"המקוללים": ענקי התרבות שאהבנו לשנוא

בסדרה החדשה "המקוללים" הבמאי חגי לוי ("בטיפול") מטפל הפעם בגיבורי תרבות, שהעזו ללכת נגד הזרם – וסופם היה טראגי: הסופר פנחס שדה, המשוררת יונה וולך, הפילוסוף משה קרוי והציירת אביבה אורי. ענת מנדל על סדרת מופת מתעתעת, שבה הבמאי והיוצר "מטפל" גם בעצמו

"המקוללים": ענקי התרבות שאהבנו לשנוא

בסדרה החדשה "המקוללים" הבמאי חגי לוי ("בטיפול") מטפל הפעם בגיבורי תרבות, שהעזו ללכת נגד הזרם – וסופם היה טראגי: הסופר פנחס שדה, המשוררת יונה וולך, הפילוסוף משה קרוי והציירת אביבה אורי. ענת מנדל על סדרת מופת מתעתעת, שבה הבמאי והיוצר "מטפל" גם בעצמו

איזה מחיר מוכנים אמנים לשלם עבור האמת היצירתית שלהם? זו אחת השאלות המרכזיות, שעולה בעקבות הצפייה בסדרה הישראלית החדשה "המקוללים". הסדרה משלבת דוקומנטציה ודרמה, משדכת מציאות לדמיון ומציגה סיפורי חיים של גיבורי תרבות שנויים במחלוקת. את "המקוללים" ביים חגי לוי ("בטיפול") והוא גם מופיע בפרקי הסדרה בתפקיד עצמו. הסדרה עולה לשידור ביום ראשון, 12 בינואר, בערוץ 8.

חלק מפרקי הסדרה ראיתי לאחרונה בפסטיבל "דוקאביב בגליל" – ונכבשתי. במפגש שנערך בפסטיבל עם חלק מהיוצרים התגלה הצורך בהגדרת סוג הסדרה – האם דוקומנטרי? האם דמיוני או עלילתי? שהרי כל החומרים שבהם עושים שימוש הם חומרים אמיתיים, כתבי יד, יומנים, יצירות, הקלטות, הכל אותנטי למהדרין. ומה המשותף? חגי לוי. אין ספק שמדובר ביצירה יוצאת דופן במורכבותה ובייחודיותה.

"המקוללים" מציגה דיוקנאות של אנשי תרבות ישראלים, גאונים, כל אחד בתחומו, שהעזו ללכת נגד הזרם המרכזי בכל שלב בחייהם, תוך שהם פוגעים בפרות קדושות וברגשות הסובבים אותם, עם או בלי דעת. בשלב מסוים הם הפכו למוקצים, עבודתם היתה שנויה במחלוקת, וסופם היה טראגי. סיפור חייהם של הסופר והמשורר פנחס שדה, הפילוסוף משה קרוי, המשוררת יונה וולך והציירת אביבה אורי, משמשים לבחינת מיתוס האמן ושאלות הנוגעות למחיר שיוצרים מוכנים או לא מוכנים לשלם עבור האמת היצירתית שלהם.  "היוצרים הללו השפיעו עלי בגיל ההתבגרות. גם היום מצאתי שהם מדברים אל ליבי ודבריהם מהדהדים בתוכי", אומר חגי לוי ל"מגפון".

פנחס שדה

פנחס שדה – סופר ומשורר דגול, שספרו "החיים כמשל" הפך למורה דרך להמונים. אבל הספר היה שנוי במחלוקת כמו מחברו. נגד שדה טענו כי הספר גרם להתאבדותם של כמה בני נוער, שלא ידעו כיצד להכיל את הטקסט העז. חגי לוי, נער מיוסר ואובדני בקיבוץ דתי, מרגיש ששדה יכול לשנות את חייו, אולי להציל אותם. הוא מחליט לאזור אומץ ולהיפגש עם שדה ולצלם אותו במצלמת הסופר 8 הקטנה שלו.

