תוך שבוע נתבשרנו על סגירת תיק החקירה נגד שרון גל, ועל המלצת פרקליטות מחוז מרכז לסגור גם את תיק עמנואל רוזן בניגוד לעמדת המשטרה. נוסף על כך, עושה רושם שגם החקירה בעניין מעללי "הזמר המפורסם" עומדת להתמקד בעיקר באביו, ולהשאירו בגדר נקי מבחינת החוק. גל, רוזן והזמר חופשיים לחזור לחייהם הרגילים כל עוד קבעו כך נציגיו של החוק, אבל אין ספק ששלל העדויות הקשות שנחשפו בהקשר שלהם מותירות אחריהן צחנה קשה, שמעמידה בסימן שאלה גדול את הלגיטימיות שלהם לחזור למרכזה של ההוויה הציבורית. שכן אם לא נלחם על זכותנו לפרזנטורים נקיים מזוהמה מוסרית, אל לנו להתפלא שאותה זוהמה תגיע חיש קל גם למרחב הקרוב לנו ביותר.

אינני משפטן או מומחה לענייני החוק, אך אני יודע שהוא נקבע על מנת ליישר קו ולמתוח גבול המגדיר נורמות חברתיות ברורות של מותר ואסור, ראוי ושאינו ראוי, שאמורות לייצג נאמנה ערכים מרכזיים בחברה אנושית, המוסכמים על מרבית האנשים – ודינו של העובר עליהם הוא עונש, בין אם מעשי או חברתי. כנראה שמעשיהם של הגברים הנ"ל לא חרגו ממה שקרוי "החוק היבש", אולם גם במשטרה ובפרקליטות הודו שיש בהם מבחינת התנהגות שאיננה ראויה בלשון המעטה. ייתכן גם שהיו סיבות פוליטיות כאלה ואחרות מהעת האחרונה שהובילו לסגירת התיקים, אך זה כבר לא משנה.

חלק מהנחקרים לא הכחישו את הטענות נגדם, רק שהפירוש שהם נתנו לטענות שעלו מהעדויות הרבות שהצטברו נגדם היה ייחודי. בעיני עמנואל רוזן זה נראה לגיטימי לחזר באובססיביות אחרי נשים שחלקן יכול להיות בנותיו מבחינת גילן, וחלק אחר הן קולגות שלו לעבודה. לגיטימי גם לשלוח מאות הודעות טקסט מטרידות ובעלות תוכן מיני או הבטחות לקידום. גם העובדה שפוטר כבר ממקום עבודה אחד כנראה לא גרמה לו להבין שהוא צריך לשנות את מנהגיו במקום העבודה החדש.

גם שרון גל כנראה תרם רבות לסביבת עבודה עכורה ולא נעימה והטענות נגדו על הטרדה נשמעו על ידי נשים וגברים כאחד. באשר ל"זמר המפורסם" – השאלה אם ידע את גיל הנערות שאיתן שכב טרם התבררה, אך גם אם נעזוב זאת בצד, יש מספיק פרטים מטרידים ופגומים מוסרית בזמר מפורסם בשנות הארבעים לחייו, ששוכב עם בנות הצעירות ממנו בהרבה, שאותן מספק לו אביו לכאורה, ובתמורה מוענקים להן כסף ומתנות. נורמות שכאלו, גם אם אינן מכניסות אדם לכלא, יש בהן מספיק כדי שאותו האדם לא ייהנה מתהילה ומעמד ציבורי רם, ובטח שאיננו צריכים לראות אותו נשקף ממסך הטלוויזיה שלנו.

אל תלכו שולל אחרי הספין שמספקים כעת עורכי הדין והיח"צנים של הנאשמים שתיקם נסגר, הקורא לחשבון נפש מצד התקשורת, הציבור והמשטרה. גם אם יש מקום להימנע לפעמים מנחרצות יתר ועליהום מצד התקשורת והציבור, את חשבון הנפש האמתי צריכים לעשות הלקוחות שלהם. הם אלו שטרם הכו על חטא באשר להתנהגותם, ושעדיין אופפת אותם צחנה גדולה של מוסר קלוקל, שעלתה מעדויות רבות שהוגדרו כמהימנות. אין שום סיבה לתת להם לזהם מחדש סביבת עבודה, ולהיות עדות מפורסמת לנורמות מעוותות שאינן מורחקות מהמרחב הציבורי.

[related-posts title="מאמרים נוספים"]

 רועי שבתאי הוא סטודנט לתואר שני בתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית.