מאוד ייתכן שיום אחד יוכלו נפגעי הלם קרב, קורבנות מתקפות טרור, קורבנות אונס או פליטי מלחמה הסובלים מפוסט-טראומה להיכנס לקליניקה הקרובה לביתם, לקבל זריקה מיוחדת ולמחוק את הזיכרון שהם בוחרים, או לפחות להחליש אותו באופן משמעותי.

נשמע הזוי? זה כבר פועל. בינתיים עוד לא בבני אדם, אבל בתאי המוח של שבלול ימי שנקרא אפליזיה.

את מוח האפליזיה קל הרבה יותר לחקור, כיוון שיש לה רק 20 אלף תאי מוח, בעוד לבני אדם יש מיליארדים. מלבד זאת, באפליזיה אפשר לחקור רק זיכרון אחד בכל פעם ולראות שניתן למחוק אותו מתוך תאי המוח שלה. פרופסור דייוד גלנזמן מ-UCLA פרסם את תוצאות מחקרו בכתב העת Journal of Neuroscience והוסיף שהצליח למחוק או להחליש זכרונות גם מתוך תאי מוח שגדלים בצלחת, ולא רק בתוך מוח האפליזיה.

כדי שנבין איך אפשר למחוק זיכרון, צריך להבין מה זה בעצם זיכרון שמתקבע בתאי המוח. כאשר מתרחשת למידה של משהו חדש, נוצרים, מתחזקים או נחלשים קשרים בין תאי המוח. לצורך כך, תהליכים כימיים משתנים בתא. חלבונים משנים צורה, מופעלים או מושתקים, וכל מיני מולקולות שאחראיות לתת הוראות לחלבונים או לכבות אותם משוטטות בתא, בהוראות שנשלחות מתוך הגנים- הדנ"א.

מערך החלבונים והפעילות שלהם בתא מעידה על פעולה שנעשתה

כדי לדמיין זאת חישבו על זוג צעיר שעומד ללדת את ילדו הראשון. איך נראה בית של זוג צעיר? ואיך אמור להיראות הבית לאחר שהתינוק נולד? לקראת לידת התינוק יש להכניס שינויים רבים – לקנות לול, להתאים את האמבטיה, להרתיח בקבוקים וחיתולים, לקנות שידת החתלה ועוד. בית שיש בו תינוק ניכר בכל השינויים האלה, שלא נמצאים בו לפני הימצאו של תינוק. זהו סוג של זיכרון – מצב הבית מעיד על שינוי שנעשה במצבם המשפחתי של הזוג הצעיר. כך בתאי המוח: מערך החלבונים והפעילות שלהם בתא מעידה על פעולה שנעשתה או שנלמדה על ידי האדם (או האפליזיה, במקרה של המחקר הנוכחי).

אחת המולקולות שמפעילות חלבונים בתא נקראת PKM (פרוטאין-קינאז M). היא שייכת למשפחה של מולקולות שנקראת PKC – מולקולות שקשורות למה שמתרחש בתא בעקבות למידה, וכך מסייעות לאחסון הזיכרון בתא. מסתבר שאת PKM התא יודע רק להפעיל, אבל אין לה "כפתור כיבוי", כמו לשאר המולקולות. ולכן, כל עוד היא פועלת, הזיכרון נשמר, כיוון שנשמר הקשר בין תאי המוח באותו אזור, עד שהמולקולה דועכת מעצמה, דבר שלוקח זמן.

כשגילו את זה אמר פרופסור גלנזמן לעצמו – מה יקרה אם נפסיק את הפעולה של PKM לאחר שזיכרון כבר נוצר? האם זה יגרום לתאים לשכוח אותו?

כדי לענות על כך הוא עשה ניסוי פשוט על זיכרון שנקרא "סנסיטיזציה": הניסוי מתבסס על רפלקס ידוע באפליזיה – כשהיא מותקפת, ההתקפה מעלה את הרגישות של תאי המוח שלה לכל גירוי אחר, ולכן היא תיבהל גם ממשהו שאינו מאיים, אם הוא מגיע לאחר התקפה מאיימת. החוקרים כבר יודעים באילו תאי מוח בדיוק מתקבע באפליזיה הזיכרון הזה, כיוון שזוהי מערכת הגנה טבעית שנועדה להגן על שרידותה.

לכן, בניסוי של גלנזמן נותנים לאפליזיה שוק חשמלי קטן בזנב. מיד אחר כך נוגעים לה קלות בסיפון,  אזור הנשימה שלה. האפליזיה מגיבה ברפלקס הסנסיטיזציה – היא מתכווצת כולה למשך 50 שניות. שבוע לאחר מכן, כשהחוקרים נוגעים לה שוב בסיפון, רפלקס ההתכווצות עדיין מתרחש, הפעם רק למשך של 30 שניות, אך עדיין זה ארוך מאוד, בהתחשב בכך שאם האפליזיה לא מקבלת שוק חשמלי קודם לכן, הרפלקס הזה לוקח לכל היותר שתי שניות.

אז עד כאן הראו החוקרים שהם יצרו באפליזיה זיכרון ארוך טווח – היא עדיין זוכרת את הטראומה החשמלית מלפני שבוע ועדיין מגיבה בבהלה.

עכשיו אנחנו רוצים למחוק את הזיכרון. מה עושים?

מזריקים לה חומר שחוסם את הפעילות של PKM, מחכים 24 שעות ומנסים שוב לנגוע בסיפון של האפליזיה. ומוצאים ש–

האפליזיה מגיבה כאילו לא חושמלה מעולם! רפלקס ההתכווצות לוקח שתי שניות, כרגיל!

למחקר הזה יש חשיבות עליונה כאשר הוא יגיע ליישום בבני אדם. ניתן יהיה לטפל בפוסט-טראומה, בהתמכרות לסמים (הזיכרון מעורב מאד ביצירת התמכרות) ואולי אפילו באלצהיימר (שבו לא צריך להחליש זכרונות אלא דווקא לחזק אותם). כמעט כל התהליכים המוחיים שמלווים זיכרון באפליזיה מתרחשים גם במוחם של יונקים, כולל בני אדם, רק שזה מאוד מסובך להתחיל מחקר כזה ישירות על מוח אנושי.

גלנזמן לא הסתפק רק בזה. הוא בודד מתוך מוח האפלזיה תא אחד תחושתי (מהאזור שמרגיש את השוק) ותא אחד מוטורי (מהאזור שיוצר את הכיווץ של האפליזיה) וחיבר אותם בתוך צלחת מעבדה. ואז הוא עשה את אותו ניסוי בדיוק – חישמל, נגע, ראה רפלקס שנזכר לאורך זמן, ואז השתיק את הפעולה של PKM וראה שהזיכרון בתא נמחק. גלנזמן הוא הראשון שהראה שזכרונות ארוכי טווח יכולים להימחק גם בתוך שני תאים בלבד שמחוברים זה לזה בתוך צלחת מעבדה.

אבל הדרך עוד ארוכה. גם כשיגיעו ליישום של המחקר בבני אדם, יש צורך להמציא דרך למצוא היכן זיכרון מסוים התקבע במוח, על מנת לנטרל בתאים אלו את פעולת ה-PKM ובכך למחוק את הזיכרון.

בבני אדם זיכרון הוא הרבה יותר מורכב: המידע הרגשי מתאחסן במקום אחד, בעוד המידע החזותי במקום אחר וכן הלאה. בנוסף, חשוב שעם מחיקת זיכרון אחד, לא יפגעו זכרונות אחרים. בקיצור, יש עוד עבודה רבה, אך בזכות האפליזיה, אפשר להתחיל להתקדם אל עבר מחיקת זכרונות שלילים כדרך לריפוי.

קריאה נוספת: יש חיסון נגד גזענות, או שהכל בראש?

רחלי לנגפורד היא חוקרת מוח  ומנהלת שותפה במרכז גלים למימוש הפוטנציאל האישי. היא מחברת הספר "דרוש נסיך על סוס לבן".

אילוסטרציה: Salvatore Vuono / FreeDigitalPhotos.net