בסרט, חגי לוי "מראיין" את פנחס שדה ומטיח בפניו האשמות בכפפות של משי:  "עשרה אנשים קרובים אליך התאבדו, אולי אתה משפיע עליהם?" והתשובה: "הם אנשים רגישים. מגיעים אלי אנשים נפלאים, טובים". במהלך "הראיון", שנמשך תקופה ארוכה, מתאבדות שתי נשים דומיננטיות בחייו של שדה, והוא מספר על הקושי להתמודד עם כך. ההערצה הופכת לכעס וביקורת, ולבסוף להשלמה. בתוך כך, נחשפת תפיסת החיים הטוטלית של שדה, הנשים הצעירות שהקיפו אותו כל חייו, האנשים הצעירים שהתאבדו סביבו, השערוריות – וגם ספריו ושיריו.

בסרט מתועדת סגפנותו כמו גם סלידתו של שדה מההוויה התל אביבית, וגם ביתו הצנוע. מחשבותיו מתורגמות לתמונה מצולמת וכתביו מובאים כאילו מתוך פיו. שדה מביע בקול את הרגע שהוא עצמו חשב על קפיצה למוות וכיצד נמנע מכך בשל דאגתו לשכנים: "זה לא מחזה יפה לצפות בו". שדה נפטר לאחר מחלה קשה, בזרועות אישה אהובה, שכה חשש לאבד. ברקע שומעים את חגי מדבר מדם ליבו. מרגש.

יונה וולך
יונה וולך

יונה וולך  משוררת יוצאת דופן, נולדה בשנת 1944 ונפטרה בגיל 41. שיריה הנועזים משנות ה-70 נחשבו חריפים וחריגים ועסקו בארוטיקה ובזהות מינית, במוות, בשיגעון ובשימוש בסמים. השיר "תפילין" עורר שערורייה תרבותית ופוליטית עזה, וכך בבת אחת, בשנתיים האחרונות לחייה, הפכה לדמות ציבורית ידועה. שיריה שהולחנו הפכו ללהיטי רדיו, וההתמודדות שלה עם מחלתה באותן שנים סוקרה מקרוב בכלי תקשורת. בסרט על חייה, נפגש חגי עם יונה פעם אחת בגיל ההתבגרות ונחשף באחת לאכזריות ולטירוף המוכרים שלה – חוזר אליה ומתעד את חשבון הנפש המאוחר שלה, ואת אהבתה לגבר הצעיר שחי איתה. יונה מדברת כמו שהיא חיה וכותבת – אינטנסיביות מתמדת, יופי לשוני משכר, אומץ נדיר.

ד"ר משה קרוי

משה קרוי גאון שנוי במחלוקת, ד"ר צעיר בן 25, שבארץ לועגים ליכולותיו ולתורתו  "האגואיזם הרציונלי". הוא בוחר לעזוב את ישראל עם משפחתו הקטנה. קרוי הופך לפרופ' בכיר באוניברסיטה במלבורן, אוסטרליה,  ומיישם שם את תורת הריאליזם שבה האמין. בסרט מתואר מסע חייו יוצא הדופן, בריחתו מהארץ כמו גם מאוסטרליה, עבודתו האקדמית וכתיבתו, שהפכה אותו לדמות נלעגת למרות גאונותו שאין עליה לערעור.

גם בסרט זה חגי לוי "מראיין" את קרוי ושומע ממנו על חייו האישיים, על הפרשה שתועדה בהרחבה באוסטרליה בה הואשם בחטיפת בתו, ובעיקר על הפילוסופיה שהמציא ולפיה חי. הסרט מביא את דברי קרוי מתוך ראיונות שהתקיימו איתו בחייו, מכתבי עיתונות, וכתביו שלו עצמו. קרוי נמצא מת בדירתו, בנסיבות מסתוריות, כאילו ניסה להצדיק את התיאוריה שלו בדבר "בני האור ובני החושך" – והלך מן העולם כשהוא בודד, נלעג, מנותק ממשפחתו, והוא בן 41 בלבד.

אביבה אורי

אביבה אורי – היא כנראה האמנית המשמעותית והמשפיעה ביותר בתולדות האמנות הישראלית. אורי ציירה וחיה בשחור ולבן המעוטרים בכתמי צבע. פריצתה המאוחרת באמצע שנות השבעים שימשה השראה לדור חדש של אמנים, שהפכו אותה למושא הערצה. חגי מתחיל לתעד אותה בשנים הללו, ואת אהבתה הגדולה לבעלה המבוגר ממנה, הצייר משה הנדלר – בני זוג סוערים, שהאמנות היא כל עולמם. אבל לאורך השנים נחשפים עוד ועוד סודות על חייה של אורי, על המחיר ששילמה על התמסרותה הטוטלית לאמנות שלה, עד מותה עטוף המיסתורין.

לוי מטפל באופן רציני, מרגש, ויוצא דופן בסוגיות הפילוסופיות שעולות מהמפגשים עם הדמויות ההרואיות הללו ויוצר יצירת מופת מתעתעת, שמביאה אל המסך את סיפורם האנושי של ענקי תרבות שאהבנו לשנוא, ונזנחו אל שולי ההיסטוריה. השאלה שעולה לאחר צפייה בפרקי הסדרה היא: האם הכישרון שבו בורכו היה אכן ברכה או שמא קללה?

"יצאתי לדרך עם רעיון לדוקו פשוט ומקובל. לאט לאט התגבש אצלי משהו מאוד אישי. היה לי צורך להדגיש את החיבור האישי שלי לאנשים כדי להפוך אותם נגישים לצופים", אומר לוי. הוא מבקש לשמור על עמימות בדבר השילוב בין בדיון ומציאות: "יש להשאיר מקום לעמימות, עד לפרק החמישי, אז הכל יהיה ברור". בלי לעשות ספוילר, הפרק החמישי מציג תיעוד אמיתי של עשיית הסדרה כולה.

מי קהל היעד? כנראה שלא צופי "כוכב נולד",XFACTOR ו"איל גולן קורא לך". לוי: "הסדרה מיועדת לקהל מצומצם מן הסתם. לאנשים ששואלים על מהות החיים ומשמעותם. הנוכחות הזאת של ציירים, סופרים ופילוסופים כמעט לא קיימת אצלנו. אין יוצרים בסדר גודל כזה, שנמצאים במרכז השיח הציבורי."

6 Comments

  1. יוני
    15 בינואר 2014 @ 22:23

    לא הבנתי מה לטעמכם "דוקומנטרי" בסדרה?
    למה סביר בעיניכם לשים תמונות של שחקנים באיפור מחורבן ולכתוב תחתם שמות של אנשים אמיתיים?
    מה פה עמום, בדיוק, חוץ מ"דיווח" על סדרה "דוקומנטרית"?

    • ענת מנדל
      15 בינואר 2014 @ 22:32

      שלום יוני, תודה על תגובתך.
      אינני מתיימרת לענות בשם יוצר הסידרה, עם זאת חשוב להדגיש כי כל החומרים המובאים בסרטים הם חומרים דוקומנטרים למעט השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
      חגי לוי ביקש לשמור על עמימות בדבר הגבול בין העלילתי לדוקומנטרי, עמימות שהוא אמור להסיר בפרק החמישי. מקווה שאז תקבל תמונה מדויקת יותר.

  2. מיה
    15 בינואר 2014 @ 18:15

    המקוללים, כשמה כן היא. חגי לוי אתה נגעת פה בחתיכת היסטוריה או שמא יותר נכון לומר אגדות תרבות.
    על זה אין ויכוח. היפה שבדבר שבין הגאונות לשגעון עובר גבול דקיק שאינו נראה הוא רק מורגש.
    אחד ואחת מהדמויות שאתה מביא פה בסדרה – גאונות לשמה!!
    עם זאת – אין עוררין שיש בהם גם את השגעון/טירוף.
    היופי הוא, שאתה חגי מביא לבחורה כמוני ששמעה ו'גדלה' על המקוללים הנ"ל – למציאות.
    ישבתי בכל פרק (עד כה שלושה..) פעורת פה.
    חגי זאת זכות גדולה לראות את האוצר שיצרת. תודה תודה תודה !!!
    מי יתן ותמצא עוד כמה אוצרות בארכיון שלך.. אושר גדול!
    תודה מכל ליבי שנתת לי לראות אותם לייב. זכיתי !!
    המקוללים – תענוג צרוף.

    • ענת מנדל
      15 בינואר 2014 @ 22:29

      שלום מיה, תודה על תגובתך. אני מקווה שחגי יראה ואולי אף יתייחס.

  3. ענת מנדל
    11 בינואר 2014 @ 9:25

    שלום ארז,
    תודה על תגובתך. בשים לב שקרוי נחשב על ידי רבים וטובים "גאון שנוי במחלוקת" מאז ועד היום.

  4. ארז
    11 בינואר 2014 @ 2:08

    קרוי ממש לא היה גאון. למדתי את כתביו לפני שנים באדיקות. תפיסתו את המציאות הפנימית כמונעת מרציו היא ההפכית לתפיסה המוכחת אז וכיום וטיעוניו לוקים בתתיקוף שלהם.

איזה מחיר מוכנים אמנים לשלם עבור האמת היצירתית שלהם? זו אחת השאלות המרכזיות, שעולה בעקבות הצפייה בסדרה הישראלית החדשה "המקוללים". הסדרה משלבת דוקומנטציה ודרמה, משדכת מציאות לדמיון ומציגה סיפורי חיים של גיבורי תרבות שנויים במחלוקת. את "המקוללים" ביים חגי לוי ("בטיפול") והוא גם מופיע בפרקי הסדרה בתפקיד עצמו. הסדרה עולה לשידור ביום ראשון, 12 בינואר, בערוץ 8.

חלק מפרקי הסדרה ראיתי לאחרונה בפסטיבל "דוקאביב בגליל" – ונכבשתי. במפגש שנערך בפסטיבל עם חלק מהיוצרים התגלה הצורך בהגדרת סוג הסדרה – האם דוקומנטרי? האם דמיוני או עלילתי? שהרי כל החומרים שבהם עושים שימוש הם חומרים אמיתיים, כתבי יד, יומנים, יצירות, הקלטות, הכל אותנטי למהדרין. ומה המשותף? חגי לוי. אין ספק שמדובר ביצירה יוצאת דופן במורכבותה ובייחודיותה.

"המקוללים" מציגה דיוקנאות של אנשי תרבות ישראלים, גאונים, כל אחד בתחומו, שהעזו ללכת נגד הזרם המרכזי בכל שלב בחייהם, תוך שהם פוגעים בפרות קדושות וברגשות הסובבים אותם, עם או בלי דעת. בשלב מסוים הם הפכו למוקצים, עבודתם היתה שנויה במחלוקת, וסופם היה טראגי. סיפור חייהם של הסופר והמשורר פנחס שדה, הפילוסוף משה קרוי, המשוררת יונה וולך והציירת אביבה אורי, משמשים לבחינת מיתוס האמן ושאלות הנוגעות למחיר שיוצרים מוכנים או לא מוכנים לשלם עבור האמת היצירתית שלהם.  "היוצרים הללו השפיעו עלי בגיל ההתבגרות. גם היום מצאתי שהם מדברים אל ליבי ודבריהם מהדהדים בתוכי", אומר חגי לוי ל"מגפון".

פנחס שדה

פנחס שדה – סופר ומשורר דגול, שספרו "החיים כמשל" הפך למורה דרך להמונים. אבל הספר היה שנוי במחלוקת כמו מחברו. נגד שדה טענו כי הספר גרם להתאבדותם של כמה בני נוער, שלא ידעו כיצד להכיל את הטקסט העז. חגי לוי, נער מיוסר ואובדני בקיבוץ דתי, מרגיש ששדה יכול לשנות את חייו, אולי להציל אותם. הוא מחליט לאזור אומץ ולהיפגש עם שדה ולצלם אותו במצלמת הסופר 8 הקטנה שלו.

בסרט, חגי לוי "מראיין" את פנחס שדה ומטיח בפניו האשמות בכפפות של משי:  "עשרה אנשים קרובים אליך התאבדו, אולי אתה משפיע עליהם?" והתשובה: "הם אנשים רגישים. מגיעים אלי אנשים נפלאים, טובים". במהלך "הראיון", שנמשך תקופה ארוכה, מתאבדות שתי נשים דומיננטיות בחייו של שדה, והוא מספר על הקושי להתמודד עם כך. ההערצה הופכת לכעס וביקורת, ולבסוף להשלמה. בתוך כך, נחשפת תפיסת החיים הטוטלית של שדה, הנשים הצעירות שהקיפו אותו כל חייו, האנשים הצעירים שהתאבדו סביבו, השערוריות – וגם ספריו ושיריו.

