Skip to content

על החוט המקשר בין אוקראינה לסוריה

אומנם קשה למצוא דמיון או הקבלה בין המתרחש באוקראינה ובסוריה, אולם בהחלט יתכן שהתוצאה הסופית בשתי המדינות הללו תהיה זהה. הליך בלקניזציה שיקרע אותן לשתיים, ובמקרה הסורי, אולי אף ליותר משתי ישויות נפרדות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כך חולפת תהילת עולם - באדיבות theglobalmovement
כך חולפת תהילת עולם - באדיבות theglobalmovement

מלחמת האזרחים בסוריה, הנמשכת כבר כמעט שלוש שנים, מקורה בעוינות העמוקה ורבת השנים שבין השיעה לסונה. הקיפאון היחסי בתזוזת הכוחות הניצים בשנה האחרונה מנציח הלכה למעשה את חלוקתה של סוריה ואת העובדה שהנשיא אסד שולט למעשה רק ברבע משטחה של המדינה. במצב עניינים זה, סביר להניח שתמונת מצב זו תונצח גם אם בתיקונים כאלה או אחרים, בכל הסכם שעשוי להתגבש בעתיד בין הצדדים.

 על פניו המצב באוקראינה שונה בתכלית השינוי, שכן המדובר בסכסוך פוליטי ולא אתני, סכסוך שבמרבית מדינות העולם, קרוב לוודאי שהיה בא אל פתרונו בקלפיות. חרף זאת, עומק המחאה והיקפה ובעיקר החלוקה/ההפרדה הגיאוגרפית הדי ברורה בין שני המחנות החלוקים, כל אלו עלולים בסופו של דבר להביא לחלוקתה של אוקראינה, אפשרות שמרבית הפרשנים רואים אותה כיום כבלתי סבירה.

 כמי ששולט ומכוון כמעט לבדו את הנעשה בסוריה, כך גם בסכסוך הפנימי האוקראיני, המפתחות כולם נמצאים בידיו של הנשיא פוטין. בעשר השנים שחלפו הנשיא הרוסי כבר ניתק את אספקת הגז לאוקראינה שלוש פעמים, ותמיד בחודש ינואר שבו צונחות הטמפרטורות באוקראינה אל מתחת לאפס. בדרך כלל החזיקו האוקראינים מעמד ללא חימום בין שבוע לשבועיים, עד ששבו "לחיקה החמים" של רוסיה. בעת המהפכה הכתומה (2004/5) הורעל הנשיא ויקטור יושצ'נקו, לאחר שהביע תמיכה בהצטרפותה של אוקראינה לברית נאט"ו. ברור למדי מי עמד מאחורי הרעלה זו, או את מי בדיוק היא הייתה אמורה לשרת אם אכן הייתה מתבצעת בקפדנות יתר.

 היה והליך ההתנתקות האוקראינית יימשך ואף יצבור תנופה, אזי לא איש כפוטין יחשוש מהפעלת כוח, גם אם בגזרה מוגבלת, כמו למשל השתלטות על חצי האי קרים שבו מצוי נמל סבסטופול החשוב כל כך לצי הרוסי (והרי קשר נוסף לסוריה שבה, בעיר טרטוס, נמצא הנמל השני בחשיבותו של צי הים התיכון הרוסי). שטחה העצום של אוקראינה מוריד ככל הנראה מעל הפרק כיבוש רוסי עתידי של המדינה כולה.

בחודש אוגוסט 2008 כבר הוכיח הנשיא פוטין, באמצעות עושה דברו מדבדב, שאינו חושש "מהשכנת שלום" באמצעות טנקים. פלישת הצבא הרוסי לגאורגיה באה על רקע דומה למדי לזה המתרחש עתה באוקראינה. הסיכון שלקחו על עצמו באותם ימים פוטין ומדבדב, היה גבוה לאין שיעור מזה שיתכן ויעמוד בפניו הנשיא פוטין עתה, שכן בבית הלבן, ובניגוד לעבר, יושב עתה נשיא המנהל מדיניות חוץ בדלנית ורופסת מאין כמותה.

 בימים הבאים תקבע אוקראינה את אופייה העתידי וכיוונה הפוליטי.  גם הצבא האוקראיני, שהקפיד בימים האחרונים להישאר על הגדר, יאלץ להתייצב לצד מנהיגיה/נבחריה החדשים של המדינה. תגובתו, גם אם המדורגת, של הנשיא פוטין בוא תבוא. בהחלט יתכן שמעורבות/ענישה רוסית שכזו, תגרום בסופו של דבר לתוצאה שהקרמלין ממש לא חפץ בה, קרי לחלוקתה של אוקראינה.

 דודי (דוד) ירון, סופר ומרצה, סא"ל מיל' בחיל האוויר ומחבר רומנים צבאיים עתידיים.

 

1 Comment

  1. גידי
    3 במרץ 2014 @ 13:51

    דודי ירון ,
    ראשית תתפלא לא קשה למצוא דמיון בין הקורה באוקראינה לבין הקורה בסוריה. הפתרון בשני המקומות הוא פוטין. המכשלה בשני המקומות הוא אובמה . המערב חימם את המהפכנים ונסוג כאשר היה צריך לפרוע שטרות.
    במצב זה אובמה וקרי יעשו הכל להצלחה על חשבוננו בנושא של הפלסטינים.יש לי הרגשה שנתניהו הולך להחזיק מעמד עוד שנתיים ואז ניצלנו .המשטר הזה בארצות הברית מסוכן לאמריקה ולמי שסומך עליה.
    יש עשרות אלפי יהודים באוקראינה ,הטיפשים יכלו למכור את רכושם ולעלות לארץ היום חייהם בסכנה ולרכושם אין קונה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן