הוא: לאונרדו דה וינצ'י, הצייר שרצה להיות מהנדס, שצייר נשים יפות ושבריריות כפי שתכנן מבצרים ומכונות לחימה. יוצר ענק, רב פעלים, צנוע ומרהיב כאחד.

היא: הגברת לה ג'יאקונדה, מונה ליזה האגדית, היחידה במינה, עם החיוך המסתורי והמבט הקסום, שלא מסיר ממך את העיניים.

הערב (חמישי) נפתחת במרכז הירידים בתל-אביב תערוכת המולטימדיה Da Vinci – Alive,  שמציגה רפרודוקציות ממבחר יצירותיו של האמן הגאון. מדובר במסע מולטימדיה לכל המשפחה, חוויה מרהיבה שעובדת כמעט על כל החושים, ומשחזרת את הצלחת התערוכה המרשימה "ואן גוך אלייב", שהתקיימה באותו מקום בשנה שעברה.

התערוכה הענקית הפרושה במספר אולמות, מציגה קורטוב ממיטב יצירותיו של דה וינצ'י, באמצעות מערכת הקרנה המכניסה את המבקרים לתוך העולם של דה וינצ'י בחיבוק מעורר. האמנות הגבוהה של דה וינצ'י, איש אשכולות משכמו ומעלה, יורדת אל העם במובן הטוב של המילה, האמנות והמדע הופכים מנת חלקם של המבקרים באמצעים מודרניים, מזמינים ומעוררים.

כמו "ואן גוך אלייב" כך גם "דה וינצ'י אלייב" מקרבות אלינו את ענקי התרבות והיצירה כאחרוני הסלבריטאים. מה שמעורר את השאלה המתבקשת – האם מדובר באמנות טהורה או במופע בידור מסחרי? חובבי אמנות "אמיתים" אולי לא יאהבו את הקונספט, אבל זו, כנראה, הדרך היום להנגיש יצירות אמנות גדולות ויוצרים ענקיים לציבור הרחב – קרוב לבית.

המבקרים בתערוכה יחשפו ליותר מ-200 יצירות, מהן כ-75 מכונות שהמציא הגאון ומוצגות כמודלים בקנה מידה מלא, כולל התנסות בהפעלת כמה מהמכונות המוצגות. בנוסף יזכה הקהל לניתוח מאלף של כמה מיצירותיו של דה וינצ'י וגם של השקפת עולמו על המדע והאמנות.

יצירתו המפורסמת, שמשמשת כסמלי מותג רבים, היא "האדם הוויטרובי" (1490) – רישום מדוקדק ומדיד של הסימטריה בגוף האדם והשימוש בפרופורציות המתמטיות כסמל להרמוניה ולשלמות. הרישום קטן הממדים (קטן יותר מהציור המקורי של מונה ליזה), שנוצר בדיו ובצבעי מים, מתאר גבר עירום הבנוי כולו לפי סרגל מדידות דקדקני. בתערוכה מתוארת היצירה ומוסברת עקב בצד אגודל, בסרט וידאו מרתק ומעורר מחשבה: כמה דיוק יש בשרטוט כל כך פשוט, כמה קווי סרגל יש בגוף ובנפש. דמות האדם הוויטרובי הוטבעה על מטבע האירו האיטלקי.

על קירות האולם ועל רצפתו, מוצגות בלופ יצירותיו הרבות בצילום מעגלי ומחזורי – הסוסים, הרישומים, הפסלים, המאהבות היפהפיות, "הסעודה האחרונה". כולם בפרספקטיבות שונות, צבעוניות ומעוררות סקרנות.

"הסעודה האחרונה", יצירתו משנת 1494, צויירה על קיר חדר האוכל בכנסיית סנטה מריה, ומתארת את סעודתו האחרונה של ישו. דה וינצ'י בחר לעבודה זו טכניקת צביעה חדשנית, שאיפשרה לו עבודה נוחה יותר, אך התגלתה כלא עמידה ומתקלפת, מה שגרר בלאי מהיר וניסיונות מרובים להצלת היצירה מהכחדה. יצירתו זו, גם היא בעיוות פרספקטיבה יחודי, עוררה את דמיונם של הצופים אז והיום. היצירה מוצגת בתערוכה על גבי מסכי ענק המגיעים לגובה של כ-7 מטרים, מוקרנת בתקריבים מרתקים ומאפשרת הצצה נדירה לפרטים הקטנים.

לאונרדו דה וינצ'י היה איש אשכולות במובן המובהק של הביטוי. איש מדע ומהנדס, שמחקריו בתחומי האנטומיה, האופטיקה, הטכנולוגיה וההידראוליקה היו בסיס למדע המודרני. המצאותיו הרבות השפיעו על תחומי הרישום והציור באמנות האיטלקית והעולמית, ויצירותיו הציתו את דמיונם של אלפי אמנים מתקופת הרנסנס ועד ימינו. בהשראתו נוצרו יצירות אמנות, נכתבו ספרים אין ספור וצולמו סרטים מז'אנרים שונים.

דה וינצ’י נולד בשנת 1452 בעיר וינצ'י שבאיטליה, לאב נוטריון עשיר ואם איכרה פשוטה, שמעולם לא נישאו. המשפחה עברה להתגורר בעיר פירנצה, שהייתה מרכז הרוח והאמנות של איטליה, ושם התאפשרו לו לימודים גבוהים בחברה אינטלקטואלית ותומכת לצד עבודתו כשוליית אמן. החינוך המשובח לו זכה הוביל אותו להישגים מגוונים ומרשימים במהלך חייו. דה וינצ'י גם פיסל בשיש ובברונזה ועם השנים הפך לאמן עצמאי, מוכר וידוע.

דה וינצ'י  נדד ברחבי איטליה, כשהוא משלב עשייה כמתמטיקאי וכמהנדס, כארכיטקט מבצרים וממציא כלי מלחמה – במקביל ליצירות אמנות גאוניות ובלתי נשכחת. בשנת 1516 היגר דה וינצ'י לצרפת שם עבד עבור המלך פרנסיס, שבארמונו התגורר ויצר עד מותו, בשנת 1519.

דה וינצ'י שרטט ובנה מודלים של "עיר אידיאלית", תותחים ומזקיפי עמודים, לצד פורטרטים עדינים של נשים יפות, למשל הגבירה עם החולד, מדונה בנואה, מדונה ליטה ועוד רבות וטובות. בתערוכה מוצגים גם רישומי "פסל הסוס של ספורצה", כתב הראי המפורסם, ודיוקן עצמי של האמן.

בשנת 1503 לערך יצר דה וינצ'י את היצירה המפורסמת ביותר המזוהה איתו – המונה ליזה. היא (כנראה) הגברת לה ג'יאקונדה, אשת איש ומאהבת מיסתורית. תמונה זו, כך סוברים, הייתה אהובה עליו במיוחד ועם השנים נקשרו לה אגדות שונות ומשונות. היא התגלגלה בין איטליה לצרפת, נגנבה ונמצאה, עד שהגיעה אל המנוחה והנחלה – מוזיאון הלובר בפריז.

מונה ליזה, האישה המפורסמת בחיוכה הקסום ובמבטה המסתורי העוקב אחר המתבונן מכל זווית וכיוון, נוצרה בטכניקה ייחודית לגאון, במשך כמה שנים. היו שאמרו שהשתמש בשכבות צבע נסתרות, בטכניקת ספומאטו, או בשילוב של שתי השיטות. בכל מקרה, התוצאה מרהיבה, מסקרנת, אלמותית (גם אם שחוקה עם השנים) ומעוררת יצרים רבים – וחקיינים רבים עוד יותר.

עם השנים הפכה יצירה זו מלבד מודל לחיקוי, גם מודל לתעתיקים מרובים ומגוונים, אהובים יותר ואהובים פחות. בתערוכה מוצגת דמותה המצוירת של האישה המסתורית, כמו פורקה לגורמים, באולם תצוגה ייחודי המוקדש רק לה. התמונה קטנת הממדים במקור מועצמת על קירות התערוכה, נסקרת ברמת הריס והגבות, העיניים והשפתיים, הזרועות והמחשוף. היא תסתכל עליכם (לא רק בגובה העיניים) לכל מקום שתלכו, ותספר לכם ללא מילים את סיפורו של דה וינצ'י הגדול מכולם.

אחד הציטוטים המרתקים המיוחסים לדה וינצ'י, ואולי המשפט שמתאים לו כמו כפפה ליד הוא: "פשטות היא התחכום האולטימטיבי". פשוט וגאוני. התערוכה עד 20.4.2014. התענוג לא זול, אך משכר.