בסרט מתועדת סגפנותו כמו גם סלידתו של שדה מההוויה התל אביבית, וגם ביתו הצנוע. מחשבותיו מתורגמות לתמונה מצולמת וכתביו מובאים כאילו מתוך פיו. שדה מביע בקול את הרגע שהוא עצמו חשב על קפיצה למוות וכיצד נמנע מכך בשל דאגתו לשכנים: "זה לא מחזה יפה לצפות בו". שדה נפטר לאחר מחלה קשה, בזרועות אישה אהובה, שכה חשש לאבד. ברקע שומעים את חגי מדבר מדם ליבו. מרגש.

יונה וולך
יונה וולך

יונה וולך  משוררת יוצאת דופן, נולדה בשנת 1944 ונפטרה בגיל 41. שיריה הנועזים משנות ה-70 נחשבו חריפים וחריגים ועסקו בארוטיקה ובזהות מינית, במוות, בשיגעון ובשימוש בסמים. השיר "תפילין" עורר שערורייה תרבותית ופוליטית עזה, וכך בבת אחת, בשנתיים האחרונות לחייה, הפכה לדמות ציבורית ידועה. שיריה שהולחנו הפכו ללהיטי רדיו, וההתמודדות שלה עם מחלתה באותן שנים סוקרה מקרוב בכלי תקשורת. בסרט על חייה, נפגש חגי עם יונה פעם אחת בגיל ההתבגרות ונחשף באחת לאכזריות ולטירוף המוכרים שלה – חוזר אליה ומתעד את חשבון הנפש המאוחר שלה, ואת אהבתה לגבר הצעיר שחי איתה. יונה מדברת כמו שהיא חיה וכותבת – אינטנסיביות מתמדת, יופי לשוני משכר, אומץ נדיר.

ד"ר משה קרוי

משה קרוי גאון שנוי במחלוקת, ד"ר צעיר בן 25, שבארץ לועגים ליכולותיו ולתורתו  "האגואיזם הרציונלי". הוא בוחר לעזוב את ישראל עם משפחתו הקטנה. קרוי הופך לפרופ' בכיר באוניברסיטה במלבורן, אוסטרליה,  ומיישם שם את תורת הריאליזם שבה האמין. בסרט מתואר מסע חייו יוצא הדופן, בריחתו מהארץ כמו גם מאוסטרליה, עבודתו האקדמית וכתיבתו, שהפכה אותו לדמות נלעגת למרות גאונותו שאין עליה לערעור.

גם בסרט זה חגי לוי "מראיין" את קרוי ושומע ממנו על חייו האישיים, על הפרשה שתועדה בהרחבה באוסטרליה בה הואשם בחטיפת בתו, ובעיקר על הפילוסופיה שהמציא ולפיה חי. הסרט מביא את דברי קרוי מתוך ראיונות שהתקיימו איתו בחייו, מכתבי עיתונות, וכתביו שלו עצמו. קרוי נמצא מת בדירתו, בנסיבות מסתוריות, כאילו ניסה להצדיק את התיאוריה שלו בדבר "בני האור ובני החושך" – והלך מן העולם כשהוא בודד, נלעג, מנותק ממשפחתו, והוא בן 41 בלבד.

אביבה אורי

אביבה אורי – היא כנראה האמנית המשמעותית והמשפיעה ביותר בתולדות האמנות הישראלית. אורי ציירה וחיה בשחור ולבן המעוטרים בכתמי צבע. פריצתה המאוחרת באמצע שנות השבעים שימשה השראה לדור חדש של אמנים, שהפכו אותה למושא הערצה. חגי מתחיל לתעד אותה בשנים הללו, ואת אהבתה הגדולה לבעלה המבוגר ממנה, הצייר משה הנדלר – בני זוג סוערים, שהאמנות היא כל עולמם. אבל לאורך השנים נחשפים עוד ועוד סודות על חייה של אורי, על המחיר ששילמה על התמסרותה הטוטלית לאמנות שלה, עד מותה עטוף המיסתורין.

לוי מטפל באופן רציני, מרגש, ויוצא דופן בסוגיות הפילוסופיות שעולות מהמפגשים עם הדמויות ההרואיות הללו ויוצר יצירת מופת מתעתעת, שמביאה אל המסך את סיפורם האנושי של ענקי תרבות שאהבנו לשנוא, ונזנחו אל שולי ההיסטוריה. השאלה שעולה לאחר צפייה בפרקי הסדרה היא: האם הכישרון שבו בורכו היה אכן ברכה או שמא קללה?

"יצאתי לדרך עם רעיון לדוקו פשוט ומקובל. לאט לאט התגבש אצלי משהו מאוד אישי. היה לי צורך להדגיש את החיבור האישי שלי לאנשים כדי להפוך אותם נגישים לצופים", אומר לוי. הוא מבקש לשמור על עמימות בדבר השילוב בין בדיון ומציאות: "יש להשאיר מקום לעמימות, עד לפרק החמישי, אז הכל יהיה ברור". בלי לעשות ספוילר, הפרק החמישי מציג תיעוד אמיתי של עשיית הסדרה כולה.

מי קהל היעד? כנראה שלא צופי "כוכב נולד",XFACTOR ו"איל גולן קורא לך". לוי: "הסדרה מיועדת לקהל מצומצם מן הסתם. לאנשים ששואלים על מהות החיים ומשמעותם. הנוכחות הזאת של ציירים, סופרים ופילוסופים כמעט לא קיימת אצלנו. אין יוצרים בסדר גודל כזה, שנמצאים במרכז השיח הציבורי."

6 Comments

  1. יוני
    15 בינואר 2014 @ 22:23

    לא הבנתי מה לטעמכם "דוקומנטרי" בסדרה?
    למה סביר בעיניכם לשים תמונות של שחקנים באיפור מחורבן ולכתוב תחתם שמות של אנשים אמיתיים?
    מה פה עמום, בדיוק, חוץ מ"דיווח" על סדרה "דוקומנטרית"?

    • ענת מנדל
      15 בינואר 2014 @ 22:32

      שלום יוני, תודה על תגובתך.
      אינני מתיימרת לענות בשם יוצר הסידרה, עם זאת חשוב להדגיש כי כל החומרים המובאים בסרטים הם חומרים דוקומנטרים למעט השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
      חגי לוי ביקש לשמור על עמימות בדבר הגבול בין העלילתי לדוקומנטרי, עמימות שהוא אמור להסיר בפרק החמישי. מקווה שאז תקבל תמונה מדויקת יותר.

  2. מיה
    15 בינואר 2014 @ 18:15

    המקוללים, כשמה כן היא. חגי לוי אתה נגעת פה בחתיכת היסטוריה או שמא יותר נכון לומר אגדות תרבות.
    על זה אין ויכוח. היפה שבדבר שבין הגאונות לשגעון עובר גבול דקיק שאינו נראה הוא רק מורגש.
    אחד ואחת מהדמויות שאתה מביא פה בסדרה – גאונות לשמה!!
    עם זאת – אין עוררין שיש בהם גם את השגעון/טירוף.
    היופי הוא, שאתה חגי מביא לבחורה כמוני ששמעה ו'גדלה' על המקוללים הנ"ל – למציאות.
    ישבתי בכל פרק (עד כה שלושה..) פעורת פה.
    חגי זאת זכות גדולה לראות את האוצר שיצרת. תודה תודה תודה !!!
    מי יתן ותמצא עוד כמה אוצרות בארכיון שלך.. אושר גדול!
    תודה מכל ליבי שנתת לי לראות אותם לייב. זכיתי !!
    המקוללים – תענוג צרוף.

    • ענת מנדל
      15 בינואר 2014 @ 22:29

      שלום מיה, תודה על תגובתך. אני מקווה שחגי יראה ואולי אף יתייחס.

  3. ענת מנדל
    11 בינואר 2014 @ 9:25

    שלום ארז,
    תודה על תגובתך. בשים לב שקרוי נחשב על ידי רבים וטובים "גאון שנוי במחלוקת" מאז ועד היום.

  4. ארז
    11 בינואר 2014 @ 2:08

    קרוי ממש לא היה גאון. למדתי את כתביו לפני שנים באדיקות. תפיסתו את המציאות הפנימית כמונעת מרציו היא ההפכית לתפיסה המוכחת אז וכיום וטיעוניו לוקים בתתיקוף שלהם.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן