זה אכן התרחש, אמש, המופע לציון חצי יובל לאלבום הבכורה של הזמר אדם – "סוד". במועדון זאפה בהרצליה לא האמינו בתחילת הדרך, אך המופע היה סולד אאוט. אדם, הוא חיים כהן בחיי היום יום, לפני חצי יובל ואף יותר גם כריס לייף, בניסיון לפצוח בקריירה מוזיקלית מעבר לים, שלא צלחה. הוא חזר לארץ וסחף בסערה את בנות הטפשעשרה ככוכב פופ בשנות השמונים המאוחרות עם האלבום שכבש את מצעדי ההשמעות.

עכשיו הוא מבקש לחזור אל אותם רגעי אושר, וזה אכן קרה. עשרות ואולי מאות מאותן נערות של אז, אלו שהמתינו בחדרי המדרגות בכל בניין אליו עבר לגור, אלו שציירו גרפיטי על הקירות, תלשו שערות וקרעו חלקי בגדים, חזרו אמש אל הזירה, הפעם בשלות יותר, אולי גם מעושרות ומאושרות יותר, מתקרבות לשנות הארבעים.

הן חזרו כדי לטעום את אותם רגעים שוב, להתכנס מול הבמה, להושיט את הידיים לעברו של אדם, לשיר יחד איתו. פופ של שנות השמונים מתערבל לעיתים ברוקנ'רול של כמה מהשירים. אדם מארח את מיקה קרני, שמצטרפת אליו עם הכינור ובשירה. באחד מרגעי השיא הוא מזמין לבמה זמרת צעירה, ענבל בקמן,  פליטת הריאליטי "הכוכב הבא", שם נחשפה כאשר ביצעה את שירו "סוד". ענבל עם גיטרה, מתחילה לשיר את מילות "סוד" אדם מסתכל במבט מלטף, ומצטרף.

החגיגה ממשיכה כאשר אורח נוסף מגיח על הבמה, רון רוזנפלד, פעם ילד במועדון הפינגווין בשנות השמונים, היום הסולן של להקת פורטרט עם קילומטראז' אדיר של שירים והופעות. שיר אחד של אדם, שיר שני של רון – הכל מבינה, נננננה…. הקהל שואג את המילים, ממש חגיגה.

הדרן משולש – "סוד", "קחי אותי" המרגש ו"אין מוצא" האולטימטיבי, הבנות עולות לבמה ומפתיעות אותו, חוזרות לימי התיכון, מצטרפות לשירה. כשהמופע מסתיים, נשאר טעם של עוד, ואני פיצחתי את הסוד, כי הסוד הוא האהבה שמרעיפים, או יותר נכון מרעיפות עליו הנשים. אליל נעורים נצחי, אדם.