ישראל: התנחלויות מבודדות לא תהיינה כפופות לריבונות פלסטינית בהסדר

במפגש האחרון בין ישראל לפלסטינים בעמאן העבירה ישראל הצעה הכוללת חמישה עקרונות מנחים להסדר הקבע. ביניהם נכלל סירוב לדון בירושלים ותביעה כי התנחלויות שלא תסופחנה לישראל תוחרגנה מריבונות המדינה הפלסטינית, וכי הפלסטינים יכירו בבעלותם החוקית של תושביהן על אדמותיהן

ישראל: התנחלויות מבודדות לא תהיינה כפופות לריבונות פלסטינית בהסדר

במפגש האחרון בין ישראל לפלסטינים בעמאן העבירה ישראל הצעה הכוללת חמישה עקרונות מנחים להסדר הקבע. ביניהם נכלל סירוב לדון בירושלים ותביעה כי התנחלויות שלא תסופחנה לישראל תוחרגנה מריבונות המדינה הפלסטינית, וכי הפלסטינים יכירו בבעלותם החוקית של תושביהן על אדמותיהן

במפגש האחרון בין ישראל לפלסטינים בעמאן העבירה ישראל הצעה הכוללת חמישה עקרונות מנחים להסדר הקבע. ביניהם נכלל סירוב לדון בירושלים ותביעה כי התנחלויות שלא תסופחנה לישראל תוחרגנה מריבונות המדינה הפלסטינית, וכי הפלסטינים יכירו בבעלותם החוקית של תושביהן על אדמותיהן

מאת אסף דוד

דגלי ישראל והרשות הפלסטינית (ויקימדיה)
דגלי ישראל והרשות הפלסטינית (ויקימדיה)

בפגישה החמישית והאחרונה בסבב השיחות עם הרשות הפלסטינית בעמאן, הציגה ישראל מסמך הצעות תחת הכותרת "עקרונות מנחים להסדר הקבע". בכירי אש"ף ברמאללה דיווחו כי בפרטי ההצעה נכללו חמישה עקרונות. הראשון היה סירוב ישראלי לדון בירושלים, והשני היה סיפוח גושי ההתנחלויות הגדולים בגדה המערבית.

העקרון המנחה השלישי, ואולי המעניין מכולם, שהגישה ישראל לפלסטינים היה מתן מעמד מיוחד להתנחלויות שלא תסופחנה לישראל. על פי הצעת ישראל, התנחלויות אלה לא תהיינה כפופות לריבונות ולמערכת החוק הפלסטינית. ישראל הציעה כי היחסים בין הקהילות היהודיות והערביות "יוסדרו" כך שהמדינה הפלסטינית תכיר למעשה במתנחלים כתושבים וכבעלים החוקיים של האדמות ביישוביהם. בכירים פלסטיניים העריכו כי ישראל תדרוש שצה"ל יקח חלק באבטחת היישובים הללו, מה שיספק לישראל תירוץ להותרת נוכחות צבאית בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית.

העקרון הרביעי במסמך שהגישה ישראל היה המשך שליטה ישראלית ברצועת ביטחון לאורך בקעת הירדן. העקרון החמישי היה כי צה"ל יוכל להשתמש בכבישים ודרכים הנחוצים לפעילותו ברחבי הגדה המערבית.

מלכתחילה, נתפסו "שיחות הגישוש" בעמאן, הן על-ידי ישראל והן על-ידי הרשות הפלסטינית כסיוע מנומס שלהן לשיפור תדמיתו ומעמדו של המלך. גורמים מדיניים בכירים בישראל הודו כי מטרת המפגשים הייתה "להכניס את המלך לתמונה כדי שהוא ירוויח מזה" ו"לחזק את המלך כלפי פנים וכלפי חוץ", והפלסטינים שידרו מסרים דומים.

אף שהעיתונות בירדן הכתירה את האווירה במפגשים הראשונים כ"חיובית", הסיקור התקשורתי התנהל בקול ענות חלושה ומתוך הבנה כי מדובר בנסיון ירדני לייצר פעילוּת מדינית יש מאין, ספק מתוך רצון למלא את החלל שהותיר מובארק ולהציג חלופה לפעלתנות המדינית הטורקית, ספק מתוך "נסיון אחרון בהחלט" של ירדן למנוע מהפלסטינים לממש את אסטרטגיית ההתנגדות הלא-אלימה אשר עלולה למצוא חן בעיני האופוזיציה בירדן.

המלך היה מודע היטב למגבלותיהן של "שיחות הגישוש" ולקוצר ידה של ארה"ב בהקשר זה, והרושם שקיבל בעת ביקורו בארה"ב באמצע החודש שעבר היה כי הממשל מוּדע לחוסר רצינותה של ממשלת נתניהו אך אינו מתכוון להתנגש עמה, ולוּ בזירה התקשורתית, מחשש לפגיעתו הרעה של הלובי היהודי ערב הבחירות. המסר הפומבי והפרטי שהעביר המלך לארה"ב היה כי ירדן תטריח את אובמה במתרחש במו"מ רק כאשר "יהיה לה משהו ממשי ביד".

במפגש האחרון בין ישראל לפלסטינים בעמאן העבירה ישראל הצעה הכוללת חמישה עקרונות מנחים להסדר הקבע. ביניהם נכלל סירוב לדון בירושלים ותביעה כי התנחלויות שלא תסופחנה לישראל תוחרגנה מריבונות המדינה הפלסטינית, וכי הפלסטינים יכירו בבעלותם החוקית של תושביהן על אדמותיהן

מאת אסף דוד

דגלי ישראל והרשות הפלסטינית (ויקימדיה)
דגלי ישראל והרשות הפלסטינית (ויקימדיה)

בפגישה החמישית והאחרונה בסבב השיחות עם הרשות הפלסטינית בעמאן, הציגה ישראל מסמך הצעות תחת הכותרת "עקרונות מנחים להסדר הקבע". בכירי אש"ף ברמאללה דיווחו כי בפרטי ההצעה נכללו חמישה עקרונות. הראשון היה סירוב ישראלי לדון בירושלים, והשני היה סיפוח גושי ההתנחלויות הגדולים בגדה המערבית.

העקרון המנחה השלישי, ואולי המעניין מכולם, שהגישה ישראל לפלסטינים היה מתן מעמד מיוחד להתנחלויות שלא תסופחנה לישראל. על פי הצעת ישראל, התנחלויות אלה לא תהיינה כפופות לריבונות ולמערכת החוק הפלסטינית. ישראל הציעה כי היחסים בין הקהילות היהודיות והערביות "יוסדרו" כך שהמדינה הפלסטינית תכיר למעשה במתנחלים כתושבים וכבעלים החוקיים של האדמות ביישוביהם. בכירים פלסטיניים העריכו כי ישראל תדרוש שצה"ל יקח חלק באבטחת היישובים הללו, מה שיספק לישראל תירוץ להותרת נוכחות צבאית בשטחי המדינה הפלסטינית העתידית.

העקרון הרביעי במסמך שהגישה ישראל היה המשך שליטה ישראלית ברצועת ביטחון לאורך בקעת הירדן. העקרון החמישי היה כי צה"ל יוכל להשתמש בכבישים ודרכים הנחוצים לפעילותו ברחבי הגדה המערבית.

מלכתחילה, נתפסו "שיחות הגישוש" בעמאן, הן על-ידי ישראל והן על-ידי הרשות הפלסטינית כסיוע מנומס שלהן לשיפור תדמיתו ומעמדו של המלך. גורמים מדיניים בכירים בישראל הודו כי מטרת המפגשים הייתה "להכניס את המלך לתמונה כדי שהוא ירוויח מזה" ו"לחזק את המלך כלפי פנים וכלפי חוץ", והפלסטינים שידרו מסרים דומים.

אף שהעיתונות בירדן הכתירה את האווירה במפגשים הראשונים כ"חיובית", הסיקור התקשורתי התנהל בקול ענות חלושה ומתוך הבנה כי מדובר בנסיון ירדני לייצר פעילוּת מדינית יש מאין, ספק מתוך רצון למלא את החלל שהותיר מובארק ולהציג חלופה לפעלתנות המדינית הטורקית, ספק מתוך "נסיון אחרון בהחלט" של ירדן למנוע מהפלסטינים לממש את אסטרטגיית ההתנגדות הלא-אלימה אשר עלולה למצוא חן בעיני האופוזיציה בירדן.

המלך היה מודע היטב למגבלותיהן של "שיחות הגישוש" ולקוצר ידה של ארה"ב בהקשר זה, והרושם שקיבל בעת ביקורו בארה"ב באמצע החודש שעבר היה כי הממשל מוּדע לחוסר רצינותה של ממשלת נתניהו אך אינו מתכוון להתנגש עמה, ולוּ בזירה התקשורתית, מחשש לפגיעתו הרעה של הלובי היהודי ערב הבחירות. המסר הפומבי והפרטי שהעביר המלך לארה"ב היה כי ירדן תטריח את אובמה במתרחש במו"מ רק כאשר "יהיה לה משהו ממשי ביד".

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן