כחצי מיליון כלי רכב (493,003), בני יותר מעשר שנים, נעים בערי ישראל. מתוכם, כמעט 40 אלף כלי רכב (37,888) בני 20 שנים ומעלה, כך עולה מנתוני עמותת אור ירוק, המבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הגיל הממוצע של כלי הרכב בישראל בשנת 2012 הרשומים בערים הוא 6.6. מדובר בעלייה קלה מאוד ביחס לנתוני שנת 2011, כאשר גיל הרכב עמד על 6.5. בשנת 2012 נעו על כבישי מדינת ישראל 1,685,053 כלי רכב פרטיים בערים. מדובר בעלייה קטנה ביחס למספר כלי הרכב שנעו בכבישים בשנת 2011 ושעמד על 1,657,094 כלי רכב. בשנת 2012 נוספו 27,959 כלי רכב פרטיים חדשים בלבד בערי ישראל, כאשר בשנת 2011 נוספו 167,725 כלי רכב פרטיים.

שמואל אבואב, מנכ"ל אור ירוק: "כלי רכב ישנים מסכנים את הנהג ואת שאר משתמשי הדרך. על המדינה מוטלת האחריות לעודד הורדה מהכביש של כלי רכב ישנים ופחות בטיחותיים ולמצוא את התקציב כדי להמשיך את תכנית הגריטה, שמעלה את רמת הבטיחות בדרכים ויכולה להציל חיי אדם".

התפלגות גיל כלי הרכב הישנים ביותר, בממוצע, בשנת 2012 עפ"י ישובים מצביע על ממצעים מובהקים לגבי המגזר הערבי.

• בקלנסווה 4,267 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 11.5 שנים.
• באום אל פאחם 10,213 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 10.5 שנים.
• ברהט 5,685 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 10.5 שנים.
• בטייבה 9,469 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 10.3 שנים.
• בטמרה 7,097 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 10.2 שנים.
• בבית"ר עילית 2,237 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 10.1 שנים.

התפלגות גיל כלי הרכב הממוצע בין הערים בהן גיל הרכב הצעיר ביותר בשנת 2012 מצביעה על הנתונים הבאים:

• בבני ברק 80,548 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 2.4 שנים.
• בלוד 38,512 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 4 שנים.
• בתל אביב 197,961 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 4.9 שנים.
• בפתח תקוה 92,948 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 5.4 שנים.
• בכפר סבא 42,278 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 5.2 שנים.
• במודיעין 23,646 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 5.9 שנים.
• ברמת השרון 17,603 כלי רכב, וגילם הממוצע עמד על 5.9 שנים.

הערה: גיל הרכבים הממוצע בבני ברק, פתח תקווה ולוד נמוך במיוחד (רכבים חדשים ביותר) לעומת שאר ערי ישראל, בשל ריבוי חברות השכרת רכב וליסינג באותן ערים. לכך יש השלכות על הגיל הממוצע של כלי הרכב בערים. הגיל הממוצע של ציי הרכב בחברות ההשכרה והליסינג הוא נמוך (בדר"כ עד שלוש שנים) ולכן משפיע על הגיל הממוצע של כלי הרכב הרשומים ביישוב בו החברה רשומה.

על פניו, מקובל בקרב אנשי המקצוע בארץ להתייחס למאפייני רכב כגורם משני בגרימת תאונת דרכים. עם זאת, הסיבה לכך היא כי סיכומי המשטרה אינם בבחינת מחקר צרוף ואינם מצביעים, בהכרח, על הגורמים המתאימים לתאונות.

רוב הסיבות לתאונות על פי המשטרה הן עבירות תנועה היכולות לבסס כתב אישום ובכל כתב אישום ניתנת עבירה אחת בלבד שבה ראו כסיבה העיקרית לתאונה. כך למשל, סטייה מנתיב אינה מסגירה את הסיבה לסטייה שיכולה להיגרם מכשל טכני של אחת ממערכות הרכב. למעשה, חקירה אמיתית של סיבת התאונה נעשית רק בשלוש עד שש תאונות קטלניות בשנה מתוך כחמש מאות (!).

כדי להעלות את רמת הבטיחות ברכבים, יש לשאוף להצעיר את גיל הרכב. כלי הרכב החדישים מיוצרים על פי תקני בטיחות גבוהים יותר ומאובזרים באמצעי בטיחות טובים ויעילים יותר, כמו מערכת בקרת בלימה, כריות אוויר, מערכת בקרת יציבות ועוד, המהוות כיום סטנדרט במכוניות חדשות רבות. בנוסף, סובלים הרכבים הישנים מבלאי, בעיות תחזוקה וחלפים ואף אינם עברו מבחני ריסוק.

אחת הדרכים האפקטיביות להצערת גיל הרכב הינה תכנית הגריטה של משרד התחבורה והמשרד להגנת הסביבה. התכנית מאפשרת לבעלי כלי רכב ישנים, בני 20 שנה ומעלה, למסור את רכבם למגרשי הגריטה, תמורת 3000 שקלים. גריטת כלי הרכב מצמצת את הנזק מתאונות הדרכים, מפחיתה את זיהום האוויר ומגדילה את חומרי הגלם של הרכב.