Skip to content

"נשף המסכות" באופרה: חגיגה של בגידות, נקמות וראשים ערופים

הבמאי הפולני מיכאל זניינאצקי העניק לאופרה של ורדי פרשנות פוליטית חריפה ותיבל אותה בפעלולים מרשימים, שלעיתים "הסבירו" לקהל את המציאות בלי להותיר מקום לדמיון, מה שגרע מעוצמת הדרמה. סולני האופרה הישראלית היו במיטבם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מהרגע הראשון היה ברור לקהל הצופים שהגיבור הראשי של "נשף המסכות" מאת ורדי הוא הבמאי הפולני מיכאל זניינאצקי ושלל פעלוליו. ובעיקר – פרשנותו הפוליטית ששמה דגש על עריצותו הדיקטטורית של המושל ריקרדו.

העם נגד הדיקטטור. צילום: יוסי צבקר
העם נגד הדיקטטור. צילום: יוסי צבקר

את הקהל במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב קידמה במה אפלולית. ממעל – התנודד ראש כרות אילך ואילך – סימן לבאות. סיפור העלילה שאימץ לוחם החירות – ורדי – הוא על מרי במלך שוודיה העריץ. אך כדי להתגבר על מכשלות הצנזורה הועתקה העלילה למאה השבע עשרה ומלך שוודיה הפך למושל בוסטון. ידידו הנאמן של המושל ריקדרו – רנאטו – מזהיר אותו ממזימת הקשר נגדו. ריקדרו, המאוהב באשת ידידו אמיליה, לועג לו ואף מוכן להיפגש עם מגדת עתידות כדי להוכיח לכל שאינו חרד מהקשר נגדו.

הוא מתחפש לדייג כדי שההמון לא יזהה אותו ומגיע אל בעלת האוב. אלא שאולריקה – ה"מכשפה",  זועמת על היוהרה השחצנית של המושל ומנבאת שהאדם הראשון שילחץ את ידו הוא זה שגם ירצח אותו. התמונה של מגדת העתידות אמורה להיות בלב יער אפלולי כאשר את התפקיד מגלמת זמרת המצו דליה שכטר, שמצמררת בעומק קולה.

אהבה אסורה. צילום: יוסי צבקר

שכטר יושבת במעין גומחת אבן, כשמעליה צומחת דמות אבן ענקית כרותת ראש ושרה בקול נטול כל עומק על גורלו של ריקרדו. אל בעלת האוב מגיעה גם רעיית איש סודו של המושל – אמיליה. היא מתוודה בפני אולריקה על אהבתה האסורה למושל ומבקשת ממנה תרופה שתמית את האהבה, מתוך רצון להישאר נאמנה לבעלה רנאטו.

 המושל ריקרדו שומע את בקשתה בלי שהיא יודעת זאת. מגדת העתידות שולחת אותה לכיכר הגרדום לקטוף עלים, שימיתו את אהבתה. די היה במילים "כיכר הגרדום" כדי להצית את דמיונו של הבמאי הפולני ואיש התפאורה לואיג'י סקוליו: אמיליה המבועתת מגיעה ליער של פסלי שלדים עקודים. מתוך גדם עץ כזה היא "קוטפת" את העלים. יער השלדים היה כה מקברי בכיעורו עד שלא היה כלל מזרה אימים. המושל מבקש מידידו רנטו ללוות את אמיליה כשהיא מוכסה בצעיף. רק כשהיא מסירה אותו מגלה רנאטו את אשתו. כולו זעם ועלבון מצטרף רנאטו לקושרים ולבסוף רוצח את ידידו – המושל ריקרדו.

עד כה משולש ורדיאני משובח. סיפור נוגע ללב כשאמיליה מתחננת לראות את בנה טרם מותה. מזעזע כשהיא נאלצת לבחור בהגרלת פתק מי יהיה זה שיוציא את אהובה להורג. הנאהבים נענשים למרות שלא מימשו את אהבתם ועשו כל שלאל ידם כדי לא לפגוע בבעל הנבגד. אלא שגודש התפלות בבימוי שהלם בקהל הצופים ו"הסביר" לו את המציאות בלי להותיר כל מקום לדמיון החופשי, גרע מעוצמת הדרמה.

סיפור נוגע ללב. צילום: יוסי צבקר

במערכה האחרונה סוחב הגיבור הראשי – המושל ה"דיקטטור", שהופך משום מה לסבל, את דמותו הענקית של  פסלו שלו, שראשו נכרת ומוצא להורג – בנוסח עריפת הפסלים המונומנטאליים במשטר הסובייטי. בגרסת ורדי אומר ריקרדו כבר בפתיחה שאינו רוצה לדעת את שמות הקושרים  משום שאינו רוצה שידיו יגואלו בדם.

ובכל זאת מה שהפך את ההפקה לחד פעמית וכובשת ביופייה היה  משחק הצבעים הנפלא של התאורן, התפאורן ואיש התלבושות, שנעו מגווני כחול במערכה הראשונה לאדום בוהק בשמלות הנשף החותם את האופרה – אדום זועק ומלא תשוקת נקם העומד בניגוד ללובן פסלי דמויות הרקדנים הנעים במחול של בובות מכאניות.

ליטוש פרטי הפרטים: למשל, האיפור שהבליט את עיניה הרושפות של אולריקה או תמונת ההמון הנאבק בעריצות המשטר – בובות פסלי ענק הרומסות אותו מאחורי וילון אחורי שקוף. וגם הצליל הנפלא של תזמורת ראשון לציון תחת שרביטו של המנצח האיטלקי דניאל קלגרי בעיקר כלי הנשיפה המתכתיים. ולבסוף המקהלה המשובחת של האופרה בעיקר קולות הבסים המרשימים תחת שרביטו של איתן שמייסר ויותר מכל השירה של הסולנים – כולם תוצרת כחול לבן ובוגרי הסדנה לאופרה והאקדמיה למוזיקה. ליגה מנצחת.

למעט הטנור הבולגרי קאמן צ'נוב בתפקיד ריקדו, שהתחיל בקול ענות חלושה והתחמם רק במערכה השנייה, הרשימו כל הסולנים בשירתם: בועז דניאל ביפי קול הבריטון המשוחרר שלו בתפקיד רנאטו; אירה ברטמן בעוצמת קולה האדיר ובכישרונה הדרמטי הסוחף כמו נולדה לגלם את אמיליה; הבריטון עודד רייך בתפקיד המלח; הסופרן הילה פחימה שגילמה את תפקיד אוסקר בכישרון נדיר. מרשימים היו הבריטון נוח בריגר והבס ולדימיר בראון בתפקיד הקושרים. כל הכבוד לאופרה הישראלית שהצליחה להוציא מקרבה סולנים כה מרשימים. לא הייתי מחמיצה הפקה זו בשום פנים ואופן.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן