[rating=3]

קהל הצופים אוהב את "ציידי האוצרות", בעוד שמבקרי הקולנוע אינם מתמוגגים. מצד אחד, זהו סרט על מלחמת העולם השנייה, המזכיר את הסרטים הקלילים מסוגה זו, שנעשו בעיקר בשנות ה-60-70: "12 הנועזים", "מ.א.ש.", "תותחי נברון" ועוד. מצד אחר, זהו סרט חבר'ה משעשע להפליא, המזכיר את סדרת סרטי "אושן 11" "12" ו-"13".

בתפקיד הראשי ג'ורג' קלוני ("כוח משיכה"), העומד בראש צוות צבאי שאמור להציל את אירופה הכבושה מבזיזת האמנות העצומה שביצעו הנאצים. על בסיס סיפור אמיתי וספר מפורסם המתאר את תולדות היחידה, קלוני (שגם ביים) יצר סרט מלחמה גדול וגדוש בסגנון ישן, מלווה בהרבה מאוד קטעי אסקפיזם.

זהו סיפור לא סביר על יחידת גיבורים שולית והזויה, שבזכותה העולם המערבי נהנה כיום מיצירות אמנות היסטוריות במוזיאונים, בגלריות ובכנסיות. אלו גברים שסיכנו את חייהם ורצו בין כדורים כדי להציל ספרים, תמונות, פסלים ומונומנטים, בטרם הנאצים הספיקו להציתם.

יש צופים אשר יגידו כי נדרש ידע אמנותי סביר כדי לזהות את רוב היצירות המופיעות בסרט, אך ההזרקה האמנותית נעשית בטוב טעם תוך מיתון. כבר בסצנת הפתיחה נראה כיצד ציור "הסעודה האחרונה" של ליאונרדו דה וינצ'י קרוב להתמוטטות, לאחר הפצצות בעלות הברית במילאנו בשנת 1943, שכמעט ריסקו לחלוטין את חדר האוכל של ישו.

"ציידי האוצרות" עוקב אחר הדמויות הבדיוניות של משמר האמנות, פרנק סטוקס (קלוני) ואוצר האמנות ג'יימס גארנר (מאט דיימון, "חיי עם ליברצ'ה"), בעת שהם מגייסים חצי תריסר מומחים בשימור יצירות מופת. היחידה הצבאית כוללת ארכיטקט (ביל מארי, "ממלכת אור הירח"), פסל (ג'ון גודמן, "לדפוק התמחות"), מומחה לאמנות ואמרגן תיאטרון (בוב בלבן, "מלון גרנד בודפסט"), בכיר אמנות היסטורית בריטי (יו בונביל, "אחוזת דאונטון") ולוחם מחתרת צרפתי (ז'אן ד'זרדן, "הארטיסט").

החבר'ה מוזרים, מוכשרים ופגומים, והם לא תמיד מסתדרים אחד עם השני או עם עמיתיהם בצבאות כוחות הברית. הסרט גם לא מבזבז זמן רב בסיפורי רקע על כל אחד מהגיבורים. האמת, עם שחקנים כאלה זה מיותר. גודמן יודע להעביר מסר בעווית עינו יותר מאשר עשרות דפים של דיאלוג, והחיכוך הקומי בין מארי ובלבן משעשע בצורה יוצאת דופן.

מבחינה ויזואלית הסרט נראה מדהים: חופי נורמנדי, פריז, סמטאות ברוז', יערות בלגיים מושלגים, טירות, כנסיות וקתדראלות, שצולמו לתפארת על ידי פיידון פפמייקל. המדים והציוד הצבאי בצבעי ירוק זית ואפור, מעניקים ניגוד בולט לגווניי התכשיטים והזהב, הבוקעים מתוך יצירות האמנות הרבות הנראות בסרט. רוב פרטי האמנות שבסכנת הכחדה נושאים בתכונות דתיות קתוליות, בחירה ערמומית מצידו של קלוני, כיוון שעבור רוב הצופים יצירות אלו יעניקו יותר משמעות רגשית מיצירות חילוניות ופחות מוכרות של ורמיר או רמברנדט.

קייט בלאנשט ("יסמין הכחולה") מגיחה בסרט ככוח הנשי היחיד, בתפקיד אוצרת מוזיאונים בפריז, שנאלצה לשתף פעולה עם בוזזי האמנות הנאצים. בפועל, היא הייתה מוצאת להורג במקום, אם הם היו מגלים שהיא קיטלגה בחשאי את יעדי המחבוא של האוצרות הלאומיים הצרפתיים, בדרכם לתצוגה במוזיאון הפיהרר של היטלר.

"ציידי האוצרות" הוא סרט אפי, שאינו חף מחסרונות רבים: ניתן היה לחזק את הקונפליקט המרכזי בין ציידי האוצרות – ומדוע הם מסכנים את חייהם עבור מספר תמונות ופסלים. הסרט גם פוסח או נוגע ברכות רבה מדי בנושאים חשובים: שואה, יהודים, משפחה, הרוגים או פצועי מלחמה.

עם כל זאת ניתן לסלוח ל"ציידי האוצרות" בשל השילוב העמוס והחכם שבין סוגת מלחמה, דרמה, קומדיה, מתח, פעולה והרבה מאוד אמנות. אבל הכי חשוב ומעבר לכל סרט הוליוודי שבו האמריקנים תמיד מצילים את העולם (על שלל יצירות האמנות) – הוא סרט מבדר המותיר חיוך על הפנים.