33 שנה אחרי פרוץ המהפכה האסלאמית באיראן, המחיז המשטר את הגעתו של האייתוללה ח'ומייני למדינה באמצעות בובת קרטון היורדת מכבש מטוס בשדה התעופה באיראן. התגובות הסרקסטיות לא איחרו לבוא, בייחוד מהמחנה הרפורמיסטי שרואה בבובת הקרטון אלגוריה למצבו הרעוע של המשטר המהפכני שאיבד את הרלוונטיות שלו

מאת רז צימט

ביום רביעי האחרון קיימו שלטונות איראן בשדה התעופה בטהראן טקס לציון יום השנה ה-33 לחזרתו של מכונן המהפכה האסלאמית, אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לאדמת איראן. במהלך הטקס, שבו שוחזרה נחיתת ח'ומייני, נעשה שימוש בתמונה גדולה של מנהיג המהפכה האסלאמית, שהודבקה על גבי לוח קרטון.

לא חלפו אלא שעות ספורות מפרסום התמונות מהטקס בתקשורת האיראנית ועד לגל תגובות לעגניות וסאטיריות בקרב מתנגדי המשטר בבלוגים וברשתות החברתיות, ובעיקר מצד גולים איראנים בחו"ל. רבים מגולשי האינטרנט טענו, כי השימוש בדגם הקרטון מבטא את מצבה העגום של המהפכה האסלאמית. המשטר הפך חלול וכל מה שנותר מהמהפכה ומח'ומייני הוא דגם עשוי קרטון. אחרים התייחסו לגורלם של רבים מאלה, שליוו את מנהיג המהפכה בשנת 1979 עם שובו לאיראן, ובהם הנשיא לשעבר, אבו אל-חסן בני סדר, שהודח מתפקידו בשנת 1981 וגלה אל מחוץ לאיראן; ראש הממשלה לשעבר, מיר-חוסיין מוסווי, ממנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית הנתון מזה קרוב לשנה במעצר בית; ונכדו של ח'ומייני, אחמד, שהפך לאחד ממבקרי המשטר ותומך באופוזיציה הרפורמיסטית.

לביקורת על השימוש בדמותו מקרטון של ח'ומייני הצטרף בראשית השבוע יו"ר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, שמעמדו הפוליטי נשחק בשנתיים האחרונות, לאחר שהואשם על-ידי תומכי המשטר בשיתוף פעולה עם מנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית. רפסנג'אני ציין, כי מארגני החגיגות לציון אירועי המהפכה היו צריכים לכלול במסגרת החגיגות תכנים משמעותיים ולהציג את הישגי המהפכה ולא להשתמש באמצעים בלתי-ראויים.

דגם הקרטון, שבו נעשה שימוש בטקס הפותח את חגיגות המהפכה האסלאמית, יכול לשמש ביטוי הולם למצבה של המהפכה האסלאמית 33 שנים לאחר התרחשותה. לאחר המהפכה, התמקד המשטר האיראני בשתי מטרות מרכזיות: ביסוס המשטר האסלאמי והבטחת המשכיותו לצד הגשמת האידיאולוגיה המהפכנית לפתרון בעיות החברה ולהצגת המהפכה כמודל לחיקוי עבור שאר החברות המוסלמיות.

יכולתו של המשטר להציג את המהפכה האסלאמית ואת תפיסת "שלטון חכם ההלכה" (וילאית-י פקיה) כמודל מוצלח הן בעיני דעת הקהל מבית והן עבור חברות מוסלמיות נוספות ניצבה במהלך השנים בפני אתגרים גוברים. מאז פרוץ המהפכה, וביתר שאת מאז מותו של ח'ומייני בשנת 1989, תבעו אינטלקטואלים ואנשי-דת לצמצם את מעורבות בכירי הממסד הדתי בניהול ענייני המדינה וקראו תיגר על ניסיונות המשטר לכפות את פרשנותו הרשמית. ההתפתחויות הפוליטיות באיראן בשנה האחרונה מוכיחות, כי הביקורת כנגד המשטר ותפיסת עולמו הולכת ומתרחבת ואינה מוגבלת עוד לחוגים מצומצמים של אינטלקטואלים, אנשי-דת ומתנגדי משטר.

בראיון, שהעניק לאחרונה לטלוויזיה האיראנית, אמר חבר המג'לס (הפרלמנט האיראני; ר"צ) לשעבר, עימאד אפרוג, כי כל אזרח רשאי למתוח ביקורת על המנהיג העליון וכי במקרה, שבו המנהיג אינו יכול לתת תשובה מספקת, יש להעבירו מיידית מתפקידו. הסערה סביב דברי אפרוג התעוררה עוד בטרם שככה סערה נוספת סביב מאמר, שפירסם בראשית ינואר 2012 מפקד בכיר לשעבר במשמרות המהפכה בעיתון "אטלאעאת". במאמר השווה הקצין הבכיר לשעבר במרומז את מצבה של איראן כיום מבחינת דיכוי החירויות הפוליטיות למצבה ערב המהפכה האסלאמית.

במקביל לביקורת הגוברת כלפי המשטר נמשך העימות החריף בצמרת האליטה הפוליטית בין תומכי הנשיא אחמדינז'אד לתומכי המנהיג העליון, ח'אמנאי. עימות זה אינו מבטא רק מאבקי כוחות פוליטיים פנימיים, כי אם גם מאבק אידיאולוגי חריף על זהותה של הרפובליקה האסלאמית. תפיסותיהם המשיחיות והאנטי-קלריקליות של מקורבי הנשיא (המכונים בפי מתנגדיהם "הזרם הסוטה"), הדגשת הרכיב הלאומי-תרבותי בזהות האיראנית על-פני האסלאם וקריאת התיגר על מעמדם של אנשי-הדת בהנהגת המנהיג העליון נתפשים על-ידי הממסד השמרני כאיום משמעותי. האתגר הניצב בפני המשטר הופך חמור עוד יותר לנוכח המצוקה הכלכלית הגוברת, שבאה לידי ביטוי בשיעורי האינפלציה והאבטלה הגבוהים ובקריסה הנמשכת בערך המטבע הלאומי (ה"ריאל") על אף ניסיונות המשטר לרסנו.

סרטון וידאו איראני הלועג על חגיגות יום השנה לחזרתו של ח'ומייני לאיראן

הקושי הניצב בפני ההנהגה האיראנית להציג את המשטר האסלאמי כמודל מהפכני מוצלח ניכר לא רק מבית כי אם גם בעולם הערבי. התמורות הפוליטיות, שהתחוללו בשנה האחרונה במדינות ערב, פתחו בפני איראן הזדמנויות חדשות להרחיב את קשריה עם העולם הערבי ומנהיגיה שבים ומציגים תמורות אלה כביטוי ל"התעוררות אסלאמית" השואבת את השראתה מהמהפכה האסלאמית. בפועל הולך ומתחוור, עם זאת, כי יכולתה של איראן לשמש מודל חיקוי עבור העולם הערבי מוטלת בספק רב.

קריסת המשטרים הרודניים החילוניים והפרו-מערביים והשתלבותם הפוליטית האפשרית של התנועות האסלאמיות הערביות בשלטון מציבות סימן שאלה גדול ביחס ליכולתה של איראן להמשיך ולשמש מודל קורץ בעיני החברות הערביות. הברירה הניצבת בפני החברות הערביות במציאות הפוליטית החדשה אינה עוד בין דפוס שלטון חילוני ופרו-מערבי לדפוס שלטון אסלאמי מהפכני ואנטי-מערבי בנוסח איראן, כי אם בין מודל דתי-סוני המוכן, לכאורה, לשלב במסגרתו גם יסודות דמוקרטיים למודל תיאוקרטי-שיעי אוטוריטרי הנשלט על-ידי אנשי-דת ומדכא בברוטליות כל ביטוי להתנגדות פוליטית.

איראן מודעת היטב לסיכונים הכרוכים בתמורות אלה. בדוח שפירסם מרכז המחקר של המג'לס באפריל 2011 ושדן בהשפעת האירועים בעולם הערבי על איראן, הזהיר המרכז, כי להתפתחויות בעולם הערבי עלולות להיות השלכות חמורות על ביטחונה הלאומי של איראן. השיח המתנהל מעל גבי העיתונות האיראנית סביב ההתפתחויות בעולם הערבי מבטא, אף הוא, חשש גובר מפני השלכותיהן על מעמדה של איראן. לאחרונה טען פרופ' סאדק זיבקלאם, מחשובי האינטלקטואלים הרפורמיסטים באיראן, כי התנועות האסלאמיות בעולם הערבי שואבות את השראתן מהמודל התורכי וכי תורכיה מבצרת את מעמדה באזור על חשבון איראן.

ההתפתחויות הפנימיות באיראן והתמורות בעולם הערבי טומנות בחובן, אפוא, אתגרים משמעותיים עבור המשטר האיראני. אף אם יש ביכולתה של ההנהגה האיראנית לסכל בטווח הקצר כל איום על יציבות המשטר ואף לנצל הזדמנויות חדשות לקידום השפעתה בעולם הערבי, הרי שנראה, כי דמותו העשויה מקרטון של מנהיג המהפכה האסלאמית מייצגת היטב את מצבו של המשטר: רעוע ופגיע.