לונדון, כמו שרק לונדון יכולה להיות לונדון

לונדון, העיר שיש בה הכל פרט לשמש רלוונטית. העיר בה האפור הוא חלק מהאווירה והאוכל הוא… עזבו לא כדאי לדבר על זה. לונדון המקום לבקר בו תמיד ואפילו בקור של דצמבר

לונדון, כמו שרק לונדון יכולה להיות לונדון

לונדון, העיר שיש בה הכל פרט לשמש רלוונטית. העיר בה האפור הוא חלק מהאווירה והאוכל הוא… עזבו לא כדאי לדבר על זה. לונדון המקום לבקר בו תמיד ואפילו בקור של דצמבר

לונדון - חג המולד באופק - צילום: עמית מנדלזון

לקחתי את האישה והמצלמה לטיול בזק בלונדון. מעבר לעובדה שכמעט פיספסנו את הטיסה חזרה כי אהבל לקח את האוטובוס לכיוון ההפוך, כל השאר הוא כמו תמיד חוויה נהדרת. אפילו הקור אחרי השכבה הרביעית לא ממש חודר. מדי פעם חייכה אלינו השמש. אבל למי אכפת, זה לונדון.

את הסיור התחלנו בעל כורחינו בסוהו

ככר סוהו - פנטזיה בריטית להשתזף בשמש בעירום - צילום: עמית מנדלזון

לא יודע מה הסיפור מאחור הפסל הזה, אני רק זוכר שכאן, בדיוק בכל פעם שצצה לה קרן שמש חצי עיר מתמרחת על הרצפה ומנסה לקלוט קצת מהצהבהב הזה, וכבר ראיתי ציץ או שניים נחשפים כאן.

הבריטים לוקחים את חג המולד ברצינות – צילום: עמית מנדלזון

מרכז לונדון הומה אדם, קדחת הקניות בעיצומה, הכל הולך והכל בנמצא. חג המולד באופק והעיר כולה מקושטת בהתאם, וזה כולל מתרימים למטרות צדקה, קבוצות צעירים ששרות מזמורי חג המולד אה לה צ'ארלס דיקנס, קר בידיים וחם בלב.

מהסוהו הזדחלנו עם ההמון לקובנט גרדן

קובנט גרדן מוכן ומזומן לחג המולד - צילום: עמית מנדלזון

לא רחות מהקובנט גרדן התיישבנו ב- Neal Yard הצבעונית לשתות קפה עם סיגריה, אם פעם הסיכון היה סרטן בלבד היום גם יש אופציה סבירה לדלקת ריאות. התיישבנו, שתינו, עישנו, ואז לראשונה נפתחו עלינו ארובות השמיים ועשרים דקות של גשם זלעפות הצמיד אותנו לכיסאות.

Neal Yard - צילום: עמית מנדלזון

אין סיכוי לחלוף בלונדון בלי לתפוס איזה דמות ציורית, משהו לונדוני אורגינלי כמו סדרן המוניות ברחוב אוקספורד

לא זה לא תחפושת וזה לא ליצן - צילום: עמית מנדלזון

נוטינג היל, אחת מפינות החמד של לונדון, לא ממש האירה לנו פנים. השוק המפורסם היה סגור אז החלטנו שהגיע זמן מזון… ואז יוצאת לה זוגתי, צרפתיה אורגינל, שהאוכל הוא אחד מעמודי התווך של חייה, ברעיון לאכול אוכל בריטי בפאב בריטי… אני, ברברי שכמותי, אוכל הכל. אני שותק וצועד בעקבותיה אל האסון הקולינרי הקרוב.

לא לטעות בין אווירה לאוכל - צילום: עמית מנדלזון

בואו נאמר שהבירה הייתה בסדר…

למחרת בבוקר וויטצ'אפל לכיוון אלדגייט עד למלפפון הענק ולמטה לכיוון הנהר. מעבר מעניין מקהילה הודית לפקיסטנית לערבית ומשם לילדי הסיטי העשירים.

המלפפון וחברים - צילום: עמית מנדלזון

הארכיטקטורה הלונדונית תמיד הרשימה אותי ברב גוניותה אבל די מוזר להסתובב בלונדון ולחוש מנהטן.

מגדל במגדל משתקף - צילום: עמית מנדלזון

אם תהיתם מה אוכלים הבריטים לארוחת הצהריים, אני לא ממש יכול לענות על השאלה הזו, אבל באזור הסיטי ראיתי אותם שותים. אני לא ממש עוקב אחרי מצבה של כלכלת בריטניה בימים טרופים אלו אבל נראה לי שאם עובדי הסיטי של לונדון מגירים לקרבם בקבוק יין או שניים-שלושה פיינט לארוחת הצהריים, זה לא ממש מבטיח תפוקה רצינית אחרי כן.

אוכלים בירה לארוחת הצהריים - ברוקרים בהפסקה - צילום: עמית מנדלזון

אגב הבחור בתמונה אכן מסתכל אלי, ואז שולף את הטלפון ומצלם אותי. נקמה?

השמש צצה מבין העננים בדיוק בזמן, כשאנחנו מגיעים לגדת התמז.

