Skip to content

דון פסקואלה באופרה: חיזור גורלי, בימוי בינוני

קומדיית המצבים המבריקה של דוניצטי היתה ראויה לבימוי קליל ומשעשע ולא מגושם ואפרורי, שקלקל קצת את החגיגה. לעומת זאת הסולנים מצוינים ובראשם הבס הקרואטי ג'ורג'יו סוריאן בתפקיד דון פסקואלה העשיר המתאווה לכלה צעירה ובתולה - ומקבל קלפטע שתלטנית
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

על רקע ברוש סיציליאני הנטוע בגינת בית כעור ומגושם, ובלויי כביסה דהויה, מתנהלת קומדיית המצבים של דוניצטי "דון פסקואלה" – בביצוע האופרה הישראלית במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. סיפור על אדם מבוגר ועשיר, דון פסקואלה, המתאווה לכלה צעירה – רצוי בתולה טרייה מהמנזר. הוא מתייעץ עם רופאו מלטסטה כיצד להגיע לכלה הנכספת. אלא שהרופא טומן לו פח ומשיא אותו לאלמנה נורינה, שמתעמרת בו וכופה עליו להוציא הון עתק על שיפוצים. עד כדי כך שהוא מעדיף שתינשא לאחיינו ארנסטו השנוא עליו ובלבד שתחדל לכלות את ממונו.

ג'ינג'י עם פלפל. צילום: יוסי צבקר

סוף טוב הכול טוב: דון פסקואלה לומד לקח כואב על בשרו ואילו האוהבים – ארנסטו ונורינה מגשימים את תאוותם ונישאים. כמעט כמו פלסטף השקספירי, אלא שאצל דוניצטי דמותו הנלעגת של הכִּילַי היא גם אנושית ומעוררת חמלה והזדהות בסבלה.

לא ברור מדוע בחר הבמאי הגרמני גרישה אסגארוף בבימוי כה תפל ומשמים באפרוריותו לחלקה הראשון של האופרה. האם די במשפט שולי דוגמת "לא דובים ולא יער" כדי להצדיק את לקט בובות ה"דובי" שנטלו חלק פעיל במערכה הראשונה? לו לפחות הייתה התזמורת הסימפונית ראשון לציון מעניקה גב לשירה ומוסיפה לאופרה את הרובד הקצפתי הקליל. אלא שתחת שרביטו של מנהל האופרה הפורש דייויד שטרן לא הייתה אפילו פסקה אחת בנגינה שהייתה מתואמת עם שירת הסולנים והמקהלה. דומה שהסולנים ערכו תחרות עם התזמורת מי יגיע ראשון לקו הגמר.

מעבר לזאת העוצמה של התזמורת כיסתה לרוב את יפי שירת הסולנים. רק במערכה השנייה לאחר ה"חידושים" וה"שיפוצים" שהנהיגה נורינה הקלַפטֶע ועל רקע במה מסתובבת בוורוד זועק ונורות נוצצות, קיבל הביצוע קצת חיים וצבע.

הליהוק באופרה – מצוין. בעיקר בלטו הסולנים ביפי שירתם בהרכבים של דואטים או ברביעייה, וניתן היה להתענג על האיזון בין קולותיהם. מרשימה מכל הייתה שירתו של הבס הקרואטי ג'ורג'יו סוריאן בתפקיד דון פסקואלה. הפאה הגי'נגי'ת שחבש הוסיפה מעט פלפל לדמותו. תנועת אטימת האוזניים מפני פקודותיה הצווחניות של רעייתו, הייתה משעשעת.

קצת צבע בחלק השני. צילום: יוסי צבקר

כישרון משחק נדיר וקול ערב היה לרופא מלטסטה – הבריטון האמריקאי דייוויד אדם מור. מצוין היה אף הבריטון עודד רייך בתפקיד הנוטריון. לאחיין ארנסטו – הטנור האיטלקי אלסנדרו לוצ'יאנו, היה קול יפה אך זעיר עבור מי שמאוהב נואשות בנורינה. להילה בג'יו בתפקיד נורינה, היה סופרן יפה וקטן. אולי בשל היותו קול קטן שאינו מתאים לאופרה, הייתה שירתה חדה כתער – כמעט משברת זכוכיות. לעומת זאת "הסטירה המצלצלת" שהעניקה ל"בעלה" הטרי דון פסקואלה האשמאי הייתה כה רופסת עד שהייתה רחוקה מרחק שנות אור מהרגע המכונן, שבו מתפכח דון פסקואלה מאשליותיו.

מי שהפליא ביפי נגינתו היה החצוצרן ניר צמח. נגינתו הזכירה לקהל הצופים שמדובר ביצירת מופת של דוניצטי – מלאכת מחשבת עליה טרח ועמל שנים רבות עד שהפכה לפנינה מלאת חן נדיר. אבל הבימוי הכבד והמסורבל הפך את היצירה למגושמת וחסרת קלילות.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן