משהו מרתק מתרחש בימים האחרונים בביצת התקשורת שלנו. אלה הם גלי ההדף המשמעותיים ביותר של המחאה החברתית, שנדמה היה שהתפוגגה לפני יותר משנתיים, אך בעצם נשארה באוויר.

המחאה נכשלה לחלוטין בתחום הפוליטי, הכלכלי והמעשי. תקציב הביטחון ממשיך לגדול ודו"ח טרכטנברג נקבר עמוק במגרות. אולם ברמה התודעתית והתקשורתית אנו חווים שינוי של ממש בשיח הציבורי. מהפכה. ניפוץ של סמלים, טייקונים, כוכבים, ובדיקה של גבולות הכוח החדשים. חלק מהכוח עבר לציבור הרחב באמצעות התקשורת והרשתות החברתיות. ועל כן, המשבר התקשורתי של רני רהב הוא סמלי ורב חשיבות.

רני רהב, ששלט בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל במשך שנים, חווה עכשיו על בשרו את התהליך שעברו חלק מלקוחותיו. והתהליך הוא ברור וחוזר על עצמו בשינויים קלים, אך בדוגמטיות ובעקביות.
רהב שאב את כוחו מניהול של רשת קשרים ענפה. ניהול של רשת של מחוברים, חברי האלפיון העליון, פוליטיקאים, עיתונאים, וזאת בימים שבהם היה קשה עד בלתי אפשרי לנהל רשת כזו בלי השקעה אדירה של מאמץ, זמן ויכולת לחבר חיבורים. רהב, בעל יכולות מדהימות בתחום, היה כמעט היחיד. רבים היו תלויים בו, זקוקים לחיבורים, לקשרים, לרשת.

היום, אין דבר קל מלנהל רשת של אלפי חברים. רני רהב איבד את ייחודו ואת מקור כוחו. הרשת נהפכה לאויב הגדול שלו והוא לאויב הגדול שלה. צריך לסגור את האינטרנט, זעק, כאשר הופר צו איסור הפרסום המגוחך בפרשת אייל גולן. אך הזעקה לא היתה רק למען הלקוח, אלא גם קריאה מעמקי הלב, נגד התופעה שהפכה אותו למיותר, כמעט נלעג.

ירידת כוחו כרב-מג, מחבר החיבורים שמאחורי הקלעים, היא שדחפה אותו קדימה לקדמת הבמה, לערוץ 2. ההופעה בכוכב הבא הייתה רק המשך של תהליך ארוך, שמטרתו לבלוט, להופיע, ולשמר את כוח ההשפעה שלו. לא במקרה, האיום שהוא איים על העיתונאית (דה-מארקר) שרון שפורר היה שהוא יפגע בה במסגרת הופעותיו בתקשורת. רהב הפך את הבולטות התקשורתית שלו לחרב. מטרתה של החרב היא בעצם להגן על כוחו כיחצ"ן של המדינה. רהב נאלץ לצאת לזירה, לרחוב הראשי, כמו בדו-קרב בצהרי היום, ולשלוף את נשקו.

אולם אז הוא גילה באיחור ובתדהמה את שיודע כל יחצ"ן מתחיל: הבולטות היא חרב פיפיות. במיוחד בעידן של פוסט מחאה חברתית. יוהרה, זחיחות, רהב, הם שהפכו את נוחי דנקנר, את אייל גולן, וכן, גם את רני רהב, למטרות נייחות וקלות.

כוחה של החשיפה התקשורתית הוא רב, ואחת מהשפעותיה הברורות היא כוחה להוציא מהחורים את הקנאים, הנקמנים, שוחרי הרע. הדוגמאות לכך הן רבות לאינספור, ואת התופעה חוו רק השנה לא רק לקוחותיו של רהב, אלא אנשים כמו עמנואל רוזן וגם המועמדים להיות נגיד בנק ישראל. רני רהב ראה את כולם בעלייתם ונפילתם, ליווה את נוחי דנקנר כל הדרך למעלה, ולמטה, וגם את אייל גולן, שנמצא בנקודה לא ברורה, אי שם בין תהילה לביזיון. רהב, כמו ארנבת שנמשכת אל אור הפנסים, עשה את כל הטעויות שהוא מכיר כל-כך טוב. היוהרה, החגיגה שבפריים-טיים, ארץ נהדרת, התבטאויות מיותרות בנושאים שהוא לא בקי בהם, התנצחויות פומביות ופער הולך וגדל בין הפרסונה הציבורית המתנפחת למציאות העסקית ולהתנהלות האישית.

אף אחד לא היה באמת מופתע מתוכן השיחה בין רני רהב לשרון שפורר, אבל זה היה רגע של הסרת מסכות. רגע של אמת בקרקס. רהב הכוחני והאלים נחשף במערומיו. ממש כמו נוחי דנקנר ואייל גולן. כי כידוע, קו דק מאוד מפריד בין התהילה לנפילה.