London bridge - צילום: עמית מנדלזון
גאומטריה מזכוכית על גדת הנהר - צילום: עמית מנדלזון
ווארף אחד מיני רבים על גדת הנהר - צילום: עמית מנדלזון
גשר המילניום - צילום: עמית מנדלזון

בשלב זה נהיה כבר באמת קריר ונגמר הזמן וצריך לקנות לילדים מזכרות. למחרת בבוקר כבר אגרום לאישה חצי התקף לב, אשלם את ההפרש (מה שלא הולך דרך הראש הולך דרך הכיס). ואחר כך? לשמש של מארסיי, כוס קפה ברחוב עם שכבה או שתיים פחות.

לונדון - חג המולד באופק - צילום: עמית מנדלזון

לקחתי את האישה והמצלמה לטיול בזק בלונדון. מעבר לעובדה שכמעט פיספסנו את הטיסה חזרה כי אהבל לקח את האוטובוס לכיוון ההפוך, כל השאר הוא כמו תמיד חוויה נהדרת. אפילו הקור אחרי השכבה הרביעית לא ממש חודר. מדי פעם חייכה אלינו השמש. אבל למי אכפת, זה לונדון.

את הסיור התחלנו בעל כורחינו בסוהו

ככר סוהו - פנטזיה בריטית להשתזף בשמש בעירום - צילום: עמית מנדלזון

לא יודע מה הסיפור מאחור הפסל הזה, אני רק זוכר שכאן, בדיוק בכל פעם שצצה לה קרן שמש חצי עיר מתמרחת על הרצפה ומנסה לקלוט קצת מהצהבהב הזה, וכבר ראיתי ציץ או שניים נחשפים כאן.

הבריטים לוקחים את חג המולד ברצינות – צילום: עמית מנדלזון

מרכז לונדון הומה אדם, קדחת הקניות בעיצומה, הכל הולך והכל בנמצא. חג המולד באופק והעיר כולה מקושטת בהתאם, וזה כולל מתרימים למטרות צדקה, קבוצות צעירים ששרות מזמורי חג המולד אה לה צ'ארלס דיקנס, קר בידיים וחם בלב.

מהסוהו הזדחלנו עם ההמון לקובנט גרדן

קובנט גרדן מוכן ומזומן לחג המולד - צילום: עמית מנדלזון

לא רחות מהקובנט גרדן התיישבנו ב- Neal Yard הצבעונית לשתות קפה עם סיגריה, אם פעם הסיכון היה סרטן בלבד היום גם יש אופציה סבירה לדלקת ריאות. התיישבנו, שתינו, עישנו, ואז לראשונה נפתחו עלינו ארובות השמיים ועשרים דקות של גשם זלעפות הצמיד אותנו לכיסאות.

Neal Yard - צילום: עמית מנדלזון

אין סיכוי לחלוף בלונדון בלי לתפוס איזה דמות ציורית, משהו לונדוני אורגינלי כמו סדרן המוניות ברחוב אוקספורד

לא זה לא תחפושת וזה לא ליצן - צילום: עמית מנדלזון

נוטינג היל, אחת מפינות החמד של לונדון, לא ממש האירה לנו פנים. השוק המפורסם היה סגור אז החלטנו שהגיע זמן מזון… ואז יוצאת לה זוגתי, צרפתיה אורגינל, שהאוכל הוא אחד מעמודי התווך של חייה, ברעיון לאכול אוכל בריטי בפאב בריטי… אני, ברברי שכמותי, אוכל הכל. אני שותק וצועד בעקבותיה אל האסון הקולינרי הקרוב.

לא לטעות בין אווירה לאוכל - צילום: עמית מנדלזון

בואו נאמר שהבירה הייתה בסדר…

למחרת בבוקר וויטצ'אפל לכיוון אלדגייט עד למלפפון הענק ולמטה לכיוון הנהר. מעבר מעניין מקהילה הודית לפקיסטנית לערבית ומשם לילדי הסיטי העשירים.

המלפפון וחברים - צילום: עמית מנדלזון

הארכיטקטורה הלונדונית תמיד הרשימה אותי ברב גוניותה אבל די מוזר להסתובב בלונדון ולחוש מנהטן.

מגדל במגדל משתקף - צילום: עמית מנדלזון

אם תהיתם מה אוכלים הבריטים לארוחת הצהריים, אני לא ממש יכול לענות על השאלה הזו, אבל באזור הסיטי ראיתי אותם שותים. אני לא ממש עוקב אחרי מצבה של כלכלת בריטניה בימים טרופים אלו אבל נראה לי שאם עובדי הסיטי של לונדון מגירים לקרבם בקבוק יין או שניים-שלושה פיינט לארוחת הצהריים, זה לא ממש מבטיח תפוקה רצינית אחרי כן.

אוכלים בירה לארוחת הצהריים - ברוקרים בהפסקה - צילום: עמית מנדלזון

אגב הבחור בתמונה אכן מסתכל אלי, ואז שולף את הטלפון ומצלם אותי. נקמה?

השמש צצה מבין העננים בדיוק בזמן, כשאנחנו מגיעים לגדת התמז.

London bridge - צילום: עמית מנדלזון
גאומטריה מזכוכית על גדת הנהר - צילום: עמית מנדלזון
ווארף אחד מיני רבים על גדת הנהר - צילום: עמית מנדלזון
גשר המילניום - צילום: עמית מנדלזון

בשלב זה נהיה כבר באמת קריר ונגמר הזמן וצריך לקנות לילדים מזכרות. למחרת בבוקר כבר אגרום לאישה חצי התקף לב, אשלם את ההפרש (מה שלא הולך דרך הראש הולך דרך הכיס). ואחר כך? לשמש של מארסיי, כוס קפה ברחוב עם שכבה או שתיים פחות.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן