סימני הרוח: בין חיים למוות

הימים האחרונים בחייו של אריאל שרון מלמדים עד כמה עמוק הפחד שלנו מהמוות, עד כמה קשה לנו להיפרד מאלו שיש להיפרד מהם. הגיע הזמן להתיידד קצת יותר עם פחד המוות

סימני הרוח: בין חיים למוות

הימים האחרונים בחייו של אריאל שרון מלמדים עד כמה עמוק הפחד שלנו מהמוות, עד כמה קשה לנו להיפרד מאלו שיש להיפרד מהם. הגיע הזמן להתיידד קצת יותר עם פחד המוות

תוכנית הריאליטי החדשה בישראל סובבת סביב אריאל שרון. כלי התקשורת עסוקים בימים האחרונים בקדחתנות בשאלה האם ראש הממשלה לשעבר עומד לסיים את חייו כעת, כשהכליות שלו קרסו ועד כמה איברים בגופו אינם ממש מתפקדים. כל זאת לאחר כשמונה שנים מאז שאירוע מוחי שיבש קשות את תפקוד מוחו וכל השאר.

(צילום: ויקישיתוף, Ivry Sharon Rumsfeld)
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון (צילום: ויקישיתוף, Ivry Sharon Rumsfeld)

יותר מכל חושפת התקשורת בימים אלו את הקושי שלנו עם פרידות בכלל ומוות בפרט. השאלה האם להילחם על חייו של האיש בן ה-83 עם כל טיפול רפואי אפשרי, או לתת לו למות ורק למנוע כאבים וסבל, חושפת כי הסופיות של המוות, המחכה לכל אחד מאיתנו, מאיימת עלינו במיוחד.

בכל שינוי יש מוות

המילים הללו כמובן אינן מפתיעות. העובדה כי המוות מאיים למרות שהוא צפוי, אינה חדשה לאף אחד מאיתנו, אך העיסוק התקשורתי בנושא – גם אם בעקיפין, דרך סיפור מסוים אחד – דורשת מאיתנו להעמיק בכך פעם נוספת.

זה חשוב, משום שהמוות מחכה לנו לא רק בסוף החיים. למעשה, בכל שינוי בחיים נוכח מוות – סיום לקראת התחלה חדשה. אין זה משנה אם מדובר בשינוי טוב שייחלתי לו, או שינוי קשה שפחדתי ממנו, כל שינוי במציאות מתחיל במוות של משהו שלא יחזור.

זה יכול להיות מקום בו לעולם לא אגור, או עבודה שלעולם לא אעשה מתוך בחירה; וזה יכול להיות גירושים של ההורים או מוות של אנשים קרובים. כך או כך, כל שינוי, כל פרידה, מביאים איתם לחיים שלנו מוות. מוות של הרגלים, של מצבים, של מנהגים, של מילים. לכן שינויים קשים לנו, לכן פרידות כל כך עצובות, גם אם הן נעשות מבחירה.

יש כמובן את הסוף הסופי, זה שאחריו עוברים לממד חיים אחר, כזה שהוא נטול גוף וכאב. המוות הפיזי הוא המוות המאיים מכל משום שיחד עם הגוף מת עולם שלם, הכולל אנשים, חוויות, ריחות, טעמים ותחושות. גם אם נכון מה שאומרים וכותבים, שהעולם שמעבר הוא מקום טוב, אפילו טוב יותר, אין זה משנה, כי כל מוות פיזי הוא למעשה הפרידה העמוקה ביותר, כזו שאי אפשר להחזיר לחנות ולקבל זיכוי.

פחד המוות נוכח בתוכנו, מדבר גם כשאנו לא מזהים את קולו. למעשה, אם תחקרו את כל הפחדים האנושיים ה"רגילים", תגלו שהיוצר שלהם, המקור שלהם, הוא פחד מהמוות.

הזדמנות להתחלה חדשה

יש דרכים שונות להתיידד עם המוות. יש ספרים רבים שאפשר וכדאי לקרוא בנושא ("ספר המתים והחיים הטיבטי" הוא רק אחד מהם; קראו גם את "שורשים ושיעורים בזמן"). יש סדנאות ושיטות רוחניות המתמקדות בדיוק בכך, בהסבר כי כאשר הפחד מהמוות פוחת, האפשרות לחיות את החיים גוברת.

ויש את החיים עצמם. שימו לב לעצמכם במצבים של פרידה, במצבים של שינוי. שימו לב ממה אתם נפרדים, מה לעולם לא יחזור. שימו לב גם למה מתחיל, מה החדש שנוצר.

