בחיי שאני בחור אופטימי. יש בי הרבה אופטימיות פנימית, עוטפת באהבה, רק שבשנה האחרונה היה לה קשה לצאת החוצה. ואפילו שהשבוע התחלף לו מספר, זה רק מספר בתאריך שמציין את הברית מילה של ישוע. אבל נהוג לסכם כי זה מביא רייטינג. אז החלטתי לאורר את האופטימיות שטבועה בי, כי גם לכם מגיע ליהנות מהאופטימיות שלי. לסכם את כל החרא שבחיים האזרחיים תחת דיקטטורת ישראל זה די קל, לא חוכמה גדולה, כולנו הרי חיים כאן, חוץ מאלו שהראש שלהם תקוע בתחת של יש עתיד וכל אנלוגיה שמוחכם מפיק על הקשר בין החרא והתחת של יש עתיד, מקובל עלי. זה אתם, לא אני.

במדינת "הכל חרא כאן", האירוע הכי חשוב שהיה כאן השנה הוא לא קפה בחמישה שקלים שרק מגלה לנו כמה מזיינים אותנו במחירי הקפה והסנדוויצ'ים עם החביתה. גם לא בלון הענק שהתפוצץ, שעלה לנו עשרות מיליארדים של הנחות לטייקונים, בדמותו יחצ"ן הפקקטה. אפילו לא הקבוצה פח שיש למכבי בכדורסל. אתם בטח חושבים על דנקנר "עלייתו והתרסקותו של ספר צמרת", עם פרק ב' על שם עופר ופרק ג' על שם זיסר. לא, חברות וחברים יקרים, אלו רק הקישוטים שנשארו מכריסטמס. כולנו ציפינו לנפילתו של הטייקון, וראו איזה פלא: שרדנו. באמת. לא קרה לנו כלום. גם טרילוגיית המד"ב הבינלאומית שנכתבה בעזרת הלפידומטור המבריק של יהיר לפיד, "תקווה חדשה: אני אהיה ראש הממשלה הבא", ו"האימפריה מכה תוך שנה וחצי: יהיה כאן נפלא", עם הסיום של "שובו של מחיר הדיור השפוי", לא … פשוט לא.

זה לא הפאשיזם, ההפרדה, הגזענות, האפליה. גם לא הרדיפה

האירוע הכי חשוב אינו אפילו מופע הסטרפטיז הדמוקרטי בחוק הישראלי, שעושה הרועץ המשפטי לממשלה, ראש התביעה של מדינת ישראל, מר וינשטיין. גם שר האופל בנט בתלבושתו הפאשיסטית היחידה והגותית (זה רק אני שמדמיין אותו כדרקולה, כל פעם שהוא מופיע בתקשורת) לא שווה את אירוע השנה, גם יחד עם כל השבט צמא הדם שלו. גם לא מירי רגב שלעולם תהיה רק קוריוז שנתי בטור המסכם את הפאדיחות של השנה 20XX. אולי תרצו לתת את הכתר לגזענות, לפאשיזם ולהומופוביה של נבחרי הציבור, כולל שר החינוך מר שי פירון שמממן הפרדת מגדרית בכיתות נמוכות ונמנע ללמד נערים ונערות על מערכת הרבייה של האדם. מצד אחר וקשור ממש, אולי תחשבו שזה בטח העַדְלָיָדַע של כל האנסים וסוטי המין, בועלי הקטינים והקטינות מקרב הרבנים הבכירים (די דומה לכמרים וילדי המקהלה) והזמרים והעיתונאים. זה גם לא. כל אלו ומי שתוסיפו כיד הצרות שאתם אוהבים יגיעו רק למקום השלישי, כאן, אצלי בטור.

