העונה מפנקת התזמורת הפילהרמונית את שוחריה במצעד מרתק של ילדי פלא. העולם שייך לנעורים – ללא ספק זה המסר ששידר בראשון בערב בבנייני האומה בירושלים המנצח האיטלקי בן ה-26 אנדראה בטיסטוני, שהופיע לראשונה עם הפילהרמונית.

מכף רגל ועד קצה בלוריתו המתבדרת הקרין המנצח מגע קסם עם התזמורת. מהצליל הראשון של שקון לכלי קשת, שחיבר תאודור הולדהיים – יצירה שזכתה לביצוע בכורה – היה ברור שהפעם מדובר במנצח היודע בבירור מה הן מטרותיו המוזיקליות וכיצד להפיק אותן מהתזמורת. שרביט הקסם שלו הפגין שליטה מלאה על כל תו ותג. בטיסטוני הבליט את הפן התמים והלירי, את העדר ההתחכמות של יצירה שלא נס ליחה גם כיום.

את הקונצ'רטו הראשון בסול מינור (אופ' 26), שהלחין מקס ברוך, ניגן הכנר רה צ'ן באינטנסיביות של צליל מלא ובעוצמה משכרת וסוחפת, כשהוא שולט בכל גווני הצליל. דומה היה שכינור  הסטרדיוואריוס עליו ניגן (מבית "לורד ניולנדס") – הוא המשך טבעי לגופו.

התזמורת נענתה באהבה לדרמטיות והליריות המדובבת של הצליל האלוהי שהפיק הסולן מהכינור. רה צ'ן ניגן בקשת רחבה ולגאטו שירתי, ובעיקר בווירטואוזיות מלאת ברק, וחתם בשמחה את נגינת הקונצ'רטו כפי שאכן התבקש: "אלגרו אנרגיקו" – היינו פרק "שמח" ומלא "מרץ". כהדרן ניגן רה צ'ן בקלילות מרחפת, אך תמיד בצליל מלא ועגול, את הקפריצ'יו אופ' 21 של פגניני. נפשו של הקהל הנלהב יצאה אל הווירטואוז המשַכֵּר בנגינתו המחשמלת.

ללא תווים, כשהוא חי בכל רמ"ח אבריו כל צליל  בסימפוניה השנייה בדו מינור (אופ' 17) של צ'ייקובסקי, ניצח אנדראה בטיסטוני על הסימפוניה "הרוסית הקטנה" המושמעת פחות באולמות הקונצרטים. הפתיחה בנגינת נושא של שיר-עם אוקראיני ידוע בקרן, זכתה לליווי פלסטי וחי בפריטת פיציקטו של כלי המיתר. מרש החתונה בפרק השני נשמע יותר כנעימת Frere Jaeques"" ("אחינו יעקב"), והזכיר קצת את הסימפוניה הראשונה של מאהלר. הביצוע היה קצבי, רענן ומלא ברק. את פרק הסקרצו ניגנה התזמורת בקלילות ובדגש על הפעמה הבלתי צפויה (סינקופה). דומה היה שהמנצח מצייר בשרביטו המכושף את הצלילים.

את פרק הפינאלה החותם ניגנה התזמורת בכובד מונומנטאלי שהזכיר את האופרה של צ'ייקובסקי "ייבגניי אונייגין". המנצח הקפיד להדגיש את הניגוד בפיציקטו קליל ופלסטי ובאקצ'לרנדו סוחף. בטיסטוני רקד את המוזיקה. בתנועה מתמדת, בכניסות מדויקות להפליא של כל כלי התזמורת ובשלל מקצבים סוחפים – נשמעה הסימפוניה ה"רוסית" כלל לא קטנה, אלא יצירה גאונית מבריקה.