Skip to content

על הקשרים בין האילן לאדם וגם "סדר ט"ו בשבט"

ט"ו בשבט הוא אחד החגים המיוחדים ביהדות, אבל בארץ הוא מסמל את השורשיות, הקשר בין האזרח לאדמתו, לחי ולצומח. מעטים יודעים שלט"ו בשבט יש ליל סדר משלו. על החג, סיבותיו והצעה לסדר ט"ו בשבט, שיחול ביום שלישי בערב. חג שמח
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מאת טובה אבן חן

במאה האחרונה קיימת זיקה משמעותית בין ט"ו בשבט לבין כיבוש וגאולת קרקעות בארץ ישראל. ראש השנה לאילנות, שמקורו במשנה, מהווה תאריך מאתגר לנטיעות, לגיוס משאבים ברחבי העולם, לקופות קק"ל הנוסטלגיות שרק לאחרונה זוכות לעדנה מחדש.

ברם, ההלכה היהודית, שמבוססת ברובה על מיזוג מעשי של מצוות חקלאיות שיצוקה בהן משמעות רוחנית באופן מובנה, מכילה אלמנטים טמירים, הן בתורה הגלויה והן בזו המסותרת, סביב התאריך הייחודי הזה, ט"ו, שהם 15 בגימטריה, בחודש שבט.

קביעת החג דווקא בט"ו בשבט – בית שמאי לעומת בית הלל

בראש ובראשונה, המשמעות של "ראש השנה לאילנות" היא כפשוטה. זהו תאריך משפטי וקובע לגבי כל סוג של ספירה בנוגע לאילנות. נשאלת השאלה מדוע זה חשוב לדעת את גילו המדויק של עץ? למה שיהיה תאריך אחיד וקובע? ומה סופרים בדיוק.

המשנה הראשונה במסכת ראש השנה מסיימת כך: "…באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו". בית שמאי מבקשים לקבוע את ה-1 בשבט כתאריך הקובע, ובית הלל חולקים, ומבקשים לקבוע אותו בחמישה עשר בשבט.

זוהי מחלוקת קלאסית בין בית שמאי לבית הלל, ששופכת אור על תפיסת עולמם הניגודית. המפרשים שואלים על לשון המשנה: למה  "כדברי בית שמאי?", היה צריך לומר : דברי בית שמאי… ההסבר הוא שגם בית הלל מודים שבא' בשבט כבר יש כוח צמיחה לאילנות, אבל בעולם הזה הפסיקה היא על פי מה שרואים, ולא על פי הפוטנציאל. לכן, בית הלל קובעים את החמישה עשר (ט"ו) בשבט כתאריך הקובע, וההלכה כמותם.

פירות יבשים. מסמלי ט"ו בשבט (ויקיפדיה)
פירות יבשים. מסמלי ט"ו בשבט (ויקיפדיה)

גישתם של בית שמאי יותר תיאורטית ונוקשה. על פי דרכם,  ר"ה לאילן צריך להיות  בראשון לחודש וקשור למחזור השנה העברית שנוהגת לפי הירח. המשמעות המרכזית של ראש השנה לאילן היא נטילת המעשרות והענקתם לכהן, ללוי או לעניים. בית שמאי נאמנים לדרכם הפטליסטית שלא התקבלה להלכה, שבה האדם לא אמור לקיים שום דיאלוג עם הטבע שסביבו, והטבע נתפס לכל היותר כמאפשר לו לקיים את מצוות הפרשת תרומות ומעשרות. אגב, לעניין המעשרות, התאריך הקובע נותר באחד בשבט, כדברי בית שמאי.

כך מצטרף ט"ו בשבט לכל החגים החקלאיים, כמו שלושת הרגלים, שחלים באמצע החודש ולא בתחילתו. לגבי שבועות, שחל כידוע בו' בסיון, למעשה אנחנו לא יודעים מתי נקבע כחג הקציר, ובכל מקרה הוא חג חקלאי משום שהוא נקבע באמצעות ספירה של חמישים יום מן היום שאחרי ליל הסדר.

עורלת האדם, עורלת האילן, עורלת הלב ?

בית הלל מכניסים מימד נוסף לר"ה השנה לאילן – מעתה זהו מועד שבו התנהל דיאלוג עם הטבע. האדם, לשיטת ב"ה, הינו מתווך בין האל לטבע. זהו הזמן שבו העץ מתעורר מהתרדמת שהיה שרוי בה במהלך החורף. בכל פעם שאנו מגיעים לתאריך ט"ו בשבט העץ גדל בשנה נוספת.

שלוש השנים הראשונות נקראות "ערלה". ערלה היא בוסר, ותפקידו של האדם הוא להמתין עד שהאילנות מגיעים לבשלות. לפני כן, לא נכון לאכול את הפירות. ההלכה קושרת למעשה את אכילת הפירות לקצב הפנימי של הגידול. אין להתחיל לאכול מן הפירות לפני שהאילן הגיע לבגרות, ואז גם כוחה של האדמה לא תש, וגם הפרי נאכל במיטבו.

קשה להתעלם גם מן הקשר הברור שבין ערלת האילן וערלת האדם. אין כאן המקום להרחיב לגבי תפקידו של האדם להיטיב את הבריאה, וזהו מענה ראשוני לאלה שתמהים  מדוע יש לתקן את בשרו של האיש  באמצעות ברית המילה. מתברר שעורלת האדם ועורלת האילן מחדדים את העבודה הרוחנית שלנו בעולם.

אולי דווקא בימים האלה, כאשר ההתרחקות מנשים ומפיתויים באות לידי ביטוי בציבור בהבלטה של דחיקת רגליהן של נשים לירכתי אוטובוסים, ראוי להתבונן פנימה לרעיונות שמנחים את בני התורה האמתיים באיפוק שהם נוקטים בעניינים השונים שבינו לבינה.

המדרש קושר את הערלה של האילן ישירות לזו של האדם "רב הונא בר קפרא אמר: ישב אברהם אבינו ודרש נאמר 'ערלה' באילן ונאמר 'ערלה' באדם, מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות, אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות." (ויקרא רבה). אברהם אבינו, כזכור, יושב אחרי ברית המילה שלו עצמו ומהרהר בקשר שבין ערלת האדם לבין זו של האילן.

הרמב"ם, עוסק בשני אלה ב"ספר הקדושה" . משמעותה של קדושה היא התרחקות – אם כי לא נזירות, חלילה. הכותרות של הרמב"ם הן : הלכות איסורי ביאה שנועדו לרסן את יצר העריות ולקדשו, והלכות מאכלות אסורות שנועדו לרסן את יצר האכילה.

שנות הערלה מהוות תהליך הדרגתי של יציאה מגסות החומר עד ליכולת להרחיב את דרכי החיים בלי פגע; בתחילה ישנה התנתקות מדרגת הבהמה, לאחר מכן התרוממות לרמת האנושיות הכללית, ולבסוף התעלות למידות המיוחדות לעם ישראל. זהו התהליך הנוגע לשלוש השנים של איסור ערלה. רק לאחר שהאדם הצליח להתרומם לדרגה העליונה ביותר של שימוש בפירות, יכול הוא בשנה החמישית להשתמש בהם גם לצרכים פשוטים יותר, שכאשר אינם תופסים את עיקר החיים יש גם בהם כדי לרומם אותם. מעניין לציין גם שההשחתה של הפירות במהלך השנים שבהן אסור לאכול אותם מיטיבה עם הקרקע ומזינה אותו, ומביאות את האילן לשיא השכלול שלו.

ואצל האדם? הערלה מטה את יצר המין אל התאוות השפלות למימוש ההנאות הפרטיות שאינן קשורות ליצירת חיים, ומציאות זו מעידה על הסתגרות ואטימות האדם בתוך עצמו. במעשה המילה והסרת הערלה, האדם פותח את עצמו ומאפשר ליצר העריות לבוא לידי ביטוי בצורה הראויה לו. במעשה זה, האדם נפתח לאהבת האחר המהווה את נקודת היסוד באהבת איש ואישה. הסרת הערלה לא פועלת רק למיעוט התאווה המינית, אלא מעדנת אותה ומפנה אותה לאפיקים ראויים, ומתוך כך מתעלה האדם לרמה רוחנית גבוהה יותר.

"כי האדם עץ השדה"

אמירה זו הציתה את דמיונם של הוגים וסופרים, ותמיד אפשר למצוא עוד קווי דמיון  בין האדם לבין האילן. אפילו על פי התאריך, חודש שבט נמצא בגלגל השנה מול חודש אב- כלומר, שני חצאי השנה. זה חל באמצע החורף, כשהטבע קפוא ומאופק, וזה באמצע הקיץ, בזמן שהעצים כולם כורעים תחת הפרי. אמצע החורף הוא חג האילנות ואמצע הקיץ הוא חג האהבה(ט"ו באב). כיצד ניתן לקשור זאת  לדמיון בין האדם לעץ השדה? אולי בחורף אנו עמלים על נטיעה של שורשים לא רק בקרקע, אלא גם בקרקעית הלב? ביחסים? ואז, כשסוף סוף מגיע הקיץ, אנו זוכים להתאהב? ואהבת הקיץ הזו, מה היא צופנת בחובה בהמשך?  פירות? ואולי יש להקשות ולשאול לגבי אהבה ללא פירות. האם אין משמעותן של אהבות ללא פרי, בעצם אהבות עקרות? אולי התובנות הללו שופכות אור שונה על ההאדרה שלה זוכה המתירנות במערב בדורות האחרונים? אולי אנו חוטאים בכך לתהליכים האורגניים של הטבע האנושי כמו גם לאלה של אימא אדמה?

סדר ט"ו בשבט

שולחן ליל סדר ט"ו בשבט בקיבוץ אילות (ויקיפדיה)
שולחן ליל סדר ט"ו בשבט בקיבוץ אילות (ויקיפדיה)

בתקופת הגלות, שבה לא הפרישו מעשרות, ציינו את ט"ו בשבט  באכילת פירות יבשים, כביטוי לגעגועי העם לארצו. בגניזה הקהירית נמצאו פיוטים מהמאה העשירית והאחת העשרה, המציינים את ט"ו בשבט כיום אכילת פירות ארץ ישראל, ומכאן הפך תאריך זה לחג אכילת פירות יבשים וטריים כסמל של כיסופיי יהודי הגולה לא"י.

במאה ה- 17, בחוגי המקובלים בצפת, הנהיגו בחג סדר ליל האילנות, שבמהלכו אכלו  30 סוגי פירות טריים ויבשים מפירות הארץ וקראו קטעים מהתורה ומהתלמוד העוסקים בשבח הארץ. הפירות שהיו על שולחן הסדר, מייצגים שלושה עולמות, שתורת האר"י עוסקת בהם:

• עולם העשייה – מסומל בפירות נקלפים, שתוכם נאכל וקליפתם החיצונית נזרקת.

• עולם היצירה – מסומל בפירות שקליפתם החיצונית נאכלת ותוכם נזרק.

•  עולם הבריאה – מסומל בפירות שנאכלים בשלמותם.

ניתוח סוגי הפירות על פי החלוקה של המקובלים מעניינת במיוחד, משום שאפשר לראות בהם קווים מקבילים לתפיסות עולם  ולמערכות יחסים. המין הראשון מציין את אלו שנראים מבחוץ קליפה, אך בפנים יש בהם פרי. זהו העולם שלנו, בו הכל נראה מבחוץ קשה, אך בתוכו טוב. המין השני אלו שמבחוץ נראים פרי אך בתוכם יש גרעין קשה. צריך לדעת ליהנות מן הפרי אך להיזהר מן הגרעין הקשה. מין שלישי הם האנשים והאירועים שיש בהם גם קליפות ונקודות קשות, אך הטוב שבהם מאפיל על הכול ומאפשר לקבל גם את הרע. בסדר ט"ו בשבט אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שאלות מהותיות לגבי היחס שלנו למרחב החיים שסביבנו, בחשד? או שמא באמון?

 יש לזכור שהכוונה ההלכתית והמעשית של ט"ו בשבט היא לברך כמה שיותר ברכות. אפשר להבין זאת ממקום פרגמטי של מקיים המצוות – הזדמנות "לאסוף" כמה שיותר ברכות, אבל אפשר גם להתבונן קצת פנימה בתהליך של ההטמעה המודעת (גם באמצעות הברכה, שמרחיקה אותנו מהאכילה הספונטנית ומקרבת אותנו לעבר הנשגב) של כל דבר בעולם מדרגה של "דומם" למדרגה של "מדבר". זה קורה גם על ידי האכילה עצמה, כשהיא מושכלת ומכבדת את מה שסביבה, כשהיא לא הופכת לתאווה אוטומטית אלא מאפשרת לאדם להתפעל מן החוץ, מהשינויים בטבע וכך להעריך את האילנות שעומדים לפני הפריצה הגדולה שלהם. מי שאוכל פרי הופך אותו לאדם, כפי שלימד אותנו רבי נחמן מברסלב, ומי שיכול להתאפק ולהדיר את עצמו מאכילת הפרי, הוא אפילו במדרגה גבוהה יותר משום שהוא מאפשר לפרי להלל את בוראו, כמו ב"שירת העשבים", בלי לבטל אותו באמצעות אכילה. מדרגות אלה הן פירות של עמל והתבוננות ומחייבים מאבק רוחני במשך כל השנה כולה.

הנה למשל הצעה יפה לסדר ט"ו בשבט ארצישראלי שמכילה גם שירה מהמאה האחרונה.

בתקווה שנזכה להתעורר לסעודה ולנטיעות ועריכת סדר ט"ו בשבט כהלכתו.

חג שמח.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן