באחרונה נכחתי בכנס בהנחיית פרופ' ירון זליכה ובהשתתפות רמי לוי, מיכאל גולן (גולן טלקום) ואבי כץ (קופיקס). למרות שהכנס עסק בשבירת מחירי המונופולים ולא במחירי הדיור, הרבה ביקורת הופנתה כלפי הממשלה והרשויות בנושא הדיור, ודרך הייסורים שצריך לעבור כדי להגיע לבנייה וכמובן – העלויות הנלוות לדרך הייסורים הזו.

דוגמה אחת לתרומתן של הרשויות בגיבוי הממשלה לעליית מחירי הדיור הוצגה על ידי אבי כץ, כאשר סיפר שבמכרזי מנהל מקרקעי ישראל על אדמה מעדיפים את המרבה במחיר. כך, מכרזים עוקבים ואפילו באותו מיקום מתחילים במחיר מינימום שהיה מחיר המקסימום במכרז הקודם והמנהל עצמו יוצר בתחומו עליית מחירי דיור. המנהל הוא גוף של המדינה והממשלה אמורה להנחותו. מצב כזה מראה פן אחד של שותפות של המדינה בעליית מחירי הדיור, בניגוד להצהרותיה.

פן נוסף שבו שותפה הממשלה לעליית מחירי הדיור הוא דבר שנראה במבט ראשון זניח: אחוז המע"מ. העלאת אחוז המע"מ כפי שהממשלה עשתה נראית בטלה בששים ביחס למחיר של דירה. ייקור המע"מ באחוז אחד למיליון שקל הוא "רק" 10,000 שקל. אבל המספרים האמיתיים הם הרבה יותר משמעותיים.

ראשית, מחיר דירה אינו מיליון, שנית, אם ניקח מחיר דירה ממוצעת בפרויקט במרכז הוא עלה בחמש השנים שחלפו מ-1.25 מיליון ל-1.75 מיליון, שלישית – המע"מ באותו זמן לא עלה באחוז אחד אלא בשניים וחצי אחוזים מ-15.5% ל-18%. העלייה המעשית במחיר הדירה בחמש השנים האלה, רק בגין עליית המע"מ, היא יותר מ-100,000 שקל!

בואו נהרהר לרגע ממי מתבקש הסכום הזה? מהעשירים? מהעניים? הרי ידוע שמע"מ הוא המס הכי לא פרוגרסיבי שקיים. מס ערך מוסף נועד למסות צריכה, אבל הרי ערך הצריכה אינו שווה לכל רוחבו. צריכת מוצרי מזון בסיסיים אינה בעלת ערך נהנתני כמו צריכת מכונית פאר. מכאן – המע"מ חותך בסכין נתח שווה לצריכה בסיסית וצריכת מותרות.

עכשיו, בואו נחשוב שוב על 100,000 שקל נוספים שהמדינה מבקשת מקוני הדירות. מיהם רובם המכריע של קוני הדירות? משפחות צעירות ממעמד הביניים. אוקיי, אז נניח שבאים לקנות את הדירה איש עשיר וזוג צעיר. אז יוצא שהממשלה מבקשת את אותו סכום ממיליונר ומזוג צעיר. מהם 100,000 שקלים למיליונר ומהם לזוג צעיר עם ילד או שניים, שמגרד משכורת חציונית של כ 6,000 שקל ברוטו ונקווה ששניהם עובדים משרה מלאה?

גם מדד המשכורות החדשיות הדרוש לרכישת דירה הוא מדד סינתטי לחלוטין, כי למי יש משכורת חדשית מלאה להקדיש לרכישת דירה אחרי הוצאות מחיה? וגם כך המדד מתייחס למשכורת ממוצעת שמוטית בכ-2,000 שקל כלפי מעלה בגלל קיצון המשכורות הגבוה. אם לזוג כזה נשאר משהו אחרי המשכורת הנמוכה והוצאות המחייה הגבוהות זה נס. השגת מאה אלף שקלים עודפים אחרי הוצאות מחיה זו משימה לא פשוטה גם למי ששייך למעמד הביניים הגבוה.

אז סכום כזה הוא לא הרבה למיליונר, אבל לזוג צעיר זו קריעת ים סוף. אז למה מדינת ישראל מבקשת את הסכומים הללו מהצעירים? ובכן, תחשבו. המדינה צריכה כסף. את הכסף משיגים ממיסים. כמה עשירים יש? לא הרבה (עוד אחד ממאפייני הקיצון). אז כמה כבר תקבל הממשלה אם יעלו את המס לעשירים? לא הרבה. נניח שיש עשיר אחד על כל מאה ממעמד הביניים. אז מעשיר אחד יקבלו 100,000 שקל אבל מיתר מעמד הביניים יקבלו – עשרה מיליון. ובכן, מתברר שאם למדינה חסר כסף, היא יכולה להשיג סכומים עצומים מגביית סכומים יחסית קטנים אבל מהמון אנשים שהם – מה לעשות – מעמד הביניים. אבל אם תגדיל את נטל המס הישיר על מעמד הביניים יהיו צעקות, אז הם עושים משהו שנראה לכאורה פעוט, העלאת אחוז אחד מהמע"מ. לכאורה לא שינוי משמעותי. שילמת 117 שקל בסופר אז עכשיו תשלם 118 שקל.

רק מה, לשינוי הפעוט הזה יש השלכות מרחיקות לכת בתחומים מסוימים, כגון הדיור. כי שם, כפי שראינו, בהעצמת עליות המחירים, תרם שינוי קל של 2.5% במע"מ לעלייה משמעותית מאוד במחיר הדירה.

העלייה הספציפית של המע"מ שביצעה הממשלה סימנה עיגול מטרה ברור מאוד לפגיעה ואפילו בלי להתכוון לכך. לא בכל התחומים אלא בתחום הדיור. המטרה המסומנת היא לא עשירים, לא עניים, לא ותיקים, אלא משפחות צעירות המנסות להתבסס בארץ. בעוד הממשלה תורמת את התרומה המשמעותית ביותר לעליית מחירי הדירות, עד כדי כך שכמה מאלה שנמאס להם מחפשים מקום אחר ועוזבים את הארץ, קם שר האוצר השותף למהלכי הממשלה ומטיל רפש בציבור צעירים שאולץ לכך כתוצאה ממעשי ממשלתו.

בנוסף לכך, ברור שלצעירים אין את הסכומים העודפים שחלק משמעותי מהם הוא תוצאה של פעולות הממשלה, אז מהיכן הסכומים הללו באים? ממשכנתא גבוהה יותר, מהידוק חגורה, ומההורים שילדיהם הם הדבר החשוב ביותר בחייהם. אבל בכך הצעירים דנים את עצמם לירידה ברמת החיים מעתה ועד עוד עשרים ושלושים שנה ולסיכונים גבוהים יותר בהקלעות למצב של אי יכולת להחזיר את המשכנתה. בנוסף, יש הורים שדנים את עצמם בכך לזקנה פחות מכובדת ובמקרים מסוימים באפקט בומרנג להדרש לסיוע ילדיהם כתוצאה מכך שעזרו להם בזמנו ובמקרים אחרים לסיוע המדינה. כלומר, חזרה למעגל עומס המיסים על האזרחים.

וכאן הגענו לנקודה העיקרית ובחזרה לכנס של זליכה, שבו כחוט השני ניתנה התשובה למצבנו בארץ. ממשלת ישראל לא עושה את הדברים בכוונה. גרוע מכך: ממשלת ישראל עושה דברים כתוצאה של חוסר סדר, חוסר חשיבה, ניהול לא תקין, עירוב שיקולים פוליטיים וחוסר הבנה של הנושאים שהוא תוצאה של מערכת ההולכת ושוקעת בשחיתות מתגברת. היא גורמת ותורמת להתדרדרות – אם בחוסר מעש ואם במעש שהפוך לנדרש. כפי שאומר זליכה, "כאשר צריך לעשות, הם לא עושים, וכאשר הם עושים, מוטב היה שלא היו עושים מאום".

אבל חוץ ממחאה וקיטורים, היכן זה משאיר אותנו? לצערנו, בהידרדרות שתשאיר את ישראל פצועה לדורות. האפשרות היחידה האחרת היא התעשתות קבוצה מהעם, ששמה לעצמה למטרה להשפיע על סדר העדיפויות של המפלגה השלטת בהתפקדות מאסיבית ובחירה בנציגיה שלה לח"כים.