למקום השני באירוע השנה שלי "הכל חרא" הגיע, ישירות מקיסריה הרטובה, האופרה המהוללת של משפחת המלוכה של קינג שמש העמים ביבי ומיס פיגי אין ספייס, בשם "הכסף שלכם הוא הכסף שלי, חחחחח. ח". אופרה ותיקה, שעלתה לראשונה בשנת 1996, ועכשיו, אחרי חמש שנים מוצלחות במיוחד, היא מופיעה יום יום בקיסריה ובירושלים. כולכם מכירים את הטקסטים בע"פ, אתם זה הקהל שמשלם. יש שם פרקים אדירים שגורמים לי להעריץ את ביבי עד כי אני רוצה לנשק את ספק הג'וינטים שלי על חומר משובח במיוחד. פרק שנון במיוחד, שרק יחידי סגולה יכולים להבין אותו וליהנות (ע"ע # יחידי _סגולה_עילאיים) מספר כי ממשלת נתניהו היהודית, הלאומנית, בחיזוק של שר האופל ואח'שלו הדמוקרטור, החליטו לסמן במספרים בני אדם אחרים ולשלוח אותם ללא משפט לכלא פתוח, שעדיין ממתין לשלט "העבודה משחררת". קטעים איתו. אין על הביבי הזה, בן של פרופ' היסטוריון.

ביבי זה השמיד את הכלכלה הישראלית, ואתם צוחקים. רק יאיר בוכה. מסכן, לא מצליח לו להדביק בחזרה את הכישלון הפיננסי על ביבי. ראש הממשלה שלא עושה דבר למען העם הזה, אלא רק למען עצמו ומשפחתו וטייקוניו, עם גלידה פיסטוק, ועם נרות, ומים בבריכה, וגננים, ואוכל, המון המון אוכל, ומיטות מעופפות, וטיול שנתי לסין, ועוד ועוד. האיש אשר כושל בכל צעד שהוא עושה, נופל בכל בור מדיני, ליצן בינלאומי, ראש הממשלה שלא בונה עבורכם, לא פועל למענכם, לא מקדם לטובתכם, לא מחליט, לא יוזם, לא מנהיג, לא אמין, ואתם בוכים מצחוק. אם בסקרים שמש העמים עדיין מקבל שליש מתמיכת העם ואין לו מתחרים, הרי שאתם גם אוהבים אותם. זה מקום שני. אני מעריץ את האיש שכל מה שהוא עושה נכשל ואתם עדיין בוחרים בו. הוא קינג ביבי אמיתי.

השנה שבה אימצה הפוליטיקה הישראלית את הצעצוע של מ. צוקרברג

המקום הראשון באירוע השנה שלי "הכל חרא כאן" מוענק חגיגית בטקסט זה למלך הטקסטים החדש הלוא הוא הסטטוס (סוג של נפוטיזם בין פוסט שמכריז על מקום ראשון לסטטוס). שנת 2013 היא שנת הסטטוס המתבגר, שנת הסטטוס כשופר הממשלתי. זוהי שנת הסטטוס המתעדכן של הפוליטיקה החדשה, שפרץ בעוז לחיינו דרך הקיר של מלך הסטטוסים הממשלתי, כבוד מר יאיר לפיד וחבורת הדרדסים שלו, והדביק ברדידותו את כל הנבחרים ואת כל העם. זה הסטטוס הקצר שפעם היה תמים בין חברים, דרור קצר להגיגים, הפך להיות וירוס קטלני של מסך עשן להסחת הדעת של מדינה שלמה מכל פאשלה ממשלתית, מכל שקר שהנבחרים נתפסים בו, מכל הבטחה שמופרת ואינה מתממשת. הסטטוסים מעלימים מכם את הסיפורים הקטנים והלא ממש חשובים שכבר שמונה, 8, אזרחים במדינה התאבדו השנה בגלל מצוקות כלכליות, בדיוק בשעה שמנסים בכוח להסתיר מכם שחברי הכנסת העלו את המשכורת לעצמם בעוד אלפי שקלים בחודש. שלא ייחנקו מיוקר המחייה.

הסטטוס הפך להיות תכנית העבודה הממשלתיות המנצחת, כי אף אחד לא ממש בודק את האמת, העיקר ששרינו הבכירים כותבים לנו שמתישהו בעתיד ככה הם ממש רוצים שיהיה. הסטטוס החליף את ההדלפות, את מהדורת החדשות, את העיתונאים. הסטטוס של הפייסוש זה כיכר העיר, יכול להיות סטטוסון פוליטי מהיר ומנצח, ויכול להרוס יחצ"ן ברגע.

אל תישארו בשנת 2014 בלי קורא סטטוסים משלכם, אחרת לא תהיו מעודכנים בסיפורים על הפעילות הנרחבת של הממשלה למענכם.

HAPPY NEW YEAR 2014, לא הכל חרא כאן, בהתנחלויות החיים מצופים דבש טהור.

[related-posts title="מאמרים קודמים:"]