האם אפשר לחיות מכתיבה?  

אֵלֵךְ לְעוֹלָמִי כְּשֶׁאֵלֵךְ לְעוֹלָמִי.
אֲנָשִׁים הוֹלְכִים לְעוֹלָמָם כָּל חַיֵּיהֶם.
הֵם לֹא מְבִינִים מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בַּחַיִּים,
וּמִתְקַשִּׁים לְהָבִין מָה הַחַיִּים עוֹשִׂים בָּהֶם.

אנשים. כְּשֶׁהֵם לְיָדִי אֲנִי אָצוּר כְּמוֹ שֶׁמֶן בְּזַיִת. הוֹ, לֹא. יוֹתֵר כְּמוֹ קַו רָקִיעַ בַּנָּהָר. מִפְּנֵיהֶם דָּרוּשׁ לִי מָקוֹם לִקְרֹא לוֹ בַּיִת. רָצוּי עִם אָח. שֶׁיִּבְעַר. וְיִבְעַר. וּנְחוּצָה גַּם דֶּרֶךְ פְּתוּחָה וּרְחָבָה. וְאַהֲבָה – לְשֵׁם מָה הִיא נְחוּצָה לִי, וּלְשֵׁם מָה נְחוּצִים לִי אֲנָשִׁים אוֹ אֲפִלּוּ אֶחָד, מֵאַיִן הֵם צָצִים לִי בְּיַחַד, אוֹ אֲפִלּוּ לְבַד? אֲנִי אוֹמֵר: לֹא לְהִתְפַּתּוֹת לְחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם. תָּמִיד לִהְיוֹת דָּרוּךְ. תָּמִיד זָהִיר לְיָדָם. לֹא יַזִּיק – בַּמִּנּוּן הַנָּכוֹן – לִהְיוֹת גַּם חָרֵד. צְעָדִים פּוֹסְעִים אֶל הָרַגְלַיִם בִּלְעָדַי. תְּנוּפָה נוֹשֶׁבֶת לַיָּדַיִם בִּלְעָדַי. וּמַצְפְּנִים שְׁתוּלִים בַּפְּעָלִים: נִפְגַּשְׁנוּ. מִתְוַדְּעִים. נִפָּרֵד.

מֵהַתְחָלָה. אֵינִי אָצוּר כְּמוֹ קַו רָקִיעַ בַּנָּהָר. הוֹ, לֹא. יוֹתֵר כְּמוֹ תָּכְנִית בְּרִיחָה בְּאָסִיר. אֵין לִי בַּיִת עִם אָח שֶׁיִּבְעַר וְהַדֶּרֶךְ לֹא פְּתוּחָה. לְהַחְסִיר נוֹכְחוּת זֶה לִהְיוֹת יוֹתֵר. מִפְּנֵיהֶם נְשׂוּאוֹת הָעֵינַיִם לָאֲדָמָה, הַמַּבָּט חוֹתֵר לַצְּדָדִים. לַהֲקוֹת עֲנָנִים מִשְׁתּוֹקְקוֹת מַטָּה. לְטַשְׁטֵשׁ סִימָנֵי דֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. לְכַסּוֹת בְּעָלִים. לִהְיוֹת נְתִיבֵי מַיִם בֵּין הָרִים תְּלוּלִים. מָה צָרִיךְ הָהָר קִרְבַת הָרִים, לְשֵׁם מָה זָקוּק הַפְיוֹרְד לִפְיוֹרְדִים אֲחֵרִים, הַבְּרוֹשׁ – לְעוֹד בְּרוֹשִׁים? וּמָה אֲנָשִׁים.

לֹא לְהִתְפַּתּוֹת. עָלַי לָקוּם, לָלֶכֶת, לַעֲזֹב. לְהָדִיחַ כֵּלִים נְגוּעִים בִּידֵי זָרִים בַּבַּיִת. לְטַאטֵא עִקְּבוֹת פּוֹלְשִׁים, לְנַעֵר רֵיחָם מִכָּרִים וּכְסָתוֹת. לְסַלֵּק לֹא קְרוּאִים. לֹא לְהִתְפַּתּוֹת. הָרַמְזוֹרִים מוּבָנִים לִי. וַאֲנִי לָהֶם. פִּקּוּדֵי מַעֲלִיּוֹת נַעֲנִים לִי. וַאֲנִי לָהֶם. מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל בֵּיתִיִּים מִתְכַּוְּנִים לִי. וַאֲנִי לָהֶם. אֲנָשִׁים לֹא לִי וְאֵינִי לָהֶם.

וְכָל הַשִּׁגָּיוֹן שֶׁל מַהַלְכֵיהֶם רַע מִנְּעוּרָיו. וְרַב לִי מֵהֶם. מָה לָהֶם לְעַרְסֵל אוֹתִי, לְהִתְכַּרְבֵּל בִּי, לִדְרֹשׁ עָלַי חָסוּת, לְהַזְמִין אֶצְלִי מַחֲסֶה? כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ לַחֲדַר הַשֵּׁנָה מַתְחִילָה בַּסָּלוֹן, בְּקִרְבָתָם אֲנִי זָקוּק תָּמִיד

לְדֶלֶת אוֹ חַלּוֹן. וְלִהְיוֹת מְלֻטָּף בִּידֵי עֵצִים וְהָאָרֶץ וּצְבָא הַשָּׁמַיִם. הִנֵּה פּוֹסְעִים צְעָדַי בִּלְעָדַי. תְּנוּפָה נוֹשֶׁבֶת אֶל יָדַי בִּלְעָדַי. וְעַכְשָׁו לָרוּץ. לֶאֱטֹם אָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מִתְלַחְשְׁשִׁים מְשַׁגְּרִים צַוָּארָם כְּלַהַק בְּרוֹשִׁים. גּוֹזְלִים לִי אִוְשָׁה מֵאֵשׁ, קוֹלוֹת תַּנִּים מִלַּיְלָה. הַפֶּה מֵנִיעַ אֶת שְׂפָתַי חֲרִישִׁית, וְרוֹעֵשׁ כְּמִנְיָן. עֲנָנִים מַמְטִירִים דַּעְתָּם מִלְמַעְלָה וְעַל גַּג הַבִּנְיָן… אוּלַי אֲטַפֵּס אֲבָל אֲנִי לֹא אֶשָּׁבֵר. לֹא אֶשָּׁבֵר? יֵשׁ לְהָגִיף הַחַלּוֹן. לִנְעֹל הַדֶּלֶת. כִּי הַבַּיִת חוֹרֵק, וּמַעֲרֶכֶת הַחִמּוּם כּוֹשֶׁלֶת. לְמַעַן מִי אֲנִי מִתְגַּלֵּחַ? לְמַעַן מִי מוֹסִיף לַנָּזִיד קְצָת מֶלַח? אֲנִי אוֹמֵר: לֹא לְהִתְפַּתּוֹת. זוֹ אַשְׁלָיָה: גַּם אִם דִּמְעָה לֹא זוֹלֶגֶת לַנָּזִיד אוֹ דָּם לֹא נִקְרָשׁ עַל הַלֶּחִי אֲנִי הוֹלֵךְ מֵעֶצֶב אֶל בֶּכִי. מֵסִיר אֶת רֹאשִׁי מֵעַל כְּתֵפַי. מוֹסֵר אֶת זְרוֹעוֹתַי לָרוּחַ. מוֹתִיר אֶת רַגְלַי עַל הַשְּׁבִיל

וְהוֹלֵךְ

מוחמד אלבועזיזי, محمد البوعزيزي
בעקבות יצחק צרפתי ונתן אלתרמן

אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
וְעַל אַף שֶׁמַּתִּי
וְחָיִיתִי בְּתוּנִיסְיָה, שֶׁבָּהּ נִרְמַסְתִּי לְרַגְלֵי עָרִיצִים,
אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁתּוּנִיסְיָה הִיא אֶרֶץ שֶׁאֶפְשָׁר לְהָרִים בָּהּ ראשׁ
אִם רוֹצִים.

גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי פַּעַם שֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת.
וְחָשַׁבְתִּי: כְּכָל שֶׁיּוֹתֵר וְיוֹתֵר עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים
זֶה פָּחוֹת וּפָחוֹת יָכוֹל לִהְיוֹת.

אֵיזֶה טִפְּשִׁים הָיִינוּ. דּוֹר שֶׁהִשְׂכִּיל בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, וְלֹא הִשְׂכִּיל
לְהָרִים רֹאשׁ בַּזְּמַן. אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:
חֵרוּת נִצֶּתֶת מֵהַקִּמּוּר הַמֻּצְנָע וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַלֵּב,
מִמָּה שֶׁאָנוּ לוֹבְשִׁים מִתַּחַת לְעוֹרֵנוּ.
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אִם נְשַׁנֶּה אֶת הֶעָתִיד, נְשַׁנֶּה גַּם אֶת הַדֶּרֶךְ
שֶׁבָּהּ יִשָּׁפֵט עֲבָרֵנוּ.

הִתְנַעֲרוּ, אַחִים, מִתּוּנִיסְיָה וְלוּב וְעַד סוּרְיָה וּמִצְרַיִם;
אַל פַּחַד מִן הַסָּמוּךְ כְּעָפָר וּמֵמִית כְּאֵשׁ כִּירַיִם.
הַקְשִׁיבוּ
אֲנִי מֻחַמַּד בּוּעְזִיזִי,
אֲנִי מֵת, וְחַי בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁלָּכֶם,
שֶׁנִּרְמָס לְרַגְלֵי עָרִיצִים;
וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם
שֶׁאֵין בָּעוֹלָם אֶרֶץ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְקֹף בָּהּ קוֹמָה
אִם רוֹצִים.

גרנדה

בְּרִמּוֹן סְפָרַד, קְרי: גְּרָנָדָה, יְהוּדָה וּמֹשֶׁה מְתֹאֲמֵי אֵיבָרִים. זֶה מֵטִיל רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר; וְזֶה מַסִּיעַ יָדוֹ בְּשַׂעֲרוֹתָיו. זֶה שׁוֹלֵחַ יָד אֶל יְרֵכוֹ, שְֹפָתָיו נוֹשְׂאוֹת יַיִן אֶל טַבּוּר; וְזֶה לְשׁוֹנוֹ מִתְאַוָּה בְּאָזְנוֹ בְּרִפְרוּף כַּפּוֹ מֵעָרְפּוֹ לַקִּמּוּר. וְכָךְ מִתְאָרֵךְ גּוּפָם, מִתְקַשֶּׁה. וְאוֹמֵד תַּאֲבוֹנוֹ שֶׁל יְהוּדָה אֶת רַעֲבוֹנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה

וּמִזְדַּהֵר זְהָבוֹ שֶׁל הַלֵּב בַּבָּשָׂר בְּגִמְגּוּם בְּהִמְהוּם בְּזִמְזוּם וְנִסְעָר
יוֹצֵא מִבֵּין/ מִשְׁמָר עָלָיו/ וַיְּשַׁנֶּה/ בִּגְדֵי כִּלְאוֹ
מִי לֹא יִשְׁתֶּה/ יֵינוֹ עָלָיו –/ הָאִישׁ הַהוּא/ יִשָּׂא חֶטְאוֹ.
הֵם שְׁנֵי עֵדִים/ מַרְעִידִים
בְּהִתְנַשְּׁקָם/ קָדוֹשׁ חִשְׁקָם;
תֵּהֹם תְּהוֹם/ תַּחְתָּם תִּנְהֹם
הוֹדֵף נָמֵר אֶת הַמְּצוּדָה/ מֹשֶׁה סוֹעֵר אֶל יְהוּדָה

בִּגְרָנָדָה, הִיא רִמּוֹן סְפָרַד, מֹשֶׁה וִיהוּדָה מְתֹאֲמֵי אֵיבָרִים. זֶה כּוֹתֵב: "אֶפְשַׁט בְּגָדָיו – וְיַפְשִׁיטֵנִי/ אִינַק שְׂפָתָיו – וְיֵינִיקֵנִי". וְזֶה מֵשִׁיב תַּאֲוָתוֹ לִנְגֹּעַ: "אֵיךְ אַחֲרֶיךָ אֶמְצָא מַרְגּוֹעַ". מֵאָז רֵישׁ לָקִישׁ לֹא קָרְבָה כָּךְ נֶפֶשׁ אֶל גּוּף. יָפְיָם הוּא כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף צָרוּף, הַנִּמְלָא גַּרְעִינִים שֶׁל רִמּוֹן אָדֹם וּמְעֻטָּר כְּלִיל שֶׁל וֶרֶד עַל פִּיו, וּמֻנָּח בֵּין חַמָּה לְצֵל אוֹ בֵּין שְׁפָתַיִם לְיֵינָן; וְאוֹתוֹ זֹהַר מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן.

ציטוטים מאת ר' משה אבן עזרא, ר' יהודה הלוי ותלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'.

*

אֶחָד מֵאִתָּנוּ יַצִּיעַ טִיּוּל לְאֹרֶךְ הַיָּם
וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵעָתֵר
אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֹאמַר יָם צָלוּל-צלול
וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יִסְתַּחְרֵר
אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִפְסַע מוּאָר
אֶחָד יַטְמִין כַּף יָדוֹ בְּיַד הָאַחֵר
אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָשׁוּב הַבַּיְתָה
וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יְאַחֵר
אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִתְבַּע אֶת הָאֹשֶׁר
וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יְסַנְגֵּר
אֶחָד מֵאִתָּנוּ כְּבָר חָזַר הַבַּיְתָה
וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא חוֹזֵר
וְזֶה אוֹתוֹ אֶחָד
הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא מִתְקַשֵּׁר
לַמִּשְׁטָרָה. כִּי הוּא סָבוּר
שֶׁזֶּה לֹא עִנְיָנָהּ

קמפו די-פיורי

בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִּי-פְיוֹרִי,
יוֹרֵד עֶרֶב עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים.
זֶהוּ עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.
בְּלֵב הַכִּכָּר זוּג תַּיָּרִים.
עַל אַף שֶׁאוֹחֶזֶת אֵשׁ בְּגוּפָם
כְּשֶׁקָּרֵב קְצֵה חָטְמָהּ אֵלָיו, לַשָּׂפָם;
דַּוְקָא לַהַט פָּנָס שֶׁמִּמּוּל מִתְמַעֵט,
כְּלוֹמַר: מֵהַזָּוִית שֶׁבָּהּ אֲנִי מְתַצְפֵּת.

זֶהוּ יֹפִי שֶׁיֵּשׁ לְמַסְגֵּר בִּגְלוּיָה;
שְׂפָתַיִם אֶל יַיִן אוֹ כּוֹס קַפּוּצִ'ינוֹ.
גַּן-עֵדֶן כָּזֶה – מִי יִזְכֹּר שֶׁהָיָה
גֵּיהִנּוֹם פְּרָטִי לְג'וֹרְדָנוֹ בְּרוּנוֹ
(אַסְטְרוֹנוֹם שֶׁנִּשְׂרַף עֵקֶב תֵּאוֹרְיָה,
שֶׁהַנַּצְרוּת לֹא רָאֲתָה בְּעַיִן יָפָה).
בַּלְיָנִים לֹא נוֹתְנִים דַּעְתָּם לַהִיסְטוֹרְיָה,
רַק פִּסְלוֹ – כְּמוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט לַשְּׂרֵפָה.
(כְּלוֹמַר: לְקָהָל מוּסָת סְבִיב מַדְּעָן עָקוּד;

אֵין זֵכֶר לַשְּׂרֵפָה שֶׁל סִפְרֵי הַתַּלְמוּד).
צֶ'סְלָב מִילוֹשׁ נִזְכַּר בּוֹ פַּעַם בְּוַרְשָׁה
כְּשֶׁהֻצְּתוּ בָּתֵּי הַגֶּטּוֹ; וְהָמוֹן שֶׁעָבַר שָׁם
לָהַב עִם בּוֹא הָאָבִיב בַּמֶּטְרוֹפּוֹלִין. וְהִנֵּה
אֲנִי – שָׁב מִשְּׁהוּת טְעוּנָה בְּבֶּרְלִין:
מִשְׂתָּרֵעַ עָצֵל בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים
כָּאן, בְּרוֹמָא, בְּקַמְפּוֹ דִּי-פְיוֹרִי.
לְעֵבֶר גּ'וֹרְדָנוֹ אֲנָשִׁים נוֹהֲרִים.
זֶה עֶרֶב רָגִיל. לֹא עֶרֶב הִיסְטוֹרִי.

אַבָּא שֶׁלִּי 

אַבָּא שֶׁלִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁאָבִיא לוֹ
מֵהַ… מַּחְסָן,
אֶת אֶה…הַמִּזְוָדָה הַשְּׁחֹרָה.
וְהוּא בִּכְלָל מִתְכַּוֵּן לְאַרְגַּז הַכֵּלִים.
הָאָפֹר.
מְבַקֵּשׁ שֶׁאֶזְרֹק אֶת הַזֶּבֶל שֶׁבַּ… נּוּ… הַדְּלִי,
וּמִתְכַּוֵּן לְפַח הָאַשְׁפָּה.
הַרְבֵּה לֹא-מִלִּים כְּמוֹ נוּ, אָה, אֶה,
זֶה… אֵיךְ קוֹרְאִים לְזֶה?

פַּעַם שָׁמַעְתִּי רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה-שֶׁלּוֹ אוֹמֵר
שֶׁ"רְהִיטוּת הַדִּבּוּר מְעִידָה עַל רְהִיטוּת הַמַּחְשָׁבָה".
(בְּבֵיתוֹ הַפּוֹלִיטִי קָדְמוּ לוֹ "אֵינִי יָכוֹל עוֹד"
וְ"נוּ, טוֹף").

אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁחִיז מִלִּים וּלְשַׁיְּפָן בְּאַרְגַּז הַכֵּלִים,
מִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁלִיךְ לֹא-מִלִּים לְפַח הָאַשְׁפָּה;
אֵינִי יָכוֹל עוֹד, אַבָּא.
נוּ, טוֹף.

 **

שחר-מריו מרדכי 

ספרו החדש "מי בעניין שלנו", ראה אור לאחרונה ב"עם עובד". לפניו ראה אור ספרו "תולדות העתיד" בהוצאת "אבן חושן".