על רקע ההכנות למצעד הגאווה, עמי ותמי בורחים מבית המכשפה ומגיעים לגן מאיר. בעודם חוששים ממפגש נוסף עם מכשפה, הם נתקלים ברפאל ובר, מפיקי המצעד, בהכנות האחרונות לקראתו. את הגן מנקה סנדי, היא סינדרלה, ילדת אשפתות שחולמת על עתיד טוב יותר ובינתיים אוספת קונדומים משומשים.

אנו פוגשים את כיפה אדומה (המגולמת בחן רב על ידי דרור מועלם) וסבתה, אשר דווקא חובבות זאבים מסוגים שונים, את ג'פטו שמצא דרך להביא ילד לעולם בלי טובות מגדעון סער ואת פיטר פן שמלמד הומו זקן לעוף אל חלומותיו. במקביל, כמה שכנות על מרפסת עסוקות  בלרכל על "ההומואים האלה" לשכנות האחרות, והמלכה הרעה של שלגיה חורשת מזימה כיצד למנוע מבר הטרנסקסואלית להיות יפה ממנה.

הדמויות שזורות סביב העלילה בחן רב, וכל אחת תורמת זווית נוספת על הקשיים איתם מתמודדים בני קהילת הלהט"ב. כדרכו של תאטרון קהילתי, רמת המשחק אינה אחידה, אבל זה לא פוגם בהנאה מההצגה. המופע גדוש ברגעי הומור והדמויות מביאות אל הבמה משהו מאוד אמיתי מעצמן ונוגעות בקהל באופן פשוט ומרגש.

תיאטרון גלג"ל (גאווה ללא גיל) נוסד על ידי המרכז הגאה ביוזמתם של דודו גוטליב, מנחה הקבוצה חיים טל ורכז הקבוצה מרטין בר. זהו תאטרון קהילתי שמשלב בני נוער להט"בים, הורים לילדים להט"בים ופנסיונרים בקהילה, לקבוצה אחת הפועלת ויוצרת בגן מאיר. אומרת שירלי, חברה בקבוצה: "התהליך לא היה קל. קבוצה כל כך מורכבת שנמצאת יחד ועובדת יחד באופן אינטנסיבי מציבה בפני משתתפיה לא מעט אתגרים. יחד נגענו בקשיים של כולנו, למדנו להכיר לא רק האחד את השני, אלא גם את מצוקותיו הייחודיות של כל דור".

ההצגה "אגדה, גאווה ודעה קדומה" זכתה בפרס על מקוריות הכתיבה ועל התאמת הכתיבה לקבוצה בפסטיבל התיאטרון הקהילתי "כל הארץ במה" שנערך בצוותא ת"א בספטמבר שנה שעברה.

מהיכן הגיע הרעיון להצגה?

אומר חיים טל, במאי וכותב ההצגה (יחד עם ג'ורג' אבני): "הרעיון להצגה בא מהתחושה של רבים בקבוצה שהמלחמה בהומופוביה צריכה להתחיל מגיל אפס. ואנחנו מעולם לא התחנכנו שיש אפשרות אחרת. האידיאל היה נסיך ונסיכה, מלך ומלכה… אם האגדות שגדלנו עליהן היו מספרות לכולם סיפור קצת אחר,  אולי היו פחות קשיים ופחות הומופוביה, ולא היה צריך לצאת מהארון. התחושה הייתה שגם לנו מגיע סיפור משלנו".

כיצד התרחש תהליך הכתיבה?

"במהלך השנה לימדנו את המשתתפים את יסודות המשחק ועסקנו ב"שאיבת חומרים" – כל משתתף הביא את עולמו לקבוצה, את הקונפליקטים האישיים שלו, את הצעקה שלו (בתוך הקהילה ומחוצה לה, מול הורים, מול החברה, היציאה מהארון  וכו'). זה נעשה דרך תרגילי משחק ומונולוגים אישיים. בתהליך הקבוצתי עברנו מסע שבו שאלנו את עצמנו על מה אנו רוצים לדבר, מה הצעקה המשותפת שלנו. התהליכים נכנסו לתוך ההצגה שנכתבה ע"י  ג'ורג' אבני ועל ידי".

כיצד התאמתם את התפקידים לשחקנים? מה קורה כששחקן פורש?

"הליהוק נעשה תוך שיקולים מקצועיים שנעשו עוד במהלך הכתיבה, לכל שחקן בנינו את הדמות שלו. במקרה של החלפת השחקן, המחליף לומד את התפקיד בצורה מקצועית כמו בכל תיאטרון. עם זאת, לורן למשל (טרנסקסואלית אשר משחקת את בר, המפיקה) יצקה משהו משל עצמה לדמות. ג'וני דפ אמר: 'לגלם דמות זה לא להיות מישהו אחר, אלא להיות אנחנו במאה אחוז', ואני מסכים איתו שבכל תפקיד שאתה משחק יש משהו מהאישיות שלך. הקסם מתרחש כשאנחנו מביאים את ניסיון החיים שלנו לדמות, וזה מה שמייחד שחקן אחד ממשנהו".

האם ממשיכים להעלות את ההצגה או שיש פרויקט אחר באופק?

"אנו מעלים את ההצגה במשך מספר חודשים (הופענו במספר פסטיבלי תיאטרון). אנו  ממשיכים להעלות את ההצגה במרכז הגאה ובפסטיבלים (ההופעה הקרובה בפסטיבל בת ים) ובמקביל  מתחילים לחשוב על ההצגה הבאה שתעלה בשבוע הגאווה 2014".

מהו החלום שלך עבור הקבוצה?  

"החלום הוא שתמשיך להיות קבוצת תיאטרון לכל הקהילה שתשמיע את קול הקהילה דרך האמנות. קבוצה שתמשיך ליצור דיאלוג בין-דורי בין חברי הקהילה, ושניצור הצגות חברתיות עם מסר חברתי  ברור, שיצעק את ההומפוביה של החברה שעדיין תופיע. הייתי רוצה שהקבוצה תוכל להשפיע על חלקים בחברה דרך הצפייה בתיאטרון, ושנמשיך להתפתח מקצועית ולפתח שפת תיאטרון יחודית  ומרשימה. הייתי רוצה להפיץ את המסר גם בחו"ל, כי מסתבר שאין קבוצה כמו שלנו בשום מקום בעולם".

ההצגות הבאות של "אגדה גאווה ודעה קדומה" יתקיימו במרכז הגאה בתאריכים 4-5/3/14 בשעה 20:30.

תמונות נוספות מההצגה אפשר לראות בגלריה