ככל שנוכל לזהות ולהיות בשני המצבים – פרידה והתחלה חדשה, כך גם המוות הפיזי יהיה לנו קל יותר. שכן כמו כל שינוי בחיים, כך גם המוות של הגוף: הוא שער להתחלה חדשה.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש

תוכנית הריאליטי החדשה בישראל סובבת סביב אריאל שרון. כלי התקשורת עסוקים בימים האחרונים בקדחתנות בשאלה האם ראש הממשלה לשעבר עומד לסיים את חייו כעת, כשהכליות שלו קרסו ועד כמה איברים בגופו אינם ממש מתפקדים. כל זאת לאחר כשמונה שנים מאז שאירוע מוחי שיבש קשות את תפקוד מוחו וכל השאר.

(צילום: ויקישיתוף, Ivry Sharon Rumsfeld)
ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון (צילום: ויקישיתוף, Ivry Sharon Rumsfeld)

יותר מכל חושפת התקשורת בימים אלו את הקושי שלנו עם פרידות בכלל ומוות בפרט. השאלה האם להילחם על חייו של האיש בן ה-83 עם כל טיפול רפואי אפשרי, או לתת לו למות ורק למנוע כאבים וסבל, חושפת כי הסופיות של המוות, המחכה לכל אחד מאיתנו, מאיימת עלינו במיוחד.

בכל שינוי יש מוות

המילים הללו כמובן אינן מפתיעות. העובדה כי המוות מאיים למרות שהוא צפוי, אינה חדשה לאף אחד מאיתנו, אך העיסוק התקשורתי בנושא – גם אם בעקיפין, דרך סיפור מסוים אחד – דורשת מאיתנו להעמיק בכך פעם נוספת.

זה חשוב, משום שהמוות מחכה לנו לא רק בסוף החיים. למעשה, בכל שינוי בחיים נוכח מוות – סיום לקראת התחלה חדשה. אין זה משנה אם מדובר בשינוי טוב שייחלתי לו, או שינוי קשה שפחדתי ממנו, כל שינוי במציאות מתחיל במוות של משהו שלא יחזור.

זה יכול להיות מקום בו לעולם לא אגור, או עבודה שלעולם לא אעשה מתוך בחירה; וזה יכול להיות גירושים של ההורים או מוות של אנשים קרובים. כך או כך, כל שינוי, כל פרידה, מביאים איתם לחיים שלנו מוות. מוות של הרגלים, של מצבים, של מנהגים, של מילים. לכן שינויים קשים לנו, לכן פרידות כל כך עצובות, גם אם הן נעשות מבחירה.

יש כמובן את הסוף הסופי, זה שאחריו עוברים לממד חיים אחר, כזה שהוא נטול גוף וכאב. המוות הפיזי הוא המוות המאיים מכל משום שיחד עם הגוף מת עולם שלם, הכולל אנשים, חוויות, ריחות, טעמים ותחושות. גם אם נכון מה שאומרים וכותבים, שהעולם שמעבר הוא מקום טוב, אפילו טוב יותר, אין זה משנה, כי כל מוות פיזי הוא למעשה הפרידה העמוקה ביותר, כזו שאי אפשר להחזיר לחנות ולקבל זיכוי.

פחד המוות נוכח בתוכנו, מדבר גם כשאנו לא מזהים את קולו. למעשה, אם תחקרו את כל הפחדים האנושיים ה"רגילים", תגלו שהיוצר שלהם, המקור שלהם, הוא פחד מהמוות.

הזדמנות להתחלה חדשה

יש דרכים שונות להתיידד עם המוות. יש ספרים רבים שאפשר וכדאי לקרוא בנושא ("ספר המתים והחיים הטיבטי" הוא רק אחד מהם; קראו גם את "שורשים ושיעורים בזמן"). יש סדנאות ושיטות רוחניות המתמקדות בדיוק בכך, בהסבר כי כאשר הפחד מהמוות פוחת, האפשרות לחיות את החיים גוברת.

ויש את החיים עצמם. שימו לב לעצמכם במצבים של פרידה, במצבים של שינוי. שימו לב ממה אתם נפרדים, מה לעולם לא יחזור. שימו לב גם למה מתחיל, מה החדש שנוצר.

ככל שנוכל לזהות ולהיות בשני המצבים – פרידה והתחלה חדשה, כך גם המוות הפיזי יהיה לנו קל יותר. שכן כמו כל שינוי בחיים, כך גם המוות של הגוף: הוא שער להתחלה חדשה.

* הכותב הינו מתקשר ומנחה סדנאות חופש להרגיש

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן