נטען בבקשת הערעור לבית המשפט העליון שהגישו נוחי נקנר וחברת גנדן לבית המשפט העליון על החלטת השופט איתן אורנשטיין להעביר את השליטה על אי.די.בי לאלשטיין ולבן משה. המערערים מציינים שאם יתקבל את הערעור, "ניתן יהיה לחזור להצעת אי.די.בי והמשקיעים וייתכן שאפילו ניתן יהיה לשפרה באופן שהנושים יקבלו ערך גבוה יותר מזה שהוצע קודם"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
נוחי דנקנר וחברת גנדן הגישו ערעור על החלטת איתן אורנשטיין, שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב להעביר את השליטה על אד.די.בי. לאלשטיין ולבן משה וגם על החלטות ביניים נוספות שהחליט השופט אורנשטיין בתיק זה.
לוח זמנים כמעט בלתי אפשרי
בפתח הערעור שהוגש על ידי באי כוחם של דנקנר וגנדן עורכי הדין שמוליק קסוטו, גיא נוף ורונן בר-און, ממשרד קסוטו-נוף ושות', מודגש, כי להבנת המערערים הם היו רשאים להגיש ערעור זה יחד עם הערעור על פסק הדין המשלים שניתן על ידי בית המשפט ביום 5.1.2014, אשר רק במסגרתו הורה בית המשפט לראשונה כי פסק הדין מיום 17.12.13 ייכנס לתוקף כפסק הדין המשלים). בעניין זה אף הגישו המערערים ביום 23.1.2014 בקשה דחופה לבית משפט נכבד זה וכן בקשה בהולה נוספת ביום 30.1.2014. אולם, מאחר שהחלטה בעניין בקשות אלה טרם התקבלה עד מועד הגשת ערעור זה, לא נותרה ברירה, ולמען הזהירות, מוגשת הודעת ערעור הנ"ל כבר עתה, בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי, ועל אחת כמה וכמה בשים לב לעובדה, כי משרד באי כוחם הנוכחי של המערערים, נכנס לתיק רק בימים האחרונים.
למנוע לזות שפתיים
על מנת למנוע לזות שפתיים, מודגש, כי המערערים לא יכלו להשתמש בעורכי הדין שייצגו את החברה יחד איתם (ועם אחרים נוספים) בהליך בבית המשפט המחוזי, וזאת נוכח העברת השליטה בחברה, ולכן נאלצו לחפש עורכי דין חדשים, משימה שנוכח ההיקף הרחב של הצדדים המעורבים (והמיוצגים על ידי עורכי דין מהמשרדים הגדולים בישראל) לא הייתה פשוטה כלל ועיקר. תוך שהמערערים שומרים לעצמם את הזכות לתקן את הודעת הערעור ולהוסיף טענות בהמשך, בין במסגרת הערעור על פסק הדין המשלים, ובין בנפרד.
אם בבקשת הערעור מבקשים דנקנר וגנדן להורות כי ככל שלא תתקבל הצעת החברה (אי.די.בי) וקבוצת המשקיעים, כי אז, יחזור התיק לבית המשפט המחוזי להליך פירוק כהילכתו, בו יהיה על המשיבים (או מי מהם, שירצה בכך) להוכיח תחילה, כי החברה הינה חדלת פירעון כתנאי להמשך הליך הפירוק ולתת כל סעד אחר שימצא לנכון בית משפט העליון בעקבות הערעור.
קבלת הערעור לא תפגע בנושים
המערערים טוענים בכתב הערעור, כי "בניגוד לרושם שמצטייר בתקשורת ובניגוד מוחלט לאיומים הריקים מתוכן המפוזרים לאורכם ולרוחבם של כתבי הטענות של המשיבים השונים הרי שקבלת הערעור לא תפגע בנושים ו/או במי מהם, ההיפך הוא הנכון! קבלת הערעור תציל את החברה שהינה הקונצרן הגדול במשק הישראלי, תציל את כל חברות הקונצרן (ובהן: סלקום, שופרסל, כלל ביטוח, נכסים ובניין, אלרון ועוד) את עובדיהן, את בעלי מניותיהן, ואת נושיהן של החברות השונות, ותציל גם את הציבור הישראלי בכללותו המושקע בחברות הקונצרן בין במישרין ובין בכספי הפנסיה שלו, מפני השתלטות עוינת של גורמים מפוקפקים, שקיים חשש כבד, כי יזיקו לחברה ולכל חברות הקונצרן לאחר השלמת ההשתלטות – גורמים אשר בנוסף קיים ספק כבד ביותר, שלא נבדק כיאות על ידי בית המשפט המחוזי, אודות מקורותיהם הכספיים, הפליליים לכאורה".
הצעת החברה והמשקיעים טובה יותר
עוד נטען בכתב הערעור, כי "באותה נשימה נחדד כי כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, וכפי שיוסבר להלן בערעור זה, מלכתחילה הייתה הצעת הסדר הנושים של החברה (יחד עם המשקיעים עליהם נמנו גם המערערים), עדיפה משמעותית מבחינה כלכלית, בסכומים של מאות מיליוני שקלים, על פני ההצעה שהגישה קבוצת אקסטרה ואשר אושרה, שלא כדין, על ידי בית המשפט המחוזי.
הסדר הנושים של אסטרה לא הושלם
"זה גם המקום להבהיר", נאמר בכתב הערעור, "כי בניגוד מוחלט למצטייר בתקשורת, ובחוסר תום לב אף בעמדותיהם של חלק מהמשיבים, הסדר הנושים של קבוצת אקסטרה, שאושר על ידי בית המשפט המחזי, טרם הושלם, ועוד יידרש זמן ניכר להשלמתו ולקבלת האישורים השונים הדרושים במסגרת זו, אם אישורים אלה בכלל יתקבלו אי פעם. עמד על כך גם בית המשפט המחוזי, אשר הסביר במסגרת החלטתו מיום 5.1.2014, כי מן הראוי להביא את פסק הדין לבחינה בפני ערכאת הערעור, והדגיש, כי "… ממילא יידרש פרק זמן של מספר שבועות להשגת האישורים השונים למימוש הסדר הנושים".
האישורים לא התקבלו
בכתב הערעור מודגש, כי "כפי שהודיעו לבית המשפט המחוזי הנאמנים לביצוע ההסדר ביום 26.1.2014, הרי שאפילו עד למועד הגשת ערעור זה לא התקבל אף לא אחד מן האישורים הדרושים, ובכלל זה לא התקבלו: האישור ממשרד התקשורת; האישור מהממונה על ההגבלים העסקיים; האישור מרשויות המס; האישור מהבורסה לניירות ערך (בעניין רישום המניות למסחר); וכן אישורים מגורמים נוספים ובהם הממונה על ענייני הנפט ואחרים והכל כמפורט ע"י הנאמנים".
אווירת עליהום כלפי דנקנר
המערערים טוענים, כי "קשה להשתחרר מהרושם הקשה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הושפע בצורה לא מבוטלת מאווירת ה"עליהום" הציבורי כלפי דנקנר שלובתה ותוזמנה על ידי גורמים אינטרסנטיים (בין מקרב חלק מהגורמים המוסדיים ובין מקרב נציגי קבוצת אקסטרה). ואמנם קשה להשתחרר מן הרושם הקשה כי בית המשפט נסחף בפסק דינו ובהחלטותיו, אחרי דרישה ציבורית לכאורה "להעניש" את דנקנר על "כישלונו" העסקי הנטען.
התספורת של האחרים הייתה גדולה יותר
"בהקשר זה מן הראוי להדגיש, ולו על מנת לתת פרופורציות, כי הסדר הנושים שהוצע על ידי החברה (יחד עם המשקיעים ובהם גם המערערים) בענייננו, לא היה הסדר פוגעני בהשוואה להסדרים אחרים במשק הישראלי בשנים האחרונות ובכלל, ודווקא ההיפך הוא הנכון: מדובר בהצעת "תספורת" קטנה יחסית גם באחוזים (כ-30%) וגם במספרים מוחלטים (לכל היותר 600 מיליון שקל) ביחס להסדרים שעשו אחרים, כגון: יצחק תשובה (תספורת של 70% ומחיקה של 2.15 מיליארד שקל בדלק נדל"ן); עידן עופר (תספורת של 50% ומחיקה של 1.5 מיליארד דולר, קרי: כ-5.25 מיליארד שקל בצים); מוטי זיסר (תספורת של כ-50% ומחיקה של כ-1.8 מיליארד שקל באלביט הדמייה ואחרים, ולמרות כל אלה "זכה" דווקא דנקנר להיות שק החבטות הציבורי.
"ניכר שהסיבה האמיתית לקמפיין הציבורי השלילי כנגד דנקנר הינה העובדה שלהבדיל מאותם הסדרים ענקיים שנעשו בחברות כושלות לכל הדעות, ראו גורמים אינטרסנטיים מקרב המשיבים ואחרים, הזדמנות פז דווקא באפשרות להשתלט על הקונצרן דנן בו חברות משובחות ואיכותיות שהמערערים השקיעו בפיתוחן והשבחתן מאות מיליוני שקלים מכספם והון אנושי רב. יצירת תדמית שלילית דווקא לדנקנר שבמהלך 8 שנות כהונתו הראשונות כיו"ר החברה נחשב כבכיר אנשי העסקים בישראל וזכה כמעט בכל פרס על ניהולו המצטיין, נועדה, אם כן, לאפשר לאותם גורמים אינטרסנטיים 'להכין את הקרקע' בציבור להשתלטות עוינת זו על הקונצרן – תוך הדחתו של דנקנר מהחברה והשתלטות על אחזקותיו בה".
לשפר את ההצעה
המערערים מציינים בנוסף, כי אם בית המשפט העליון יקבל את הערעור, "ניתן יהיה לחזור להצעת החברה (שניתנה ביחד עם משקיעים) וייתכן שאפילו ניתן יהיה לשפרה (באופן שהנושים יקבלו ערך גבוה יותר מזה שהוצע קודם לכן) ומשכך אין כל חשש מקבלת הערעור וכינוס אסיפות נושים חדשות.
לסיכום כותבים המערערים, כי "מכל הנימוקים המפורטים בהודעת ערעור זו, וקל וחומר נוכח משקלם המצטבר, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את הערעור, וליתן, בין היתר, את ההוראות המבוקשות בפתח הודעת ערעור זו, וכן לחייב את המשיבים השונים בהוצאות המערערים לרבות שכר טרחת עורכי דינם ובתוספת מע"מ כחוק".
מחברת אקסטרה הולדינג נמסר בתגובה: "העובדות אינן מפריעות למר דנקנר להמשיך ולהחזיק בעמדה המופרכת, כאילו הוא יכול לכפות את עצמו על הנושים, שאת החובות שלהם הוא לא החזיר. כל הרשויות המוסמכות ואף בית המשפט עצמו, דחו זה מכבר אחד לאחד, את כל ההכפשות והשקרים שדנקנר ואנשיו הפיצו וממשיכים להפיץ uאנו סמוכים ובטוחים כי כך ידחו הערכאות השונות גם את טענותיו הממוחזרות הנוספות".