חבר הכנסת אביגדור ליברמן זוכה היום (רביעי) בבוקר על ידי בית המשפט השלום בירושלים. הכרעת הדין נפרסת על 115 ענודים והרכב של שלושה שופטים זיכה פה אחד את שר החוץ המיועד ויו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת במה שכונה "פרשת השגריר". הוא הואשם בעבירות של מרמה והפרת אמונים במינויו של השגריר זאב בן אריה. 

"לא כל כישלון הוא עבירה. לכל כל טעות בשיקול דעת נתפסת כאיסור פלילי. לא כל התנהגות פגומה מבחינה אתית, צריכה להענש במאסר", נכתב בהכרעת הדין. 

השופטים, חגית מאק-קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר, מסרו את ההכרעה בדקות ספורות ודחו למעשה את כל טענות הרכב התביעה. התובעת אמרה בקצרה כי בית המשפט מסר את החלטתו ו"אנו נלמד בדקדקנות את פרטי פסק הדין כמקובל בפרקליטות ונחליט על צעדינו להמשך". ליברמן ביקש להודות לכל מי שתמך: "17 שנה של הפרשה מאחורי, אני מבקש להודות למשפחתי, להודות לעורכי הדין ולאלפי האזרחים שהתקשרו אלי על התמיכה ובסופו של דבר הצדק יצא לאור". ליברמן אמר כי איננו מוכן יותר לעסוק בפרשה. 

חבר הכנסת זאב אלקין, סגן שר החוץ, בירך את ליברמן ואמר כי במשרד החוץ ממתינים לבואו. עורך דינו של ליברמן יעקב ויינרוט בירך על ההחלטה ואמר כי לא היה לו ספק בדבר זיכוי של מרשו. "יש בי הערכה עמוקה ליהודה (היועץ המשפטי לממשלה) שפעל באומץ וסגר את התיק הגדול", אמר הפרקליט. שרת המשפטים, ציפי לבני מסרה: "אני מברכת את אביגדור ליברמן על זיכויו ושמחה בשבילו באופן אישי. אני מכבדת את הכרעת בית המשפט ונותנת אמון מלא במערכת החוק". 

השתלשלות האישום 

נגד ליברמן הוגש כתב אישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים. נטען כי חבר הכנסת בהיותו שר חוץ,  קיבל משגריר ישראל לשעבר בבלארוס, זאב בן אריה, מידע על בקשה לחיקור דין שהועברה לשלטונות בלארוס באמצעות השגרירות. לאחר שליברמן מונה לשר החוץ בממשלת ישראל, הוא הציע לבן אריה לשמש בתפקיד יועץ במטה המדיני בלשכת שר החוץ. בהמשך נבחר בן אריה על ידי ועדת המינויים המוסמכת לתפקיד שגריר ישראל בלטביה. 

לטענת פרקליטות המדינה, שר החוץ דאז, ליברמן, פעל לקידום מינויו של בן אריה כשגריר ללטביה כאשר אמר לסגנו דני אילון, ששימש כראש ועדת המינויים, שבן אריה הוא המועמד המתאים ביותר ויש למנותו לתפקיד. עוד נטען כי ליברמן לא גילה לאילון או ליתר חברי ועדת המינויים על פרשת קבלת המידע בבלארוס, ועל כך שבן אריה פעל באותו אירוע תוך מרמה והפרת אמונים. ועדת המינויים בחרה פה אחד בבן אריה לתפקיד השגריר בריגה. ליברמן, מתוקף תפקידו כשר החוץ, הביא את המינוי לאישור ועדת השרים למינויים בשירות החוץ ולאחר מכן לאישור הממשלה, כאשר נמנע מלגלות גם לשרי הממשלה על מעשיו של בן אריה כאמור. 

עיקרי הזיכוי 

השופטים פתחו הבוקר בנושא מסירת המידע הסודי: "לאחר בחינת גרסאותיהם של בן אריה ושל הנאשם לפרטיהן, נקבע כי המאשימה לא הוכיחה שהנאשם היה מודע לכך שמקור האינפורמציה שמסר לו בן אריה היא בקשה לחיקור דין שהועברה אליו בתוקף תפקידו כשגריר. לא ניתן לשלול את האפשרות שהנאשם סבר שהמידע על הגשת הבקשה לחיקור דין הגיעה אל השגריר ממקורות אחרים, כגון הדלפה מגורמי שלטון בבלארוס. כך שלא ניתן לקבוע כי הנאשם היה מודע למלוא חומרת הנסיבות של אירוע מסירת המידע הסודי על ידי השגריר. אין מחלוקת על כך שעובדות אלה משפיעות השפעה מהותית על יתר השאלות שבמחלוקת, עובדתית ומשפטית". 

בנושא מינוי בן אריה לתפקיד יועץ במטה המדיני של ליברמן: "אין מחלוקת על כך שתפקיד היועץ במטה המדיני לא היה כרוך מבחינת בן אריה בקידום מבחינת שכר, דרגות וכדומה", קבעו השופטים. הם ציינו כי "לאחר דיון בראיות שהובאו בעניין זה נקבע כי לא היה במינוי בן אריה קידום כלשהו עבורו, ואף לא 'קרש קפיצה' או יתרון במינוי לתפקידים בכירים אחרים בעתיד. נמצא כי מינויו של בן אריה הלם את כישוריו ויכולותיו של בן אריה, הן את צרכי משרד החוץ, שלא היה משופע בעובדים שהיו דוברי רוסית ובקיאים במרחב הרוסי ברמתו של בן אריה".

בעניין בחירת בן אריה לתפקיד השגריר – "לאחר דיון נרחב בראיות שהובאו, נקבע ממצא עובדתי לפיו הנאשם לא פעל לקידום מינוי בן אריה לשגריר ולא ביקש מחבריו לבחור בבן אריה", פסקו השופטים. הם נימקו: "אין מחלוקת על כך שהנאשם לא פנה ולא אמר דבר לרוב חברי ועדת המינויים.  בכתב האישום נטען כי הנאשם אמר לסגנו דני אילון שיש למנות את בן אריה לתפקיד השגריר בלטביה. אילון עצמו בעדותו טען כי הנאשם העביר מסר דומה גם לשני חברים בכירים אחרים בוועדה, יוסי גל ושמעון רודד. יוסי גל ושמעון רודד לא תמכו בעדות אילון וגל אף הכחיש אותה באופן פוזיטיבי, ועדויותיהם נמצאו מהימנות.

"עדותו של דני אילון היא עדות יחידה המייחסת לנאשם השפעה על הצבעת חברי הוועדה. גרסת אילון לא הייתה אחידה בנושאים שונים העומדים בליבת המחלוקת. היא לא נתמכה על ידי העדים גל ורודד. כמו כן קיימת סמיכות זמנים שלא ניתן לה הסבר בין מועד גריעתו של אילון מרשימת מפלגת ישראל ביתנו לכנסת לבין המועד שבו פנה אילון למשטרה ולכלי התקשורת והשמיע ביקורת נגד ליברמן בנושא מינוי בן זאב ובנושאים אחרים, בניגוד ברור לעמדות שהשמיע לפני כן. על כן קיים לכל הפחות ספק סביר בנוגע לטענותיו של אילון, ולא ניתן לבסס הרשעה פלילית של הנאשם על עדות זו. זאת ועוד, נקבע כי אילו היה הנאשם מעוניין לגמול לבן אריה על מעשיו, יכול היה לעשות זאת ללא קושי תוך מתן תמורה משמעותית הרבה יותר ממינויו כשגריר בלטביה".

לשאלת התאמת בן אריה לתפקיד השגריר – "נקבע כי בן אריה היה מועמד ראוי ומתאים לתפקיד השגריר, ואף היה המועמד הטבעי והמוביל לתפקיד זה מבין כלל המועמדים. סביר היה שועדת המינויים תבחר בבן אריה לתפקיד גם ללא כל השפעה או מעורבות של הנאשם", נקבע בבית המשפט. 

בשאלת מעורבותו של ליברמן באישור המינוי של בן אריה בוועדת השרים והממשלה, קבע בית המשפט בקצרה: "בעניין זה נדחתה טענת הנאשם כי מדובר בהליך טכני בלבד ונקבע כי החלטת ועדת השרים למינויים בשירות החוץ והחלטת הממשלה הן מהותיות".

[related-posts]