ההורות כעל הרפתקה/אחריות/אתגר נוסף ששניכם יוצאים אליו ביחד. הקדישו (לפחות) 10-15 דקות ביום כדי לשוחח, להתחבר. אפילו אם העיניים של אחד מכם חצי עצומות, המאמץ ייצור את השינוי. נסו לפנות לשם כך זמן קבוע והגיוני. אחרי שאחד מהילדים שלנו נולד, בעלי החליט שכשאני אקום להנקה של (בערך) שתיים לפנות בוקר, גם הוא יקום ואז נפטפט. תרשו לי לומר רק שאני לא ממליצה על האסטרטגיה הזאת.

זכרו שהילד הזה הוא מתנה לשניכם כדי שתגדלו אותו, והזדמנות לצמיחה אישית ולצמיחה זוגית.

וזכרו, בגמרא כתוב ש"אין איש מת אלא לאשתו". ודאי שתרצו לדעת שטיפחתם את הנישואין שלכם לאורך הדרך, וזה מתחיל כבר בהתחלה. אם כבר טעיתם בנושא הזה, אתם עדיין יכולים לאחות את השברים, אבל זה קשה יותר.

ואם אלה עדיין ימי ההתחלה שלכם, אל תיקחו סיכון. תנו לבני הזוג שלכם תשומת לב לעתים הכי קרובות שאתם יכולים. ואני מתכוונת לשני בני הזוג! אל תזלזלו בצרכיהם. בקשו את עזרתם. שתפו אותם בפחדיכם ובהנאותיכם.

תוצאות המחקר הזה מטרידות אותי במיוחד משום שזה לא צריך להיות ככה (לכל הפחות לא לפני שהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות!).

אמונה ברוורמן היא בעלת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת טורונטו, ותואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת פפרדין. היא גרה בלוס-אנג'לס עם בעלה ותשעת ילדיה. היא ובעלה עובדים באש-התורה. 
  • באדיבות אש התורה – www.aish.co.il – אתר עם חוכמת חיים
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן